וזו השאלה היחידה שצריכה להישאל? 

וזו השאלה היחידה שצריכה להישאל? 

גללים או שתן? 

חשבתם פעם למה יש מקרים שנציגי החוק מגיעים לאזור כאילו הם תמיד שם, ומהירים מאד במילוי תפקידם, ויש כאלה שממש לא?

אז גם כאן זה מסוג הדברים הללו שאנו כל כך רגילים שככה זה, שהשלמנו עם זה, וחדלנו לראות . פעם בכמה זמן יכולה להיות לנו קורת רוח מיחידי סגולה, שמתעקשים, לא מוותרים על צדקתם, ונלחמים במערכת למרות כל עגמת הנפש והקשיים הכרוכים בך, ולבסוף אף זוכים.

אז דבר כזה עושה לי קורת רוח שחבל"ז, חיוך מאוזן לאוזן, לכן למרות שכתבתי על הנושא מבחינה אחרת (אי אפשר להחזיק במקל משני קצוותיו), כאן זה מקרה לדוגמא מהערכאות. אם כל אחד היה מתעקש על חפותו, כמובן באם הצדק אתו, מתעמת עם נציגי חוק שמתנהגים בצורה לא ראויה, והולך לערכאות, אולי היה זז כאן משהו....

המקרה בהמשך מספר על בעלת כלבה שטיילה עם כלבתה וחטפה דו"ח מפקח בשל "חבילה חומה" שכביכול עשתה כלבתה והיא לא אספה.

אולי חלק מהתעלומה לגבי הופעתם המהירה כבזק ו"יעילה" של נציגי החוק – היא במקום ובדברים בהם יש דוחות, כמה קל ככה פשוט. כמו למשל : חניה, צרכי כלבים, חגורות, ואכיפה בנושא. במקרים כאלה היעילות מדהימה.

אנו כולנו הרי מזמן למדנו שאין טעם להתווכח עם נציג חוק במקרים כאלה ודומים כי הבן אדם מול אינו רוצה לשמוע, רוצה לגמור למלא את הדו"ח. רובנו, בלית ברירה מעדיפים כמה שפחות להיתקל ולהתעמת עם אלה, למדנו שחבל על הזמן ועל העצבים נכון ?

חלק מפתרון התעלומה היא שאותם נציגי חוק מקבלים טפיחה על השכם כשהם מביאים קנסות רבים, שהרי זו הכנסה נוספת נאה לרשות אוכפת החוק.

איפה אותם נציגי חוק כשיש בעיית אלימות בבניין או במשפחה? או תגרה של שכורים שמפריעים לסדר הציבורי? לא תראו אותם במקומות כאלה, פעמים רבות הם עוברים ליד ולא עושים דבר, או כשמזמנים אותם ועד שהם מגיעים, לוקח זמן....

לא שוכחת בכלל את הקשיים בפניהם עומדים האנשים והרשויות הנ"ל, ובהחלט מעריכה את הביצועים הטובים, אבל לפעמים יש מקרים במיוחד כמו אלה שציינתי שנראה כי לא יזיקו רענון נהלים, ושיפורים גם אצלם, והכי חשוב ההבנה שלא תמיד הם צודקים.....

המקרה בהמשך ("חבילות חומות") קרוב ומוכר לכל אוהב בעלי החיים וכלבים, בין אם הוא חולק מעונו עם בעל חיים או לא, וגם אם הוא סובל מהתופעה.

הפקחים לנושאי בעלי החיים עושים עבודתם כל כך "נאמנה" ו"בחריצות" שתראה אותם על הבוקר במקומות בהם בעלי כלבים שזה עתה קמו משנתם משוטטים להם עדיין רדומים עם חצי פיג'מה. הפקחים, "מסירותם" בנושא ידועה, לא בטוחה שלטובה, ולפעמים רואים אותם מזנקים על אחד כזה שטרם התעורר בצורה שבאמת מעוררת תמיהה או גיחוך.

אם צריך לעומת זאת שוטר או פקח כדי להציל בעל חיים במצוקה, לפעמים הם מתאדים באויר כאדים מהקומקום, ואתה יכול לחכות זמן רב, עד בוש.

כאמור אני מצדיקה אכיפה בעניין, ובכלל, ובעד גישה שגם מי שאוהב בעלי חיים דווקא לו יש עניין יותר מכולם לשמור על הניקיון והסדר הציבורי, במקרה כזה ואחרים. פשוט כי זה יוצר עוד יותר התנגדות לבעלי החיים. והרי כל אוהב בעלי חיים רוצה שעוד אנשים יאהבו בעלי חיים, שיאהבו אותם, כדי שלא יפגעו בהם נכון ?

