בואו קחו נשימה עמוקה,
התרווחו בכיסאות...
נתקו את הנייד, או שכחו להטעין אותו, כי מי צריך אותו בכלל?...
זה לא כזה חשוב להיות זמין כל הזמן..הן העולם יסתדר גם בלעדי..
עוד נשימה אחת..עמוקה...ו..אנחנו מתחילים:
הטענות שאיתן מגיע ה-9 לאימון, כשהמילה "טענות", היא רוטב צ'ילי חריף מידיי,
כי טענות ותלונות – זה ממש לא אני.
אני, כ-9, משתדל לזרום אתך..
אני משתלב...אני רגוע וחשוב לי שיהיה נעים בסביבה שאני נמצא בה.
שתהיינה אנרגיות טובות, כריות נוחות, שיהיו אנשים נעימים, שמדברים בטון רך.
כי אני רגיש לטון, הרבה יותר מאשר למילים הנאמרות.
אה, ושאלת למה אני מגיע לאימון?!
אז כן, עזבי את זה.
(דמיינו תנועת-יד שמבטלת את הכול )
"זה לא כל-כך חשוב..זה לא ממש משנה.. אני יכול להמשיך גם ככה..."
אבל אל תיטעי:
השתיקה של ה-9, אינה בהכרח הסכמה.
9 באימון, וגם בחיים, נוטה לא לתקן אותך כשאת טועה.
לתקן אותך, אומר מבחינתו:
להביע דעה, לנקוט עמדה ומכיוון שה-9 ניחן ביכולת המדהימה,
לראות את כל נקודות ההשקפה של כולם בו"ז, גם לך, מותר לחשוב ולהגיד מה שאת רוצה :)
ה-9 רואה את עצמו כמשתלב בעולם, כשמה שהוא עושה, זה להיטמע.
לדוגמא:
"אני אוהב מאוד בשר, אבל אם תהיה לי חברה צמחונית, יש מצב שלאט-לאט אני אבין שבשר זה לא כ"כ בריא, ואני אתחיל לבשל אוכל צמחוני ותוך שנה-שנתיים, אני ממש לא אזכור שבשר חסר לי.."
אז למה 9 בא לטיפול?
אני לא כ"כ יודע.
אני לא רגיל להוביל. אני רגיל לזרום.
המנגנון הטבעי של ה-9, נוטה למזער בעיות, על ידי השוואתן למקרי-חירום קשים הרבה יותר.
ולהפחית את החשיבות של עצמו, מול האחר.
מאוד קשה לי לתקשר את הרגשות של עצמי, במיוחד בתוך מערכות יחסים אינטימיות.
אני עלול לסבול מהתעוררות מאוחרת וכעסים עצומים שנצברים במשך שנים.
כל קול של מישהו אחר, עלול להתגבר על הקול השקט ממילא, של ה-9.
לכן הנושא העיקרי לטיפול, הוא לתת ל-9 מיקרופון.
כי בגדול, קולם אינם נשמע.
אחת הסיבות לכך, היא שהמנגנון (הטיפוס, האגו) של ה-9,
לא אוהב, בלשון המעטה, עימותים.
ל-9 יש המון טענות-נגד לעימות. הנפוצים ביותר:
"מה הטעם?"
"זה לא כל-כך נורא"
"אני ממילא לא אשנה אותו"
ועד שלא תהיה תשובה לזה, המנגנון לא יתגייס לפעולה.
הפחד של ה-9: ניתוק, אובדן, פרידה.
ה-9 פוחד מהכעס של עצמו, הוא חושש שזה יוביל לפרידה ואובדן של מערכת היחסים.
ואז הוא מבטא את הכעס בפאסיב-אגרסיב:
הערות אגב, שקט עקשני, לא מתקשרים, לא עונים, מתעלמים.
במקרים רבים, הם לא מודעים לכעס של עצמם.
בתור 9, יש לי חוסר-חיבור לצרכים ולרצונות שלי.
(רק שאני לא יודע מזה.)
אני לא יודע מה אני רוצה צריך אני לא כל-כך מחובר למקום הזה
אני מבולבל לא יודע מתלבט...
לא פשוט להבחין בין בלבול אמתי לבלבול של ה-9..כי ה-9 לא נוכח לעצמו,
כמו שכשישנים (בלילה), לא יודעים שישנים..
חלק מחוסר החיבור הזה, מתבטא בערפול, ניתוק, "ערפל פנימי" שהמנגנון מפזר...
איך זה נראה לנו מהצד?
מבט מזוגג והראש מהנהן..
הפצע העמוק ביותר של ה-9:
שלא רואים אותי, שמתעלמים ממני, מדלגים עלי, לא שואלים אותי.
הכמיהה של ה-9: שייראו אותי, שיבחינו בי.
אחריי עבודת התפתחות, ה-9 מבין:
זה לא העולם שלא רואה אותי.
זה אני שלא רואה אותי. שמתעלם מעצמי.
אם זיהית את עצמך במאמר, בוא להדליק זרקור. עלייך!...
אודה לכם אם תשתפו, תגיבו,
תשלחו את המאמר הזה הלאה..
אני מאחלת שקולכם יישמע ברחבי הרשת,
שרצונותיכם יבוטאו ושתהיו לי בריאים.
כי אם אתם 9: אתם תדאגו לי, לפני שתדאגו לעצמכם.
ולא לשכוח לשתות ולאכול. אה?!..
באהבה,
סיון
המאמר הזה הוא פרי לימודי בקורס למאמנים עם אסנת ידגר המדהימה - חלוצת השיטה בארץ ומייסדת המרכז הישראלי לאניאגרם.
סיון סניור, טיפולי גוף נפש - אור ואהבה.מומחית ומוטיבטורית לקידום של עסקים ואנשים.
