מה בין כדורגל לזוגיות 

ישנן פגישות עם זוגות המשאירות אותי עם הרבה מאוד הרהורים אודות התנהלות של בני זוג, בחירות שהם עושים והתגובות שבוחרים. המחשבות עולות בעיקר כאשר אני צופה בקיבוע ובקיבעון של רגשות, מחשבות, אמונות, פרשנויות וכו'.

בטיפולי, לא מעט, זוגות אשר למראית עיין יש להם "הכל" - רווחה כלכלית, השכלה, מקצוע, מעמד חברתי, ילדים בריאים, משפחה מורחבת, בית יפה ועוד. זוגות שלכאורה יכול היה להיות להם הכי טוב בעולם. אולם, מסתבר שדבר מכל הישגיהם בחיים איננו ממלא אותם או את הזוגיות שלהם.

מדובר בזוגות העסוקים, מרבית הזמן, בהשלכות אחד על השני את חוסר האושר שלהם. עוסקים, בעיקר, בתחושות ובטענות על כמה בן הזוג שלהם אינו מכבד, מעריך, מזלזל, לא מתחשב ולא נענה לצרכים שלהם. כאשר בטיפול נעשה נסיון להבין את תחושות התסכול והכאב, בני הזוג נאחזים בו כאילו זה הדבר היחידי שיש להם. לעיתים קרובות, בני אדם חוששים להכניס לחייהם מימד נוסף של הבנות ותובנות הנוגעות ברגשותיהם. זוגות נמנעים, בעיקר בשלבים ההתחלתיים של הטיפול הזוגי, מלוותר על עמדת הקורבנות ולהיכנס לעמדה בה רואים את המורכבות בה שני אנשים, בדינמיקה ביניהם ובעיקר בדינמיקה הפנימית של כל אחד - מונע שינוי ונאחז ברע הפנימי.

זכור לי זוג שהיה בטיפולי שהאשה אמרה "נולדתי עם גן של אושר והוא עקר אותו ממני" ועוד הוסיפה "בן הזוג שלי לא נולד עם גן כזה ויותר מכך, הוא לא מוכן לאפשר לי לפתח את הגן הזה אצלו". זה משפט מאוד מורכב ובא ממקום של כאב עמוק. האשה רוצה לתת לבעלה משהו שהיא מאמינה שהיה בה ואיננו בגללו. בן הזוג חווה אותה כמבקרת ושוללת אותו. כאשר אחד מבני הזוג מנכס לעצמו תכונות חיוביות בעיקר ועוסק בהדגשת התכונות השליליות של בן הזוג, הדבר אינו מאפשר הקשבה רגשית פתוחה ומקבלת. התגובה האוטומטית היא הגנתית, מאשימה ומרחיקה את בן הזוג הנפגע.

במערכת זוגית ישנם לא מעט נושאים שיש לגביהם חילוקי דעות לגיטימיים, לדוגמא: סדר עדיפויות, חלוקה צודקת/לא צודקת של מטלות, משאבים כלכליים, חינוך ילדים, מטרות עתידיות, ערכים שונים וכו'. מאידך ישנם נושאים שהם אישיותיים ומובנים ושייכים באופן ייחודי לכל אחד מבני הזוג. כמו לדוגמא: בן זוג חרדתי פחות או יותר, אופטימיות או פאסימיות, היכולת ליצירת קשר רגשי משמעותי, האופן בו כל אחד נותן פרשנות למצבים שונים, הסיבות הריגשיות לבחירת בן הזוג וכו'. אני מאמינה כי ניתן לחולל שינויים משמעותיים בחיי בני זוג. יש לזכור ששינוי עשוי להתרחש רק במקום בו כל אחד מבני הזוג יחוש מוכל ומובן תוך הקשבה אמפטית לחוויות ולפרשנויות השונות ושלרוב הפרשנויות יש בסיס מציאותי כל שהוא שהתרחש בשלב כל שהוא בחיי האדם. לדוגמא: חרדה מבוססת על חוויה קודמת מהילדות או מתקופות מאוחרות יותר.

