עוצמת הפרט מובילה לעתיד בו האזרחים ימרדו במדינות שלהם - מדוע? 

עוצמת הפרט מובילה לעתיד בו האזרחים ימרדו במדינות שלהם - מדוע?  

עידן החופש האישי מוביל באורח בלתי נמנע לקריסת מדינות הלאום

העולם השתנה. בעבר, הציבור היה פאסיבי ולא היה שותף לניהול המדינה. אחת לכמה שנים הוא היה הולך לקלפי ומטיל פתק הצבעה. מעבר לכך, השפעתו של הפרט על המתרחש במדינה הייתה למעשה אפסית.

באותה תקופה, הציבור נתן אמון כמעט עיוור במשרתי הציבור ובשלטון. ההנחה של הציבור הייתה שמשרתי הציבור פועלים למען האינטרסים של הציבור ומקדישים את זמנם כדי לשמור עליו. לכן, הציבור היה נאמן לשלטון, צייתן, רמת האמון שלו בגופי הממסד הייתה גבוהה ובעיקרו של דבר הציבור ידע שהוא יכול לישון היטב בלילה כי יש מי שדואג לו בחלונות הגבוהים.

הפרט אינו מתעניין במדינה כאשר למדינה כבר לא אכפת מהפרט

בעידן הנוכחי, קרו כמה שינויים דרמטיים במציאות הזאת. הדבר הראשון שקרה הוא שהציבור גילה שבחלונות הגבוהים עומדים אנשים חסרי אחריות שדואגים לכיסים של עצמם בלבד - על חשבון הציבור. הציבור גילה לתדהמתו שאין סמכות שלטונית אמיתית ואין אחראי בוגר בקודקוד המערכות השלטוניות. הדבר השני שקרה הוא שהציבור הפך אקטיבי יותר. הוא החל לגלות מעורבות בחיי היום יום והוא נעשה מעוניין להיות שותף ממשי בקביעת סדר היום הציבורי. הדבר השלישי שקרה הוא שרמת האמון של הציבור במשרתי הציבור שלו הלכה ונשחקה בקצב מבהיל. כיום, אמון הציבור בפוליטיקאים הוא אפסי, בבתי המשפט ובשופטים הוא ברמת שפל היסטורית, בגופי המדינה - שולי ואפילו בצה"ל - רמת האמון הולכת ומתדרדרת בהתמדה. מדוע? 

התשובה לכך היא שמשרתי הציבור הפסיקו לדאוג לציבור עצמו ולאינטרסים שלו והחלו לדאוג לעצמם ולמקרובים שלהם, פשוטו כמשמעו. וכך קרה, שהתהליך המשולש הזה - מצד אחד רצונו של הציבור להיות מעורב בשלטון, ירידת אמון הציבור במשרתי הציבור והעובדה שמשרתי הציבור הפכו להיות משרתי עצמם על חשבון הציבור - מסמן את תחילת דעיכתן של המדינות ואת המרד הגדול של הציבור במדינה.    

קריסת הסמכות המדינתית דומה לקריסת הסמכות ההורית

הציבור התבגר. כיום הוא מודע יותר לצרכיו. הוא בעל דעה עצמאית והוא אינו צייתן כבעבר. הציבור רוצה להיות שותף אמיתי בשלטון. הוא רוצה להשפיע לא רק פעם בארבע שנים. הוא רוצה יותר זכויות ויותר כוח כי הוא אינו סומך יותר על השלטון ועל נציגיו. הוא אינו רואה בהם בוגרים אחראיים מספיק אלא בעלי אינטרסים צרים הדואגים בעיקר לעצמם.

בשלב הנוכחי מה שקורה הוא שהשלטון - בכל המדינות בעולם - אינו יודע כיצד להיות באמת קשוב לציבור ולהשיב את אמון הציבור בו, וזאת משום שבמשך שנים רבות השלטון לא הבין את הציבור והיה מנותק ממנו. לשלטון אין את הכלים לגלות גמישות, יצירתיות, תגובה מהירה ומענה אמיתי לצרכים המשתנים והרבים של הציבור המודרני. השלטון ומשרתי הציבור היו מעדיפים לשמר את הסדר הנוכחי שבו הם דואגים לעצמם בעוד הציבור ממשיך להאמין בשלטון בצורה עיוורת ומציית לכל גחמותיו, אבל התקופה הזאת כבר תמה - בכל העולם.

הפרט רוצה את החופש שהובטח לו

הציבור התפכח. הוא דורש ותובע את החופש המגיע לו. הוא אינו מוכן להמשיך את המצב הקיים. זו הסיבה מדוע בשנים הקרובות מרד המדינות ילך ויתפשט. ההפגנות הגדולות ילכו ויתחזקו בכל בירות העולם. בכל העולם ובכל מקום יותר ויותר אזרחים ייצאו לרחובות כדי להפגין את כוחם ודעתם.

האזרחים המודרניים רוצים דבר אחד: יותר כוח, יותר השפעה, יותר מעורבות - כי הם אינם סומכים עוד על מערכות השלטון הקיימות. השלטון מפחד לאבד את כוחו ולהשתנות, ולכן הוא מסרב בכל כוחו לשתף את הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות. התוצאה היא ירידה נוספת באמון של הציבור במשרתי הציבור והמשך המלחמה בין שני הקבוצות הללו עד להכרעה הסופית.

וטיפ לסיום: הסיבה האמיתית למרד הערבי ולכמות ההפגנות האדירה באירופה, אמריקה וישראל אינה באמת כלכלית אלא שלטונית. הציבור בכל העולם מרגיש שהוא מאבד שליטה על הנעשה במדינה שלו. הוא רוצה בחזרה את המדינה שהייתה לו - מדינה שדואגת לו באמת ושאכפת לה מרווחתו. מבחינת הציבור המודרני שהתפכח - אם המדינה אינה מוכנה לדאוג לו ולשרת אותו באמת, הציבור לא יהסס לקחת שליטה על המדינה בעצמו כדי לדאוג שהצרכים שלו יתמלאו.