התערבות בנקים בניהול חשבונות לקוחותיהם - אימתי ? 

לעיתים, חשבונות בנק חשופים למציאות אובייקטיבית וכלכלית אשר בעליהם אינם מיטיבים להתמודד עימה, בין במהירות הנדרשת ובין בכלל, ובשל כך, נוצרים לאותם לקוחות הפסדים כלכליים.

בנסיבות כאמור, נשאלת השאלה עד כמה ואם בכלל חייב הבנק ליטול לידיו אפוטרופסות על אותם חשבונות ולנהלם, ולו באופן זמני, במקום הלקוח, על מנת לפעול לצמצום הפסדי הלקוח, שהם לעיתים גם הפסדי הבנק, בעיקר כשמדובר בביטחונות.

ברוב המכריע של הסכמי ההתקשרות בין הבנקים ללקוחותיהם קבועה הוראה המקנה לבנק סמכות לפעול בחשבון כענין שברשות ולא כחובה.

יחד עם זאת, כבר נפסק לא פעם, כי יחסי בנק-לקוח הם יחסים מיוחדים החורגים באופיים מחוזה מסחרי רגיל, וכי למרות שמערכת היחסים מושתתת על חוזה שנערך בין הלקוח לבנק, קיימים תנאים נוספים שלהם כפופים הן הלקוח והן הבנק.

נפסק כי היקף החובה ורמת הנאמנות הנדרשים מהבנק מעל לרמה הבסיסית הכללית משתנים ממקרה למקרה ומושפעים מטיב היחסים בין הבנק ללקוח, ממידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו ומגורמים משתנים נוספים, שכן במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מתבצעות פעולות רבות ומגוונות, ולאורן משתנה גם היקף חובתו של הבנק.

ניתן לומר כי חובת הבנקים ליטול את המושכות של חשבונות הלקוחות ולפעול בהם בשעת משבר הינו לבר חוזית ונובעת מחובות האמון החלות על הבנקים, שכן כל סמכות שלובה באחריות, אשר פירושה למעשה הוא חובה להפעיל את הסמכות הניתנת לרשות כל אימת שהנסיבות מחייבות הפעלתה של הסמכות.

אנו מוצאים עדות למקרים בהם מחויב הבנק להתערב בניהול חשבונות הבנק של לקוחותיו בין היתר במקרים הקבועים סעיף 13ב לפקודת הבנקאות, 1941 וצו הבנקאות (פקדונות ללא תנועה), תש"ס-2000 שעיסוקם בפקדונות שלגביהם עברו עשרה חודשים מהיום שנתקבלה ההוראה האחרונה מבעל הפקדון.

מאידך, לאור סעיף זה, המגדיר תחום צר ומוגבל שבו חייב הבנק לפעול בחשבון לקוחו, יהיה זה בלתי סביר לומר, כי כשמדובר בחשבון פעיל, ובנסיבות שבהן יש קשר עם בעל החשבון, שממעשיו עולה בבירור כי אין הוא מעוניין לנקוט קו פעולה מסוים לעניין ניהול החשבון, בכל זאת מוטלת על התאגיד הבנקאי החובה לנקוט קו פעולה כאמור, אם הדבר נחוץ לפי שיקול דעתו המקצועי.

בנוסף, בפסיקת בתי המשפט ננקטה עד כה גישה השוללת את זכותו של הבנק להתערב בניהול חשבונות לקוחותיו. כך למשל, נפסק כי בנק אינו חייב, ואולי אף אינו רשאי, לעשות שימוש  בכספים או בזכויות המצויים בידיו, כמו תכניות חסכון, אותן יכול הוא "לשבור" או ניירות ערך, אותן יכול הוא למכור, על מנת לכסות חוב קיים, על דעת עצמו.

מבחינה ענינית, הבנק ופקידיו נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה.

דומה אם כן, כי תוטל חובה על הבנקים להפעיל את שיקול דעתם והפעלה זו תבוא גם לידי חיוב בפעולה אקטיבית מקום שסבילות תסב עוול ותפגע בלקוחותיו, בעיקר, באירועי חירום, דוגמת מצבים של משברים וזעזועים כלכליים, צניחה דרסטית של שווי מניות, קריסת שווקים ומטבעות.

מצבים אלה מחייבים פעילות דחופה בחשבון כדי למנוע נזקי עתק ובידי הבנק מצויים הכלים להגיב במהירות, ובידיו גם המידע המאפשר להגיע למסקנה בדבר קיומו של משבר המחייב תגובה כאמור.

אין באמור לעיל כדי למצות את מלוא דרישות החוק והדין ביחס לנושא הנדון, שכן, מטבע הדברים, היה צורך לפשט ולהתאים את הבסיס החוקי הדן בענין נשוא המאמר, כך שיהיה מתאים ונהיר לקהל הרחב. כמו כן, אין לראות באמור לעיל חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי אישי בענין ספציפי בו ניתן לבחון את מלוא המידע והמסמכים הרלוונטיים.