האם הפרקליטות זקוקה - לביקורת? 

התשובה שלי – כן. כל גוף ציבורי, במיוחד מערכת הקובעת בהחלטותיה גורלות של בני אדם, אם זה בתחום הפלילי, אזרחי, מסחרי, חייבים בבקרה חיצונית בנוסח "בקרת איכות" של מפעלים רציניים.

מבקר המדינה, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, בשני ספרים שפרסם, על הספק הסביר ועל חזקת החפות, הגיע למסקנה העגומה שהנושאים העקרוניים האלה, לא חלחלו דיים, למערכת אכיפת החוק שלנו. וזה לכשעצמו בהחלט דורש ביקורת. 

* מאת: עו"ד אברהם פכטר, סגן פרקליט מחוז (לשעבר) 

לאחר דיונים ארוכים ולחצים מצד הציבור והכנסת, החליט היועץ המשפטי לממשלה, להציג בפני הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, בראשות ח"כ עו"ד רוני בראון, את המתווה שגיבש להקמת הגוף שיבקר את פעולות פרקליטות המדינה.

תכנית היועץ המשפטי אומרת: שימונה משפטן בעל מעמד, שיהיה כפוף ליועץ המשפטי ושהתלונות יעברו דרך היועץ ורק באישורו יועברו למבקר. כלומר: ציבור המתלוננים לא יוכל לפנות ישירות למבקר, אלא רק באישורו ובהפנייתו של היועץ.

יש בעמדה זו, משום נטרול מחלקת המבקר, מעצמאות, סמכות ומקוריות.

חברי הכנסת – התנגדו נמרצות, לתכנית המבקר, החוסמת את נגישות תלונות הציבור ואף איימו בהצעת חוק פרטית, להקמת גוף מבקר עצמאי מחוץ למשרד המשפטים.

האופציות החיוביות לדעתי הן שתיים

א. מחלקה עצמאית, בראשות משפטן מומחה או שופט בדימוס, בעל שיעור קומה, במשרד המשפטים, כפוף לשר המשפטים ישירות. הפניות יעשו ישירות למבקר וצוותו, שיוכל על פי סמכויותיו, לנפות תלונות סרק ולנפות מתלוננים סדרתיים, שקיימים בשטח.

ב. מחלקה עצמאית במסגרת מוסד מבקר המדינה, עם אותן סמכויות ואותן מטרות.

למה צריך מבקר חיצוני?

כל גוף ציבורי, העוסק בתחומי החברה ובמיוחד שהחלטותיו משפיעות על גורלות אנשים, בכל התחומים, רצוי שיהיו מבוקרים, ע"י גוף חיצוני ניטרלי.

ניתן לקרוא לזה – חוות דעת נוספת – כמו בתחומי הרפואה, במקרים קשים וסבוכים.

ברור מאיליו, שמבקר בעל סמכויות, לא יוכל לפעול בעצמאות ובמרחב החלטות תחת עינו הפקוחה והצמודה של היועץ המשפטי – אי לכך, הצעת היועץ אינה מקובלת ואינה קבילה.

הרכב צוות המבקר – בנוסף לראש הצוות, כפי שהוסבר לעיל, צריך שיהיו נציגים של הפרקליטות, משטרה, לשכת עו"ד ואפילו נציג ציבור.

סמכויות ומרחב הבדיקה של מבקר הפרקליטות

א. לבדוק את פעילות היומיום של הפרקליטות, מההיבט המקצועי של קבלת החלטות בלבד.

ב. הכוונה – להחלטות על הגשת כתבי אישום, סגירת תיקים וטיפול בהם, מבחינת זמן הטיפול, השלמות והתייעצויות מקצועיות.

ג. מילוי אחר הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, בקשר לטיפול בתיקים.

ד. טיפול בתלונות אזרחים בעלי מעמד בתיקים שבטיפול הפרקליטות, וכמובן סנגורים, המטפלים ומופיעים בתיקים.

ה. טיפול, בהערות והחלטות בית משפט, הנוגעות להתנהלות התביעה בתיקים והוצאת מסקנות מנהליות, משפטיות ומקצועיות.

ו. "הסדרי טיעון" – פיקוח, בקרה, הנחיות ומסקנות.

ז. סמכות כללית, בהתאם לכללי הצדק הטבעי, והחלטות המבקר. 

האם מתקיימת בפרקליטות כיום ביקורת פנימית

בפירוש כן, ע"י הגורמים הממונים והאחראים מראש הפירמידה כלפי מטה.

א. פרקליט המדינה שעומד בראש מערכת התביעה, ממונה, אחראי ומבקר באופן שוטף את פרקליטי המחוזות.

ב. פרקליטי המחוזות – אחראים אישית ומנהלית על כתבי האישום שיוצאים מהמחוזות שלהם.

