הסדנא לציור הדיוקן של ה'עצמי' – אז מה עושים שם?
אתם שואלים אני עונה – כך קראתי לסדרת הסרטונים שאני מעלה בדף האוהדים שלי בפייסבוק. משפט זה מופיע גם במספר מאמרים שפרסמתי במקומות שונים, ובאמת אתם ממשיכים לשאול ואני ממשיכה להיות עונה. הסדנא שלי שנקראת 'הסדנא לציור הדיוקן של ה'עצמי', צוברת עניין. הפעם החלטתי לפרק את השאלות ולהציג בכל פעם מאמר קצרצר שמתייחס לשאלה אחת בלבד.
מה עושים בסדנא לציור הדיוקן של ה'עצמי'? – כך שואלים אותי חברים שעברו וביקרו באתר שלי בקטגוריה שמדברת על 'סדנת דיוקן עצמי'', כך שואלים אותי אלה שהצטרפו לדף האוהדים שלי בפייסבוק שנקרא ' דיוקן בדיוק כאן', כך שואלים אותי אנשים שחולפים ליד הסטודיו שלי – סטודיו 'נורית ארט', וכך שואלים אנשים במפגשים שונים שאני מקיימת.
אז מה עושים ב'סדנא לציור הדיוקן של ה'עצמי', באמת?
הסדנא לדיוקן עצמי היא סדנא שמאפשרת למשתתף בה לקיים פגישה מעשירה, חווייתית ומתגמלת עם עצמו. ה'עצמי' שעליו אנחנו מדברים בסדנאות מסוג זה, זה לא רק האדם שעומד מול מראה ורואה את בבואתו הנשקפת אליו, אלא גם ובעיקר פוגש, מגלה, מכיר,ומייצר את 'עצמו האמיתי'. העצמי האמתי שלרוב הוא סמוי וחסוי.
בסדנא זו - שבה הראי הוא המתווך שמאפשר לייצר את המפגש שכן הוא הופך את המשתתף לסובייקט ואובייקט בו זמנית - פעולת הציור היא השפה שבה מדברים בפגישה זו. במילים אחרות, אומר, שלאחר שנוצר המפגש הפיזי ( אני מול עצמי בעזרת המראה) מתחילה להתנהל שיחה ביניהם. שיחה זו מתקיימת ומתאפשרת באמצעות פעולת הציור. זו השפה שבה מדברים במפגש זה.
שפת הציור היא שפה ייחודית, יש לה מבעים אחרים, ויש לה יכולות להביא אל השיח תכנים וחומרים אחרים. אלה הם החומרים של העצמי הסמוי (אך על כך אדבר וארחיב בתשובתי לשאלה אחרת שתיגע ספציפית בנושא זה).
אם כן, מה שעושים שם בפועל הוא 'מציירים'. מדברים באמצעות ציור.
מי המדברים? ראשית, תחילה ובעיקר מדברים שם האדם כסובייקט עם עצמו האובייקט שלכאורה משתקף אליו במראה. אבל הפגישה הזאת של אדם עם עצמו מול מראה היא רק המעטה החיצוני והגלוי של פגישה זו. הפגישה האמיתית היא של אדם עם עצמו הסמוי, עם התכנים האישיים הפנימיים הסמויים. כלומר, הדיבור שם הוא בין האני ( שאותו מכנים פסיכולוגים שונים במונח 'אגו', הוא 'האני המודע', או אפילו ה''אני המזוייף') ובין ה'עצמי' (שאותו מכנים פסיכולוגיים 'האני הלא מודע', ה'אני האמיתי', 'האני האחר', או ה'אחר הקטן'). כלומר, שיח בין אני הגלוי, המודע והמוחצן, לבין העצמי המוצפן והבלתי מודע. וברוח זאת ניתן לומר שמתקיים כאן שיח שהופך את הסמוי לגלוי והופך במידה מסוימת את הבלתי ידוע לידוע.
ונכון, לא כולם רוצים לחשוף לעצמם את עצמם. לא כולם רוצים באמת לגלות את אשר עמהם פנימה. לא כולם רוצים 'לחפור' ( אם להשתמש בשפה המקובלת היום). אבל רבים, רוצים לצייר. רבים גם יכולים לצייר ( כי כאן מדובר בציור ספונטני ואינטואיטיבי – בהדרכתי).
וזאת הסיבה בדיוק שכאן, בסדנא הזאת עוסקים בציור. משום שהעיסוק בציור אכן מצד אחד מגיע למקומות אישיים, ומאפשר ביטוי אמיתי לדברים שקיימים בנו, אך בו בזמן, הוא גם ציור, הוא מופיע בסמלים, בסימנים, בצורות, ולכן גם כשתכנים הפנימיים מתגלים בציור והופכים להיות נראים, הם עדיין בגדר סמויים וחסויים. הם עדיין סוד.
ציור כמו חלום הוא מעין מכתב סתרים שאדם כותב מעצמו אל עצמו.
אפשר לפענח אותו אם רוצים, ואפשר להשאיר אותו ציור, גלוי שאוחז בתוכו תכנים חרישיים.
העניין בסדנא זו הוא בראש ובראשונה - הפעולה. פעולת הציור היא חווייתית, המפגש עם התוצר המוגמר הוא מרתק ומתגמל, ובהזדמנות זו, בעוד המשתתף נמצא בשיח תוך אישי הוא מגלה בעצמו גם כוחות יצירתיים, הוא מרגיש שהוא יוצר בפועל, שהוא עסוק בעשייה ומסיים את המפגש עם תוצר שהוא עצמו הפיק.
בשלבים מסוימים, השיח הזה שמתנהל דרך השפה החזותית ( שפת הציור) מתחלף לשיח מילולי. זאת כאשר המשתתף מגלה עניין ורוצה להתחיל לפענח את אשר הוא בעצם סיפר לעצמו. המשתתף מגלה עניין במה שהוא סיפר לעצמו באמצעות שפת הציור ועתה הוא רוצה לחשוף ולהגיע לעוד רבדים שעלו מתוכו פנימה.
במאמריי הבאים, אסביר ואענה לשאלה, שבוודאי צצה גם לקורא מאמר זה " למה דווקא ציור"? או "איזה תכנים עולים מתוך פעולה זו"? והאם צריך ניסיון בציור על מנת להשתתף בסדנא זו? . בשלב זה הנכם מוזמנים לשמוע גם תשובתי לשאלה הנוכחית שאותה אני מסבירה בסרטון הזה.
