משמעת עצמית או הסוהר שעומד בצד עם אלה ביד? 

"המשמר יעבור לדום. עמוד דום!", זהו המשפט הקבוע שמתנגן לי בראש, כאשר אני שומעת את המילה "משמעת" או "משמעת עצמית". הקונוטציה שמיד עולה לי לראשי היא של משהו נורא חונק, כובל ומגביל. בהמשך לכך, אני מיד חושבת על מסגרות נוקשות כמו צבא, משטרה, בתי סוהר ולצערי הרב גם בתי ספר. מכאן ועד לדמיין את הסוהר שעומד בצד עם אלה ביד וממתין לנזוף בי, קצרה הדרך...

ואני לא היחידה. מסתבר שרבים מאיתנו חשים כך למשמע המילה "משמעת". אם הפרשנות שלנו בראש היא כל כך שלילית ובעייתית וזה מתקשר אצלנו עם אובדן חופש ואובדן היכולת ליהנות, מה הפלא שאנו לא רוצים להפעיל את אותה "משמעת" גם כלפי עצמנו?

 אך האם זה בהכרח נכון? האם "משמעת" היא מילה שחייבת להתפרש באופן שלילי?  

למעשה, משמעת עצמית יכולה להתפרש על ידינו גם באופן חיובי: מדובר בנחישות, בחתירה לקראת הגשמת מטרה רצויה, בדרך להשיג דברים שאני רוצה ושיתרמו לי לתחושת מימוש, הנאה וסיפוק מההישג וההצלחה.

בנוסף, אצל רבים מאיתנו מתפרשת "משמעת עצמית" גם כ"הקרבה" של ההווה למען "מזבח העתיד". אך גם זה לא בהכרח נכון. האם לא אחוש סיפוק רב יותר כרגע, בהווה, ביום בו הייתי "ממושמעת" והלכתי בדרך אותה הגדרתי לעצמי לקראת מטרה רצויה, יותר מאשר ביום בו סטיתי מהדרך, למען סיפוק רגעי ושולי (כזה שמשאיר אחריו "טעם מר" של תחושת פספוס, אשמה ואכזבה...)

 אם כך, כיצד לסגל לעצמנו יותר "משמעת עצמית"?

 אז כאמור לעיל, שנו את הפרשנות. 

הפכו בדמיונכם את "הסוהר המאיים" ל"ידיד תומך" שתפקידו לסייע לכם להישאר במסלול שבחרתם. הוא לא נמצא כאן כדי "להרוס" או "לקלקל לכם את הכיף", אלא כדי לחזק, לעודד ולאפשר לכם "לשמור על הנתיב" בדרך אל ההצלחה. בנוסף, הוא כאן כדי להעניק לכם הגנה ושמירה על מה שכבר הושג. 

 משמעת או שליטה?

שנו את הטרמינולוגיה. החליפו את המילה "משמעת" במילה "שליטה". "שליטה עצמית" הוא מושג שדווקא מעורר בנו, לרוב, קונוטציה חיובית: של "חוסן פנימי", "אסרטיביות", חוזק ועמידה איתנה מול "פיתויים", יכולת בחירה של האופן בו אנו פועלים ומגיבים, יכולת הצבת גבולות וכו'... האם לא הייתם רוצים להיות מסוגלים להחזיק  בידיים את "המושכות" ולנווט את חייכם?

  פעלו מתוך מודעות.

שליטה עצמית באה לידי ביטוי כאשר אנו מצליחים להימנע מלפעול על פי "האוטומט" שלנו, אלא בוחרים במקום זאת את התנהגותנו ואת האופן בו אנו פועלים, מתוך מודעות. לדוגמא: אדם שמחליט לא "להתפוצץ" על בת הזוג כי היא עצבנה אותו הבוקר... אלא בוחר לנשום עמוק ולהבליג באותו רגע, ובמקום זאת, לשוחח איתה בערב בשקט וברוגע, על מנת ללבן את העניין ולהגיע לפתרון מוסכם ומקובל.

 הציבו לעצמכם מטרות שהינן ברות השגה (או חלקו מטרה גדולה למטרות ויעדי ביניים).

אם המטרה היא קשה מדי/רחוקה מדי להשגה, זה יוריד לכם את המוטיבציה ויקשה עליכם לשמור על "משמעת עצמית" לאורך זמן. לדוגמא: אם המטרה שלכם היא להפוך מאורגנים ומסודרים יותר בחייכם ובביתכם, התחילו בחלוקת הפרויקט למשימות קטנות (יותר קל לעמוד בהחלטה לסדר כל יום מגירה או מדף אחד בארון הבגדים, מאשר לגמור לסדר ארון שלם  ביממה...)

 וותרו על רגשי האשמה.

התרכזו בפעמים בהם כן הצלחתם להפגין שליטה ושאבו מהם כוח להמשך הדרך. הפגינו חמלה כלפי המקרים בהם זה פחות הצליח לכם וזכרו שאתם רק בני אדם... מעידה אינה כשלון אלא היא חלק בלתי נמנע מסיגול הרגלים חדשים.

 במידת הצורך, ניתן כמובן להיעזר באיש מקצוע שילווה אתכם בתהליך.