חסימת יבוא מקביל? אין להסתפק בעדות היבואן הבלעדי 

עו"ד גיל נדל, שי בבאי

סימני מסחר הינם מהחשובים שבנכסי הקניין הרוחני. משמעותה של הגנה הניתנת לבעל סימן מסחר מכוח רישומו בישראל, או מכוח היותו "סימן מוכר היטב" היא שבעל הסימן, והוא לבדו, רשאי להשתמש בסימן ולהפיק ממנו רווח כלכלי, כאשר שימוש בסימן ללא רשות בעליו, מעניק לבעל הסימן זכות לתבוע בגין הפרה.

יצרנים זרים רבים, בעלי סימני מסחר בינלאומיים, נוהגים למנות בישראל יבואן בלעדי אחד. כאשר אותם מוצרים מיובאים לישראל ביבוא מקביל, שלא על ידי היבואן הבלעדי, והיצרן הזר מעוניין למנוע יבוא זה, מי יידרש להעיד בפני בית המשפט – האם היצרן הזר בעצמו, או שדי בעדות היבואן הבלעדי?

סוגיה זו עלתה לאחרונה בדיון בבית המשפט במחוזי ובערעור בעליון.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

התובעות, שלוש חברות אשר בבעלותן מותג האופנה הבינלאומי "אמריקן איגל" הגישו בקשה לצו מניעה זמני, באמצעות היבואנית הבלעדית מטעמן בישראל, חברת 'פוקס ויזל', בה טענו כי חברת "המשביר בתי כלבו" מייבאת ביבוא מקביל מוצרים הנושאים את סימן המסחר "אמריקן איגל", אף שהסימן לא הוטבע על ידי התובעות, ובלא הסכמתן. 
החברות ביקשו כי בית המשפט ייתן להן צו מניעה זמני, האוסר על חברת המשביר מלשווק מוצרים הנושאים את סימן המסחר, משום שמדובר בהפרת סימן המסחר. העדות שהובאה לבית המשפט הייתה של היבואן הבלעדי בלבד, כאשר היצרן הזר לא העיד בפני בית המשפט.

חברת המשביר טענה להגנתה כי המוצרים נרכשו ממקור אשר הוסמך על ידי אמריקן איגל להטביע את סימן המסחר וכי למעשה מדובר במוצרים מקוריים שנמכרו על ידי אמריקן איגל, נרכשו על ידי המשביר ויובאו לישראל בדרך תקינה של יבוא מקביל. לכן, ביקשה לדחות את התביעה.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט המחוזי הצביע על פגמים בעדות שהוגשה מטעם היבואן הבלעדי- פוקס ויזל. הפגם המרכזי עליו הצביע בית המשפט, הוא העובדה כי חלק גדול מהעדות הייתה "למיטב האמונה" של היבואן הבלעדי (ולא מידיעה אישית). כך למשל, הצהיר היבואן הבלעדי כי הגורם ממנו רכשה המשביר את המוצרים אינו מוסמך להטביע את סימן המסחר אמריקן איגל.

בית המשפט ציין כי אמנם בבקשה לסעד זמני אפשר להצהיר שלא מידיעה אישית, אך במקרה זה היה מן הראוי להביא לעדות את היצרן הזר בעצמו, משום שהעניינים עליהם הוצהר הם לב לבה של המחלוקת. בית המשפט קבע כי על אף שהעדות קבילה, משקלה הראייתי הוא נמוך ואף אפסי.

לאור האמור, דחה בית המשפט את הבקשה למתן צו מניעה זמני וחייב את מבקשות הסעד בהוצאות ההליך במלואן וכן בשכר טרחת עו"ד בגובה של 44, 000 ש"ח.  

לאחרונה, נדחה גם הערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אימץ את החלטת המחוזי וקבע כי היה מן הראוי להביא לעדות את היצרן הזר בעצמו.

הערות:

הליך של צו מניעה זמני, בו מתבקש בית המשפט לאסור על הנתבע לבצע פעולה כזו או אחרת, עשוי לגרום לנזקים כבדים ביותר לנתבע, וכל זאת עוד בטרם התבררו טענות הצדדים בצורה מלאה בפני בית המשפט. מדובר בצעד מרחיק לכת, ומשכך נראה כי בית המשפט למעשה קבע כי בהליך דרסטי כזה, מן הראוי שהתובע יביא את הראיות הטובות ביותר העומדות לרשותו, וכי הוא לא יכול להסתפק בעדות של היבואן הבלעדי בישראל.

במקרה זה, ניסו היצרן הזר והיבואן הבלעדי למנוע יבוא מקביל לישראל.

במאמרים קודמים שכתבנו, סקרנו את סוגיית היבוא המקביל, בה מוצרים מיובאים לארץ תוך ערעורה של רשת הפצה בלעדית שמבקשת היצרנית ליצור, וציינו כי נטיית בתי המשפט בארץ היא לתמוך בייבוא מקביל, שכן הדבר מיטיב גם עם הצרכן. לאור כך, אין זה מפתיע כי גם במקרה הנדון, בית המשפט לא הסכים לפעול כנגד היבואן המקביל, ללא ראיות מוצקות לפיהן אותו יבואן מפר את סימן המסחר של התובעות.

[ההחלטה במחוזי - ת.א. (מחוזי תל אביב) 44791-10-11 American Eagle ואח' נ' המשביר בע"מ ואח', השופט גדעון גינת. החלטה מיום 1.12.11. שמות ב"כ הצדדים: לאמריקן איגל– עו"ד אמיר איבצן, עו"ד חגי נצר ועו"ד הני רוזנצוויג; למשביר- עו"ד איל פרייס, עו"ד הילה שחר, עו"ד יפעת ניר-כץ ועו"ד מורן ברק; ההחלטה בערעור בעליון: רע"א 8977/11 American Eagle ואח' נ' המשביר בתי כלבו בע"מ ואח', החלטה מיום 28.12.11, השופט גרוניס].