פרשת תצווה - מהו איל המילואים וכיצד מרמז על תכונות הכוהן?

בפרשתנו מתואר איל המילואים בפסוקים הבאים:
"ולקחת את האיל השני וסמך אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל ושחטת את- האיל ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אוזן אהרון ועל תנוך אוזן בניו הימנית ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית וזרקת את- הדם על- המזבח סביב: ולקחת מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והיזת על אהרון ועל- בגדיו ועל- בניו ועל-בגדי בניו איתו וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו איתו .. כי איל מילואים הוא" [שמות כ"ט,י"ט-כ"ג]
השאלות הן:
א] מהו איל מילואים?
ב] מהי הסמיכה על ראש האיל ולשם מה נועדה?
ג] מדוע יש להזות מדם הקורבן על איברי הגוף של הכוהנים?
התשובה לשאלה א]
טרם חנוכת המשכן ובתחילת העבודה בו.
נערך טקס שבעת ימי המילואים להקדשת המשכן וגם הכוהנים, משה שימש ככהן ונצטווה להדריכם ולהלבישם בבגדי כהונה למשוח אותם בשמן המשחה ולהקדישם לתפקיד הכהונה.
כמו כן , נצטוו להקריב שלושה קורבנות והם:
1] פר חטאת שאת דמו היזו על המזבח.
2] איל- עולה שהיו מזים מן הדם על המזבח סביב.
3] איל מילואים- מזים מן הדם על הכוהנים.
רש"י מסביר מהו איל זה ומביא שתי דעות מתוך הספרא:
א] איל זה- היה קורבן שלמים לפי שהוא מביא שלום למזבח,לכוהנים ולבעלים.
ב] מלשון השלמה וסיום כמו:"עד מלאות ימי הטהרה" [ויקרא י"ב,ד]
לפי זה תפקיד האיל השני היה: להשלים את העבודות לחנוכת הכוהנים וכניסתם לעבודת המשכן.חזה האיל היה מוקדש למשה שהקריב את הקורבן.
התשובה לשאלה ב]
הכוהנים היו סומכים ידיהם על ראש האיל, המשמעות היא : כי הוא מוקדש לקורבן.
התשובה לשאלה ג]
חז"ל מביאים פירוש יפה ומעניין לגבי התזת הדם על איברי גוף הכוהנים: האוזן ,היד והרגל חייבים להצטיין אצל הכוהנים וכל מנהיג בעם ישראל.
האוזן: האוזן חייבת להיות קשובה לדברי העם ובעיותיהם, ובעקבות כך הכהן חייב לפעול למענם במטרה להקל על כאבם וסבלם.
ידיים: הכהן חייב לדעת כי ידיו לא נועדו רק לקבל מתנות כהונה,אלא
עליו להיות מוכן להעניק בעת הצורך את כל הדרוש לשכבה החלשה בעם.
הרגליים נועדו להיות קלות["רץ כצבי"] לתנועה מהירה- כדי להגיע במהירות לאותם אנשים הזקוקים לעזרה מיידית במצבם הקשה ולסייע להם.
לסכום, ניתן ללמוד מתוך נושא איל המילואים כמה היה מכובד תפקידו של הכהן ואיזו אחריות נשא על כתפו, מצד אחד עליו להיות קשוב לקב"ה ולמלא אחר הציוויים בקפדנות ומצד שני להיות קשוב לרחשי העם וללכת לפעול למענם ביושר ובזריזות.
ישנו מדרש יפה של חז"ל על חשיבות הכוהנים:
בימי בית שני הייתה אישה בשם קמחית , צנועה וכשרה שהיו לה שבעה בנים וכולם היו משמשים בתפקיד כהונה גדולה.
שאלו אותה החכמים, אילו מעשים טובים עשתה בחייה שזכתה בכך שכל בניה הגיעו לכהונה גדולה?
ענתה להם: שהייתה מקפידה לכסות את שיער ראשה אף בתוך כותלי ביתה.
חכמים אמרו כי כל סוגי הקמח שהיא הייתה משתמשת- היה קמח מנופה ומשובח וקראו עליה:"כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" [תהלים מ"ה,י"ד]
הכוונה שתפארת בת המלכה מתגלה בביתה כאשר לבושה בצניעות.
לבושה ארוג בחוטי זהב.
יהי רצון ונזכה במהרה להתגשמות התפילה אותה אנו -אומרים,יום,יום:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך: ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות..." אמן ואמן.