מה מצליח לפוצץ אתכם?
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

מה מצליח לפוצץ אתכם? 

מאת    [ 16/02/2012 ]
מילים במאמר: 432   [ נצפה 2011 פעמים ]

 
 

מכירים את הרגעים האלה בהם הרציונאל מפסיק לתפקד ומה שמשתלט זה הרגש? הוא זה שמכתיב באותם הרגעים את התגובות שלנו ואת התחושות שלנו. את הרגעים האלה בהם אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים דברים שלא התכוונו לומר ומתנהגים בהתנהגות שלא ממש מתאימה לנו? את הרגעיים האלה בהם אנחנו מתפרצים, מאבדים שליטה והופכים לתוקפניים?

במצב של תוקפנות השכל מאבד מתוקפו והרגש שלנו הופך להיות זה שמנהל את העניינים. מצב של כזה של תוקפנות מתרחש ברגעים בהם אנחנו חווים איום. כאשר בתוך תוכנו קיים ילד פגוע שלא התבגר רגשית נחווה איום קיומי גם במצבים דמיוניים שלא באמת מאיימים על החיים שלנו.

התוקפנות שלנו מתפרצת בעיקר במצבים בהם אנחנו חשים נטישה או השפלה. כאשר סיטואציה מסוימת מעוררת בנו חוויה של דחייה, זלזול, ניצול או השפלה זה מציף בנו כאב פנימי ששוכן בנו עוד מהילדות שלנו והתגובה המיידית שלנו תתבטא בתוקפנות או באלימות.

אם בתור ילדים חווינו כאב רציף. בעיקר כאב שנבע מכך שלא חשנו אהובים ורצויים ללא תנאי בידי הסובבים אותנו. הכאב הזה קיים בתוכנו ומנהל אותנו לא משנה בני כמה אנחנו כרונולוגית. כאב מחפש הכרה ומענה. אם הכאב שלנו לא קיבל הכרה, לא קיבל מענה, לא קיבל נחמה והכלה מצד הסובבים אותנו. הכאב שלנו הפך לתסכול. אם גם התסכול לא התפוגג באמצעות שיתוף וקירבה הוא הפך לכעס. ואם גם הכעס שלנו לא קיבל מענה, אדרבה, יתכן שנענשנו על ביטוי הכעס. יתכן והתעלמו מאיתנו. יתכן ושפטו אותנו – הכעס שלנו הפך לתוקפנות. במצב זה, אנחנו כבר לא חשים את הכאב והתסכול. מה שנחוש בגוף זה את התעוררות האדרנלין שהופרשה עם הכעס ואת הרצון לתקוף.

בעצם כאשר אנחנו חשים את הרצון לתקוף בגוף. יכולת הבחירה שלנו מצטמצמת ולרוב נעלמת כליל. בשלב זה אנחנו כבר כמעט ולא יכולים לנהל את הרגש שלנו באמצעות המוח. הרגש והרצון לתקוף הופכים לשולטים. כתגובה אוטומטית של הגוף לחוויית ההישרדות.

ככל שבילדות חווינו יותר כאב שלא קיבל מענה, הדחקנו אותו עמוק יותר וסיננו אותו מהתודעה שלנו. הכאב הפנימי שוכן רדום בתוכנו עד לרגעים שבהם מישהו חיצוני מציף אותו. ההצפה מתבצעת כאשר אנחנו חווים זלזול, השפלה, דחיה, נטישה וכד. באותם רגעים הכאב העצום שקבור בתוכנו מתפרץ החוצה כמו קיטור של מים רותחים. אנחנו מאבדים שליטה ואומרים ומתנהגים בצורה תוקפנית.

רוב הפעמים בסיטואציה העכשווית לא היה כל איום ממשי עלינו. הילד הפגוע בתוכנו הוא זה שחש איום על הקיום שלו והוא זה שמגיב. באותם רגעים גם אם אנחנו רוצים להשליט חזרה את המוח אנחנו לא מסוגלים.

אז אם אתם מוצאים את עצמכם מאבדים שליטה ומתפרצים בתוקפנות. זה בדיוק המקום להתחיל בתהליך של התפתחות אישית והתבגרות רגשית. להתחיל בתהליך של שחרור הכאב שמנהל אותנו והתחייבות לחופש רגשי ולחוסר תלות בסביבה.

אני מזמינה אתכם להביט פנימה ולהפסיק להתכחש לכאב הפנימי שקבור בתוככם.

הרבה אהבה,

חני

חני בורנשטיין - מומחית להתפתחות אישית ולהגשמה עצמית

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב