איך מזהים ומטפלים בחוסר משמעות כגורם שחיקה במקום עבודה? 

שחיקה בדגש על שחיקה בעבודה מתוארת במספר דרכים:

* מצב של עייפות ושל התרוקנות כוחות פיזיים ונפשיים.

* מצב של תשישות נפשית, גופנית ושכלית הנגרמת מעומס נפשי מתמשך.

* ירידה במוטיבציה בייחוד כאשר המחויבות למקום או למערכת יחסים נכשלת להפיק את התוצאות הרצויות (פרוידנברגר).

* חוסר הסתגלות לתנאי עבודה רוויים לחץ, תובעניים או שהם חסרי אתגר והכרה מספקים.

* סימן לפער בין מה שאנשים הם לבין מה שהם צריכים לעשות. היא מייצגת שחיקה בערכים, בכבוד, ברוח וברצון – שחיקה בנשמה האנושית(Maslach and Leiter).

גורמי השחיקה הנפוצים הם:

* חוסר בעצמאות ובשליטה – אנשים אוהבים להרגיש טוב עם עצמם

  כאשר נותנים להם מרחב יצירתי לפעולה.

* תקשורת לקויה.

* עבודה חד גונית.

* משתני אישיות (אי יכולת להתמודד עם לחץ, סלידה מעימותים וכיו"ב).

* אי הגשמה אישית/חוסר משמעות.

בעוד רוב גורמי השחיקה לא תמיד ניתנים למניעה הרי שיצירת משמעות בעבודה, תחושה הגשמה אישית וביטוי הרצון האמיתי כפי ש- Maslach and Leiter  מתארים יכולה להמעיט מערכן של שאר הלקויות התורמות לשחיקה ואף לאפשר התעלמות מהן כליל.

האם משתני אישיות הם גורם שחיקה בלתי משתנה?

יש לראות בהם מיומנויות שניתן לפתח בהצלחה וברצון כאשר יש כר פורה לכך שנוצר כאשר אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים וכאשר אנחנו מאמינים בעצמנו שאנחנו יכולים להשיג את מה שנרצה ויהי מה.

גורמי שחיקה נוספים כגון ירידה במוטיבציה:

גם אם מטפלים בהם נכון דרך מתן תגמולים ומתן הכרה סיכוייהם להתבלות עם הזמן גבוהים. כל עוד אין רצון ומציאת משמעות אמיתית בתפקיד סיפוקים מיידיים אחרים סופם להפסיק להיות מספקים בשלב כלשהו.

אדם שזוכה להכרה מתמשכת אולי יצליח ליהנות ממקום העבודה מספר שנים אך הרצון להיות משהו אחר תמיד יפמפם בו גם אם זה עולה כמשהו לא מודע.

מה לגבי תגמולים?

מדוע אנשים רודפים אחרי כסף ואף פעם לא מסופקים? במחקר שנעשה בארה"ב עלה שכשאשר פנו אל אנשים שהרוויחו סכומים שבין 4000$ ל-650,000$ לשנה כמעט אף אחד מהנבדקים לא הרגיש עשיר. תגמולים אולי נותנים הרגשה טובה אך לא מספקת.

שגרה וחד גוניות

אני טוענת שגם אלו הם תוצרים מועצמים של גורם השחיקה האמיתי ולא יוצרים שחיקה. תופעה של חד גוניות אפשר למצוא גם בתפקיד ההורות. כהורים שמגדלים ילדים האם אתם חווים שחיקה בגידול הילדים? סביר להניח שלא. תחושת הסיפוק המשמעות ותחושת ההישג שנוצרת מגידול ילדים גוברת על המאמץ והשגרה היום יומית המתלווה לגידול. הורים בשנים הראשונות לגידול הילדים מדווחים על חוסר בשעות שינה אך מנגד חווים סיפוק מהאתגרים הנלווים לגידול ילדים שמתאפשרים כתוצאה מגודל ועוצמת האהבה כלפיהם.

קיומה של אהבה ושל משמעות גוברת על מרבית גורמי השחיקה ואף הם לא נחווים כשוחקים.