ג. בכל פרקליטות יש מנהלי מחלקות, מבין הפרקליטים הוותיקים והמנוסים, האחראים על בית משפט השלום, המחוזי ותיקי פשע חמור, והם כפופים ומתייעצים עם פרקליט המחוז.

ד. מעשית – אין מצב, בו פרקליט זוטר או בכיר, יוציא כתב אישום לא מתואם או על דעת עצמו בלבד.

יחד עם זאת, מאחר ובבני אדם עסקינן, יש טעויות, יש מקרי רשלנות ובמיוחד יש סטגנציה וקיפאון מחשבתי, כתוצאה משגרה, שחיקה ועומס עבודה.

הפרקליטות חסרה כוח אדם מיומן, כדי להתגבר על העומס, שמביא לטיפול מהיר לפעמים, לא מקצועי מספיק ומדי פעם גם רשלני, למרות מסקנות הבקרה הפנימית.

הדוגמאות לביקורת על הפרקליטות, צצות מדי פעם בתקשורת, אם כתוצאה מרשלנות במשפטים המסתיימים בזיכויים, כתוצאה מנזיפות והחלטות ביקורתיות של שופטים, או רשלנות של תובעים במהלך ניהול המשפט.

פרשת רמון – והאזנות סתר

פרשה זו של אי העברת חומרי האזנות סתר לסנגוריה של רמון, בזמן אמת לאמור: עם תחילת המשפט, עברה מספר גלגולים של בדיקות. שתי וועדות, בראשות שופטים, קבעו שהחומרים לא הועברו בזמן, לא מתוך רצון לפגוע בנאשם או סנגוריו, אלא מתוך רשלנות מקצועית.

מבקר המדינה – שחקר אף הוא בפרשה, המליץ לנזוף בפרקליטת מחוז ת"א והתובעת שהופיעה בתיק, בשל פרשה זו.

התובעת שבתיק, למרות ההערות של שלושת הגופים הנ"ל, מונתה לפרקליטת מחוז ת"א בגיבויו של פרקליט המדינה.

אם היה קיים גוף מבקר חיצוני, יתכן מאד שהתוצאה היתה שונה, מי יודע.

לדעתי, פרשיה זו, בצירוף רצף מקרים נוספים של זיכויים, נזיפות, הערות בית משפט כמו בתיק נמרודי, בו נזף בית המשפט בניצב מזרחי מהמשטרה, על אי העברת חומר רלוונטי לסנגוריה, דרך ההערות הקשות של השופט דוד רוזן מהמחוזי ת"א, בפרשת בנק הפועלים והלבנת הון, דרך זיכויו של האזרח ק' – מאישום של רצח אביו, בו הורשע לבסוף המטפל שלו,  פרשת האונס, כביכול בעין-גדי, פרשת המסמך המזכה מרצח – שהוסתר מהסנגוריה וכו', לרבות מקרים שעליהם אני יכול להעיד, ממקור הראשון.

כל אלה ואחרים הביאו את התקשורת, הציבור והכנסת למסקנה שיש צורך בבקרה חיצונית כדי לפקח על העניינים.

ביקורת חיצונית ועצמאית – איננה תופעה ייחודית או מיוחדת, שהרי גם גופים ממשלתיים נוספים על אלה שמבוקרים ע"י מבקר המדינה, הגיעו למסקנה זו. ראה את המוסד, השב"כ, המשטרה, המבוקרים ע"י גוף חיצוני ועצמאי, בהצלחה מרובה.

יצוין, כי הגוף הגדול הקרוי צה"ל – מסרב בעקשנות, להוציא את התלונות מסמכותו, לרבות גרימת מוות בתאונות אימונים, נושא שהמלצתי עליו מספר פעמים בעבר, עד עתה ללא הצלחה.

לסיכום – הקמת מחלקת בקרה ופיקוח על פרקליטות המדינה – כן! ובהקדם.

הקמת גוף, מעין זה, בתוך הפרקליטות, כפוף ליועץ המשפטי לממשלה, המבקר את הפרקליטות והמשטרה - לא רצוי, לא מקובל, לא יעיל.

על הכנסת – לכופף ולחייב את היועץ תוך הפעלת לחץ פיזי מתון, לרדת מהצעתו, ולאמץ מתווה לבקרה חיצונית עצמאית, ברוח הדברים שפרטתי לעיל.

ברגע האחרון:

ראה:

1.  משפטו של ארקדי גאידמק שהחל בקול תרועה רמה ורועמת של הפרקליטות ואחרי שנים – הסתיים בקול נפיחה קלה.

2.  המשטרה גיבשה נוהל לחקירת עיתונאים, בעקבות הפשלה של חקירת העיתונאי אורי בלאו.

3. למשטרה נוהל לחקירת עורכי-דין שתואם עם לשכת עו"ד – בזמנו.