מי הבוס, אתם או הגדג'ט שלכם? 

מאת : גיא בן דוד, מרצה בהמי"ל ומדריך אישי לפיתוח מנהלים

החזון של מיקרוסופט מלפני 35 שנה "מחשב על כל שולחן עבודה ובכל בית" ראוי לעבור עדכון ל"סמארטפון בכל כיס". המגמה בשוק הטכנולוגיה ברורה - עוד עוצמת חישוב ועוד יישומים שעוברים משולחן העבודה לכיס. סקר עדכני מלמד של- 99.8% מהישראלים בגילאי 18 עד 65 הם בעלי טלפון נייד ולמחציתם סמארטפון. נתון המציב את ישראל שנייה רק לסינגפור שבה 54% מהבוגרים הם בעלי ניידים חכמים. הוא מאפשר מידה רבה יותר של גמישות, בייחוד בגישה לאימייל. הוא נוח יותר, הוא זמין ואופנתי. כל גרסה חדשה היוצאת לשוק מזמינה יותר מקודמתה ללטף לה את המסך. אלא שבצד ההבטחה לחיים מודרניים, נוחים ויעילים, צפות ועולות תופעות לוואי. הגבולות בין זמן עבודה וזמן פרטי הולכים ומיטשטשים, הנוכחות המלאה שלנו עם משפחה וחברים מתכווצת, כמות ואיכות התקשורת הפרונטאלית מצטמצמת והולכת.

אחד המקומות בהם השינוי ניכר במיוחד הוא מערכת היחסים בין העבודה והעובדים, בעיקר המנהלים שביניהם. זליגת העבודה לתוך החיים הפרטיים החלה עם מכשירי הבלקברי. בהמשך, כדור השלג החל לגדול עם טלפונים חכמים, טאבלטים ורשתות חברתיות. התחרות הגוברת, הרצון להתבלט, תהליכי גלובליזציה שמצריכים קשר עם אזורי זמן שונים והחשש שלא לעמוד ברף הצפיות של הבוס, כל אלה תורמים לתחושת הכרח להיות מחובר תמידית לעבודה. גם אם ברשותך מישרה יציבה למדיי, ישנה תחושה שקידום תובע חיבור תמידי. עובדים משתמשים בסמארטפון להתחבר לאימייל של העבודה, ליישומים ולנתונים בכל מקום בו הם נמצאים ובכל זמן. בבית, בדרך מ...אל... ואפילו בחופשה.

בהרצאות רבות מעלים בפניי מנהלים את האתגר שהולך ונעשה מורכב למצוא זמן של שקט, נטול הפרעות, ביקורי פתע, סמסים, טלפונים או כל צפצוף דיגיטאלי אחר. חצי שעה כזו במהלך היום או שעה במהלך השבוע היא זמן קריטי בעבור כל מנהל. זמן לעשות רפלקציה על ההתרחשויות, לקבל החלטות ממקום של מיקוד וריכוז, לעסוק בתכנון או לקבל פרספקטיבה מרוחקת על העבודה. כזו שמולידה בהירות מחשבה ורעיונות חדשים.

פלישת הטלפונים החכמים, שהולכים ונעשים מהירים וחכמים יותר, למשעולים הצרים ביותר של חיינו, גורמת גם להאצת קצב החיים ולתחושה שנתבע מאיתנו עוד הספק בפחות זמן. אנו חיים בתקופה עמוסת הגירויים ביותר, המהירה ביותר ואולי גם הנמהרת ביותר בתולדות האנושות. בספרו "בשבח האיטיות" כותב קרל אונורה "הבעיה היא שאהבתנו למהירות, האובססיה שלנו לעשות יותר ויתר בפחות ופחות זמן, עברה את הגבול...אפילו כשהמהירות מתחילה לפנות נגדנו, אנו מעלים באוב את פולחן המהר יותר. לא עומד בקצב העבודה? השג חיבור מהיר יותר לאינטרנט. אין לך זמן לקרוא את הרומן שקיבלת לחג המולד? למד קריאה מהירה. הדיאטה לא עוזרת? נסה שאיבת שומן. עסוק מכדי לבשל? קנה מיקרוגל. ובכל זאת, יש דברים שאיננו יכולים ואיננו אמורים להאיץ. הם דורשים זמן, הם זקוקים לאיטיות. כשאתה מאיץ דברים שאינם אמורים להיות מואצים, כשאתה שוכח כיצד להאט, אתה משלם מחיר". אני טוען שאם מישהו המציא תקצירים בני דקה לאגדות מפורסמות בכדי לאפשר סיפור מהיר לפני השינה להורה העסוק? המחיר כבר יקר מדי!

אז מה ניתן לעשות בכדי להתמודד עם חלק מהבעיות שמתלוות לכניסתם המעמיקה והולכת של המכשירים החכמים לכיסנו ולחיינו? כיצד לרסן את טשטוש הגבולות בין זמן פרטי וזמן עבודה?

• לשאול את עצמינו - האם המכשיר הזה נחוץ לי? האם ההצעה המפתה ממקום העבודה (בהנחה שזוהי הצעה ולא דרישה) נכונה לי? האם באמת דרוש לי כזה רוחב פס, כזה מכשיר מתוחכם, כזו כמות של ערוצי טלביזיה או אפליקציות במרחק לחיצת או ליטוף כפתור.
• לתאם צפיות לגבי זמני זמינות וזמני ניתוק - התפיסה שאנו צריכים להיות זמינים בכל העת לעובדים או לבוס שלנו ראויה בחינה והגדרה, ברורים ככל האפשר.
• הצבת גבולות - הטלפון מצלצל בזמן ארוחת ערב משפחתית, מתן שירות ללקוח, "זמן איכות עם הילדים". לענות? (לי התשובה ברורה...)
• אסרטיביות ? היו הראשונים לכבד את הגבולות שאתם מגדירים למענה טלפוני או התייחסות לאימייל. נהגו באסרטיביות במי שפולש לזמנכם הפרטי שלא בטובתכם.
• למנהלים -  וודאו שהעובדים לא זונחים את בריאותם או עיסוקיהם הפרטיים כדבר שבשגרה.
• להתגבר על ההתניה הפאבלובית לשלוף את הסמארטפון בכדי לראות מה הגיע באימייל או "מה חדש".
• חלופות - לחשוב על דרכים נוספות להעביר זמן המתנה, נסיעה ברכבת או הליכה ברחוב מלבד ליטוף המסך הקטן (עד לא מזמן שלפנו ספר מהתיק...).