ניתוח ארגונים בסביבתם על פי התיאוריות בראי הקולנוע
התיאוריה המוסדית
נכון יהיה לי להתחיל ולומר כי התיאוריה המוסדית כתיאוריה מתאימה ביותר לניתוח ארגונים בסביבתם בקולנוע. ניתן לומר כי רוב הארגונים המוצגים בסרטים הוליוודיים הם מבנים פורמאליים שמדגישים מחויבות וקונפורמיות. הארגונים מוצגים בסטנדרטים המקובלים של התארגנות. ולמעשה כפי שטוענים נוצר פרדוקס: שחקנים רציונאליים הופכים ארגונים ליותר ויותר דומים בזמן שהם מנסים לשנותם. למעשה, בסוף הסרטים ההוליוודיים "המושחת" נכלא, הגיבור הנלחם בארגון כביכול מנצח בעיקר כי עבר מסע ותהליך באישיותו אך הארגון הוא היחיד שלא השתנה. כי מושחת אחר יגיע , וגיבור אחר יעלה והארגון יישאר אותו הדבר רק יקראו לו בשם אחר. כול הארגונים אם זה ארגון רפואי, משטרתי, הבורסה, שירות שדות התעופה, חברות הנפט וכיוב', כולם מונעים מכוח, שליטה ואף ממניעים כלכליים ותחרותיים וכמובן פוליטיים.
דמגיו ופאול Dimaggio & Powell 1983)) טוענים, כי הגורמים לבירוקרטיזציה ולרציונליזציה השתנו. ניכר כי שינויים מבניים בארגונים נובעים פחות ופחות מתחרות או מצורך בהתייעלות, ויותר מתהליכים אשר הופכים ארגונים ליותר דומים, ולאו דווקא יותר יעילים. בירוקרטיזציה וצורות הידמות אחרות נובעות בעיקר מהבנייה של שדות (תחומים) ארגוניים. תהליך זה מושפע מהמדינה ומהפרופסיות. שדות ארגוניים מובנים במיוחד מספקים הקשר בו מאמצי היחיד להתמודדות עם חוסר וודאות ומגבלות באופן רציונלי מובילים לאחידות מבנית, תרבותית, ואחידות בתוצאה.
שיקולי שפה ארגונית ביצירת דמיון בין הארגונים
כאן ניתן לערב ולהסביר שיקולים שנעשים בסרטים, לגבי המבע הקולנועי. מבחינת השפה הקולנועית למעשה, יש מכוונות מסוימת לבחירה של הצגת הארגונים כדומים. הסרטים הרי מתארים תהליך שעובר גיבור ולמרות שהוא גם מייצג ארגון חברתי ואותנו הוא עדיין גיבור הסרט ולכן צריך להתמקד בו כדמות עגולה, עמוקה שעוברת תהליך. הארגון לשם כך מוצג כמעט תמיד באופן דומה ומוסדי כדי לא ליצור מצב של אי וודאות אצל הצופה. כולנו הרי מכירים את אותם ארגונים ולכן קל לנו "להיכנס" לרוח הסרט ולהבין ישר כיצד הארגון מתפקד. ואחרי שנבין זאת נוכל להתמקד בגיבור שלנו ובתהליכים שלו אל מול הארגון שהפוליטיקה, שחיתות, שיקולים אישיים וכלכליים פוגמים בהיותו ארגון איתן. ומשאירים אותנו הצופים עם שאלה האם המובן מאליו אכן הוא גם ה"טוב" (במובן הרחב של המילה) ביותר?
השינוי וההידמות של ארגונים בסרטים הוליוודיים
השינוי וההידמות בארגונים כפי שבא לידי ביטוי בקולנוע, דומה לתיאור של שני החוקרים Dimaggio & Powell 1983)) שקבעו כי המונח המתאר בדרך הטובה ביותר את תהליך ההידמות הוא איזומורפיזם- תהליך מגביל, המאלץ יחידה אחת באוכלוסייה להדמות ליחידות אחרות אשר ניצבות מול אותם תנאים סביבתיים. כלומר, מאפיינים ארגוניים משתנים על מנת לאפשר התאמה רבה יותר של הארגון למאפייני הסביבה. קיימים שני סוגי איזומורפיזם: תחרותי ומוסדי. תחרותי - רציונאליות בדגש על כוחות השוק, שוק תחרותי, שינויי נישה, התאמה למדדי השוק. גישה זו רלוונטית ביותר לשדות בהן קיימת תחרות חופשית ופתוחה, ומסבירה חלק מהתהליכים. ייתכן והיא מתאימה למאמצים מוקדמים. יחד עם זאת, הגישה אינה מציגה תמונה מדויקת לגמרי של העולם הארגוני המודרני, ולכן יש להשלימה על ידי גישה מוסדית לאיזומורפיזם, על פיה ארגונים מתחרים לא רק על משאבים ולקוחות, אלא גם על כוח פוליטי, לגיטימציה מוסדית, והתאמה חברתית כמו גם כלכלית.
שינויים ויזואליים
אם בסרטים קיימים שינויים הם תמיד יהיו שינויים מבניים מפני שהם שינויים נראים יותר, בעוד ששינויי אסטרטגיה או מדיניות קשים להבחנה. הסרט "וול סטריט" (1987) מתאר ברוקר העובד בבורסה אך בעקבות מידע פנימי על חברת תעופה הוא מניע איש עשיר לקנות מניות ולהרוויח במהירות כסף רב. בחלק מהסרט נוכל לראות ש"העשירים" קונים חברות ומפרקים אותם, השינוי אם כן קשור תמיד למבנה ארגוני של הסרט. הארגונים האחרים וכן הבורסה אינם משתנים. רק הברוקר שלנו מקבל "בונוס"/ העלאה / קידום בבורסה מכיוון שהוא הצליח להביא לחברה את אחד מהאושיות העשירות ולכן מקבל משרד אישי עם מזכירה.
מאת קרן איילי
קרן איילי - בעלת ניסיון עשיר במגוון תחומים: מנהיגות, הנעת אנשים, חברתיים, סביבתיים, תקשורת, עסקים וקהילה, ניהול פרויקטים והדרכה. כמו כן, עסקה בעבר במגוון תפקידי ניהול.