זוגות מגיעים לטיפול כשהם "רואים את הכדור ולא את כל המגרש". עסוקים בכך שאהיה השופט וכמו במשחק כדורגל אוציא "כרטיס אדום" ליריב. כן, ככה זה עובד הרבה פעמים. הצורך להיות צודק, שיכירו בעוול, באי הצדק, בקיפוח, בתסכול של כל אחד מהצדדים, חשובה להם יותר מעשיית שינוי. אנשים מרגישים שהם סוף סוף מגיעים למקום שבו מישהו נותן תוקף לחוויה שלהם.

התקדמות בטיפול מושגת רק במקום בו גם זה שמרגיש "קורבן" מבין שזהו צורך שנבנה הרבה קודם לזוגיות, עוד בילדות המוקדמת בתוך המערך המשפחתי בו גדלו אבל הוא איננו גזירת גורל וניתן לשנות אותו. תחושת הקורבנות מלווה ומשפיעה על כל תחומי החיים - זוגיות, הורות, עבודה, משפחה וכו'. זהו דפוס שהתקבע אך ניתן לשנות אותו כאשר מגיעים לתובנה במה דפוס זה משרת אותנו ולעשות בחירה מודעת להחליף דפוס אחד באחר שיביא לרווחה רגשית טובה יותר. כאשר מרגישים שיש שליטה ובחירה במצבים שונים, הדבר תורם להעצמת הערך העצמי והשוויוניות.

עמדה רגשית בה מרגישים "אכלו לי, שתו לי..." היא תחושה קשה. אני מאמינה כי ניתן ואפשר לפתח ולשפר תחושת רוויה רגשית. כאמור, עריכת שינוי היא בחירה מודעת. פעמים רבות אנו עסוקים בחשיבה האוטומטית של החסר, של ה"אין". ה"יש" הוא לא ברור מאליו, הוא פחות זמין. לכן, לעיתים יש צורך להאיר עליו ולהזמין אותו לתוכנו, לתוך הזוגיות, ההורות ולתוך הקשרים הרחבים יותר.

פעמים רבות אנשים חשים שאצל השכנים "גדל דשא ירוק יותר" , מתוך חוסר תקווה ויאוש הם אינם מוכנים להתחיל בכלל לגדל דשא מסוג כלשהו ונשארים בשדה קוצים. אלה מפסידים את חווית השינוי. אני מאמינה כי ניתן לערוך שינוי בחיינו ובחיי הזוגיות שלנו, במידה ונציב מטרות מציאותיות באופן הדרגתי ומותאם למצב רגשי ומעשי, לשלב בו אנו נמצאים.

פעם אמרה לי אשה שבעלה מסרב לצאת מהבית לבילויים, חברים וכו'. קשה לה מאוד, היא כועסת ומתוסכלת על כך שאין להם חברים, אינם יוצאים לבלות והם כל הזמן אחד עם השני. כאשר שאלתי אם מעולם הדברים היו אחרת, אם בתחילת ההיכרות ביניהם בילו יותר, יצאו יותר - היא ענתה שהתאהבה בבן הזוג שלה בעיקר משום שלא אהב לצאת ולבלות ועיקר הקשר היה ביניהם כשהיא מרכז חייו. עכשיו, זקוקה למשהו אחר והוא איננו מתאים עצמו לצרכים שלה מכאן המסקנה שלה שהוא לא אוהב אותה... בתחילת הטיפול הם היו בתחרות לגבי תאריכי יציאה לבילוי - הוא הרגיש שהם יוצאים המון והיא הרגישה שהם כל הזמן בבית לבד. הפערים היו לי ברורים, משום שכל אחד ביטא את החוויה של עצמו. רק כאשר בני הזוג החלו לדבר על מה המשמעות של הבקשות של בן הזוג, אפשר היה להתחיל בשינוי, קודם ריגשי ואחר כך מעשי תוך הסכמות והגדרות מחודשות של הקשר ביניהם. הם מצאו את המקום המאפשר לשניהם להתקיים ולקיים זוגיות מספקת ומצמיחה.

שינוי בתוכנו יכול להתקיים בעיקר כאשר נפנה מקום לשינוי. נוותר על חלק מהפרשנויות שפוגעות בנו ונרחיב את מרחב הרגשות וההבנות. יש להבין שבזוגיות חשוב לראות את המגרש כולו ולא רק את מסירת הכדור והחזרתו לרשת.