היום נפנה את הראייה הפסיכולוגית החודרת לעבר שיר פורים פופולארי. לכאורה שיר פשוט ותמים, אבל למעשה השיר עוסק בשאלה קריטית לאושר שלנו בחיים. האם הראייה הפסיכולוגית שלנו, תיתן לו לעבור בשקט, בלי להתייחס למסר ?
הנה המילים:
תן כתף עצום את העיניים, פורים לנו שכח את הכל
אם יש לך כאב רמסהו ברגליים, פתח את פיך ושירה בקול:
הה הה חפצנו נבצע, נראה נראה ניסים ונפלאות
הה הה כולנו נשתגע, נשיר נרקוד על אף כל הצרות.
(א. המאירי)
השיר עוסק בשאלה קריטית לחיים שלנו:
איך אפשר שיהיה לנו שמחה ואושר בחיים יומיומיים ושגרתיים, שיש בהם צרות, כאב וקשיים?
הדרך שבה השיר מציע לפתור את הבעיה, פשוטה מאוד: הכחשת הכאב.הוא מציע לנו לעצום את העיניים, ולשכוח מהכול. ואם עדיין תרגיש כאב, דחוק אותן לפינה, חסל אותו, רמוס אותו ברגלים שלך.
רק בדרך הזו תוכל להגיע לשמחה.
אכן זו דרך אחת להגיע לשמחה, והמחיר שלה כבד: שכחה, ניתוק מעצמך ורמיסת הנפש שלך. זו דרך שמאפיינת אנשים של שחור ולבן, שהקיטוב בין השמחה לעצב בחיים שלהם הוא גדול. הם נוטים להיות בשני מצבים אפשריים : או בשמחה גדולה מאוד ובהיי, או בעצב, כאב ודיכאון.
או שיש רק שמחה, או שיש רק עצב. הם לא מצליחים לחבר בין המצבים. הם לא מצליחים להיות שמחים בלי לשכוח את המציאות היומיומית האפורה והכואבת לעיתים. וכשהם לא שמחים, הם מרגישים דיכאון רב מהמציאות הזו, ולא מצליחים לראות את היופי וההנאה שבה.
גם השמחה בשיר מתאימה לקיטוב הזה: זאת שמחה שנותנת המון אנרגיה לעשות את חפצנו, זאת שמחה פורצת שמביאה להמון עליצות ושירה וריקודים, אבל זאת גם שמחה שמנתקת אותך מהמציאות, ואתה רואה ניסים ונפלאות, עד למצב שדומה לשיגעון, "כולנו נשתגע".
השמחה והעצב האלה מזכירים היי ודאון של שימוש בסמים, או בשונה ניתן לראות אותם אצל אנשים שסובלים ממאניה דיפרסיה. אבל גם אצל כולנו מידי פעם במצבים מסוימים ביום יום.
השאיפה שלנו בחיים היא דווקא שנוכל לחבר בין המצבים, שנוכל להרגיש שמחים עם תחושת אנרגיה מתפרצת וכוח להגשים את החלומות שלנו, גם בלי לשכוח ולהדחיק.
המטרה היא שלא נצטרך לשלם מחיר יקר של ניתוק מחלקים של עצמנו, על מנת שנוכל להרגיש אושר.
הדרך (הפסיכולוגית) לכך באופן פרדוקסאלי, היא דווקא לתת מקום לכאב בתוכנו, להקשיב לו, ופחות לפחד ממנו. אבל אין לנו יכולת להיכנס לזה כאן. צריך הרבה יותר מקום וזמן, על מנת להסביר איך זה עובד ובמה זה תורם. אז על כך כנראה בהזדמנות אחרת...
תגובות והערות יתקבלו בברכה..
הכותב הוא פסיכולוג קליני, מנהל המכון הפסיכולוגי האינטרנטי: פסיכולוגיה לצעירים בני 20-40
עמית ורהפטיג, פסיכולוג קליני מייסד מכון פסיכולוגיה לצעירים