ציבור בעלי הכלבים כנראה מקור נוח לאכיפה, כי לא רואים אכיפה יעילה כזו וקנסות כאלה על גורמים בשטחים אחרים בעבירות חמורות הרבה יותר, ולא חסר אפשר לפתוח כל יום עיתון ולראות. הוא הפך לאבן שואבת להכנסות בתחומים שונים, כשמבחינת קנסות ותשלומים שונים הסכומים ללא פרופורציה, אם תיקחו להשוואה עבירות חמורות יותר, הקנסות אינם עומדים ביחס ישר לדברים.

(בת ים: קנסות במקום שקיות לאיסוף גללי כלבים, רוצים לנסוע עם הכלב באוטובוס?)

עושה רושם שבמקום להקל על ציבור גדל והולך של בעלי חיות מחמד, הם סופגים קשיים, קנסות, ואי הבנה מצד רשויות וגורמים שונים, ללא פרופורציה והצדקה.

המקרה בהמשך יגרום לכם לחכך כפותיכם בהנאה.

זכרו, לא חייבים תמיד להיכנע, במיוחד לא כשהצדק אתך, והשאלה כאן אינה רק גללים או שתן, אלא עקרונית ומהותית הרבה מעבר לזה כמובן.......

http://www.nevo.co.il/psika_word/shalom/SH-L-11-19945-55.doc

ביום 22.2.12 זיכה ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א מחמת הספק נאשמת, שעיריית ת"א האשימה אותה בכך שלא אספה את גללי כלבתה מהגינה הציבורית. השופט גיא הימן קיבל את גירסתה של הנאשמת, שכלבתה נוהגת להטיל את מימיה על גללים של אחרים, וכי כשהפקח פנה אליה היא נגעה בגללים והציעה אף לפקח להיווכח שהם קרים. הסניגור הציג יומן מפורט עם צילומים, המתעד את יציאותיה של הכלבה (תמוה שדיון ההוכחות הסתיים מבלי שהכלבה הועלתה לדוכן העדים - אולי כך בשל גילה המתקדם - ומבלי שהוצגו בדיקות מעבדה של התאמת הד' נ' א' של הגללים לזה של הכלבה): 

בא-כוחה של הנאשמת לא חסך כל מאמץ בהגנה על שולחתו, והעלה טענות מטענות שונות, לרבות בשאלת הסמכתם של המפקחים לשמש ביחידת החוד "הסיירת הירוקה", מדיניות האכיפה בענינם של כלבים ללא רצועה, מיקומם המדויק של השיחים,  המדשאות והברזייה בגינה הציבורית, כיווני הכניסה לגינה והתנועה בה, ועוד כהנה וכהנה. ואם לא די בכך, הוצג לבית-המשפט דו"ח מעקב מפורט וממוסמך, ובו פירוט כל יציאותיה – מן הסוג הזה, והאחר – של הכלבה בשלושה ימים שונים בחודשים ינואר ופברואר 2012, בציון שעות היציאה המדויקות – של הנאשמת וכלבתה מן הבית, ושל הכלבה בהתייחדה עם דשאים, שיחים ואף עם עמוד. בהתייחס לכל אירוע צוין טיב הצרכים שהוטלו, ולמען תהא ההמחשה שלמה הוסף עוד ציון בסוגריים, המפנה אל מספרה של התמונה הרלוונטית, מתוך קובץ של לא פחות מ-35 תמונות ובהן נראית הכלבה נצרכת לנקביה. אמת, אף שלעדותו של הידיד הנזכר, מר דני קנץ, מדובר בכלבה שבעת ימים וניסיון (עמ' 11 לפרוטוקול, בש' 18), אפשר כי אף היא, כמו בית-המשפט, הייתה משתאה לנוכח המאמץ המדוקדק שהושקע בתיעוד פעולותיה הטבעיות.  

כל האמור הוא מיותר. די היה בהעלאתה של הגרסה, כשהיא נשמעת אמינה ומתקבלת על הדעת מפיה של הנאשמת, ובהעמדתה אל מול הגרסה שהשמיעו המפקחים – שלבטח העידו גם הם אמת, אלא שאפשר כי בנסיבות האירוע אשר תוארו לעיל או לאור פרק הזמן שחלף הם לא דקו בפרטי האירוע – להוביל למסקנה כי אפשר שהכלבה אכן הטילה את מימיה בלבד, בין אם במחווה לקודמה במדשאה ובין אם בניסיון לסמן לעצמה חלקת אלוהים קטנה בגינה הציבורית, ולא הרחיקה מעבר לכך. ספק זה באשר למהותה של הפעולה – שלא התעורר אלא לאחר שנשמעו העדויות –  די בו לזיכויה של הנאשמת. כך אני עושה.

עלה במקור כולל תמונות ולינקים נוספים בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2547685/