שבת 

 כעת, עת נמצא בגולה הדוויה, בה יש גויים, כבשים, פרות, סוסים וכמעט אין יהודים, מתגעגע אני לשבת. מתגעגע לשלווה, למנוחה, לשקט, להתכנסות, לריחות המתפשטים בשכונה, לעצלות החביבה בה מתנהלים החיים בשכונת מרום נווה ברמת גן. אנשים לא ממהרים לשום מקום, הולכים לאיטם לבריכת השחייה, לקחת סרט. צעירים יושבים ומפטפטים. זקנים עם עוזרים פיליפינים ופיליפיניות יושבים על הספסלים. יש זמן בשפע, ברוך השם.

ילדים משתובבים בפארק מרום נווה. מי באופניים, מי בערדליים, מי בסקייטבורד, ומי בסקטים.

כלבים הולכים עם אנשים, מובילים אותם לעץ, ועוד אחד, לשיח, לפרח. לא בא לו על זה, הולך לשני להשליך מימיו. אדוניו, או שמא עבדיו, מייחל למספר אחד, רק לא שניים. שניים כאשר האחות תצא עם הכלב יותר מאוחר.

אנשים חוזרים לאיטם מבית הכנסת, משוחחים בשקט, שלווה. פרשת השבוע בכתובים או שמא בפוליטיקה, או במשפחה? בשכונה? בעבודה?

שבת מנוחה. אנשים מתמתחים במיטות. העיתונים פרושים בכל פינה. ארוחת הבקר בצהריים. ארוחת הצהריים בערב. ריח התבשילים משכר את המוח וגורם לרעב תמידי. אם הריח לא בא מן המטבח שלך, הוא בא מהשכנה, או מהשכינה.

שבת

18 פברואר 2012

בברלי

גשם מתופף  בעצלתיים

צלילי מוסיקה ערבה

על אהבה

נו ברור, אלא מה.

הים התיכון בנשמתי

געגועים לקיץ  1979 חופי תל אביב

שבת אחים יחדיו

קצב לבי למיה.

סייסטה שלווה

רועי שקוע בסרט אותו ראה רק שמונה פעמים

והיד עוד נטויה

חולצת טי-שירט לובשת צורה.

בבית ריח ניחוח

הנזיד מתבשל בקדירה

לקראת אורחים במוצאי שבת

סגן הנשיא ואשתו.

שבת שלום ושלווה

חידוש ורגיעה

מצחה עטור זהב

ליבי שקט צופה קדימה.