התפוח שעל העץ בתחילת התפתחותו הוא חמוץ, קטן, וגם לפי הריח הוא לא משהו, ולאט לאט הוא גדל וגדל. כל התהליך שהוא עובר מי שלא מכיר, לא רואה בו שום תועלת. הוא רק סופג מינרלים, ויטמינים, מים, לחות, חמצן... אלא רק ממש בסוף התהליך, אנחנו רואים שפתאום הוא נעשה יפה, אדום, מתוק, עם ריח טוב, ממש מתנוצץ מתוך עצמו. עד כדי כך הוא יפה וטוב, שהוא הפוך לגמרי ממה שהיה בכל תהליך הבשלות שלו.
יכול להיות שגם אנחנו כאלה, רק אנחנו לא יכולים לראות זאת, כי אנחנו גומרים את החיים שלנו ולא מבינים ולא מרגישים שהגענו למצב הטוב, שכל אחד נעשה חכם, יפה, אדיב, נוח, אדם טוב. בניגוד לתפוח, או בניגוד לחיות, בני אדם מתקדמים לתכלית קיומם מדור לדור כל הזמן. כשהדור הבא הוא תמיד יותר מפותח מהדור הקודם.זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להכניס את עצמנו רק לחיים הפרטיים, לדור אחד, אלא כנראה שכל ההתפתחות שלנו, במשך אלפי שנים, היא כמו חיים של אדם אחד. שכל הזמן חוזר ומתפתח, חוזר ומתפתח יותר ויותר, עד שכנראה שבסוף אנחנו מגיעים למצב היפה, הבשל, כנראה שזאת צורת ההתפתחות שלנו. ולכן אומרים "שאין להראות לטיפש עבודה באמצע מלאכתו". מה זאת אומרת לטיפש? ההבדל בין טיפש לחכם, שחכם רואה את הנולד, הוא כבר יודע מה הסוף, ואז הוא יכול להצדיק את כל התהליך שאנחנו עוברים. אבל אנחנו לא רואים את הסוף, ולכן קשה לנו להצדיק את המצבים שאנחנו עוברים. רק אנחנו להבדיל מהתפוח יכולים לקחת את נהול התפתחותנו שלנו בידנו ולזרזו ע"י המצאות בסביבה המתאימה שתשמש לנו כזרז, אינקובטור וע"י כך להגיע לבשלות, לגילוי הטוב שמוכן לנו, לאיזון עם הטבע הכולל,
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
