כל אזרח ישראלי יודע שהפצצה נמצאת מזמן במחסנה הגרעיני של ישראל, איך אנו יודעים זאת? שמענו זאת משני מקורות שפעם, בעבר הרחוק, נחשבו לאמינים: מרדכי ואנונו ושרותי הביון האמריקאים. בקשר למקור הראשון, ואנונו - את ואנונו הצליחו השב"ס והשב"כ לשגע כבר מזמן, כך שאמינותו הפכה לסימן שאלה גדול. זה משאיר אותנו אם כך עם מקור אחד בלבד: אותם שרותי ביון אמריקאים מופלאים שכבר הוכחו כלא-מוצלחים במיוחד עם המידע שסיפקו לפני הפלישה לעירק, ושנראה שלא הוסיפו לאמינותם עם הדו"ח החדש על אירן. האמריקאים הם אלה שסיפרו לעולם שלישראל יש למעלה מ-400 פצצות אטום ומימן.
אבל מה אם האמריקאים טועים? מה אם המפעל בדימונה הוא, כטענת הממשלה פעם, מפעל טקסטיל? זאת לא תהיה הפעם הראשונה ששרותי הביון האמריקאים נכשלו בהערכותיהם, וגם לא הפעם הראשונה שממשלת ישראל סיפקה מידע אמיתי. מה אם קריית הגרעין בדימונה היא בסך הכל "כפר פוטמקין" מודרני? נו, חלומות באספמיה.
כאמצעי הרתעה מפני התקפות ערביות, אין לפצצה הגרעינית הישראלית ערך רב. כבר ב-1967 וב-1973 דובר על פצצות האטום הישראליות, אך הדבר לא הרתיע את מדינות ערב ולא עצר בהן מלחסום את מצרי טיראן ב-1967 ומלהתקיף את ישראל ב-1973. כיום, כשהפצצה האיסלמית נמצאת כבר בידי פקיסטאן ואחותה תגיע בשנים הקרובות לאירן, הדיבורים והספקולציות על מי שישרוד את המהלומה הראשונה או השניה הופכים את המלחמה הגרעינית לחזיון עוועים שרק מטורפים ירצו לחזות בו.
אז מה הייתרון בהצטיידותה הגרעינית של ישראל? עד עתה לא הגנה עלינו הפצצה ולא מנעה מלחמות עם שכנינו. להפך - היא הביאה לכך שמספר מהן, לוב ועירק בעבר ואיראן בהווה, ניסו את האופציה הגרעינית בעצמן. בסופו של דבר תהפוך האופציה הזו לתהליך בלתי הפיך, ולהתגרענות המזרח התיכון. אלה שלא רצו את אחמדניז'אד כנשיא איראן עוד יראו אותו נושא מזוודת כפתור אדום.
הבעיה היא שעניין הפירוז הגרעיני של המזרח התיכון הוא נושא שהוא עדיין מוקצה מחמת מיאוס בארץ. לא רוצים לוותר על מה שלנו יש, ולהם אין, למרות שזה רק עניין של זמן לפני שלכולם תהיה אופציה גרעינית. נכון להיום, אין לאף מנהיג ישראלי רצון - או יכולת - להחל בשיח ציבורי על הפירוז הגרעיני של האזור.
ד"ר אריק פורסטר עוסק ביעוץ משפטי בתחומי הנדל"ן ומשכנתאות, בנוסף לשירותי גישור ובוררות. הוא מכהן כשופט-בורר עבור רשות ניירות הערך האמריקאית (FINRA).