תחושת אי ההגשמה וחוסר המשמעות היא הסיבה העיקרית אותה אני רואה כתורמת לשחיקה. זוהי הרגשה של העדר הישג ממשי בחיים ככלל ובעבודה בפרט חרף המאמצים שהעובד משקיע ועל כן היא מייצרת ביתר קלות את גורמי השחיקה האחרים.

איך מזהים ומטפלים בחוסר משמעות?

הסימפטומים לשחיקה בעבודה הן תחושות שעמום, עייפות, כעס, תסכול.

לא תמיד קל לזהות את הגורם האמיתי לשחיקה שיוצר את אותן התחושות.

והתשובה האמיתית לשאלה "מה ירפא ויטפל בתחושות של שעמום ושל תסכול" לא תמיד נגישה לנו.

למשל אם אתם מרגישים שעמום בעבודה אתם יכולים לתלות את סיומה בציפייה לקידום או בהחלפת מקום עבודה ואז שוב לחזור לאחר זמן מה לחוות את אותם סימפטומים של שחיקה (נשמע מוכר?).

זיהוי הסיבות האמיתיות שגורמות לשחיקה בעבודה טומן בחובו גם את הפיתרון המיטיב והמחזיק מעמד ביותר ליצירת סביבת עבודה מעניינת ומספקת לאורך זמן.

אז כיצד ניתן:

א. להבין מהי הבעיה האמיתית מתחת לגורמי השחיקה.

ב. להצליח באמת ובתמים להוביל לשינוי אמיתי ולדרך תעסוקה שבה רמת השחיקה היא שולית?

אחת הטכניקות לזיהוי הסיבה היא לחפש תקופות או רגעים בסביבת העבודה בהם הרגשתם שאתם בשיאכם ולא כי קיבלתם דברי שבח והלל מבחוץ (זה זמני ולא חוויה פנימית שמחזיקה לאורך זמן) אלא הרגשתם שאהבתם את דרך העבודה ובייחוד את התרומה שלכם.

למשל כשעבדתי בעברי בתחום הכספים וחוויתי את אותו המעגל השוחק שאני מתארת כאן דרך תחלופת מקומות עבודה, היו רגעים בודדים בהם נהניתי באמת מדרך עבודתי. רגעים אלו היו כשהצלחתי לפתור בעיה כספית שאף אחד לא נתן עליה את הדעת קודם לכן או שנתתי את דעתי המקצועית בפני המנכ"ל והיא זו שעזרה לו לקבל החלטה שהשפיעה על גודל התקציב. ברגעים שכאלו הרגשתי רוממות רוח. אז מה היה שם? לאחר חקירות הבנתי שהרצון שלי להשפיע, לתת פתרונות יצירתיים זה מה שהדליק אותי. כשהבנתי את זה חיפשתי לי מקצוע שבו אני משפיעה ומביאה את הפן היצירתי שנותן גם פתרונות לאנשים. זה מה שאני אוהבת.

בהחלט יכול להיות מצב שבו אנחנו אוהבים את התפקיד המקצועי שלנו אך מחפשים להגדיל את נפח תחושת המשמעות – ניתן במצב שכזה לראות איך אנחנו מתגברים על משתני אישיות ומפתחים מיומנויות שיעזור לנו לעורר את התפקיד מחדש – למשל לפתח אסרטיביות שתעזור לנו לבקש מהבוס שדרוג ותפקידים נוספים או ללמוד לבקש להוריד משימות חד גוניות ולאפשר יותר יצירתיות וכד'.

אנו חיים בעידן בו הביטוי האישי והעצמי חשובים לאין שיעור – העידן ששם דגש על קולקטיביזם (הזדהות עם הארגון), קונפורמיות, סטטוס ומעמד הולך ומתפרק בשל התעוררות שקיימת ברבים מן האנשים למשמעות ולמציאת דרך לחיות חיים של אהבה ושל סיפוק.

אני מאמינה גם שבשל התעוררות זו נוצרות הזדמנויות חדשות בשוק העבודה. וכאשר כל אחד ימצא את מקומו ואת הביטוי האמיתי שלו בחיים גם משברים כלכליים יפתרו יותר מהר כי כל אחד יעסוק ביתרון היחסי שלו ויעשה את מה שהוא באמת טוב בו - את מה שהוא אוהב.