היסטוריה של יהדות רוסיה סיפור קצר
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

היסטוריה של יהדות רוסיה סיפור קצר 

מאת    [ 11/02/2012 ]
מילים במאמר: 1   [ נצפה 2887 פעמים ]

 
 

?

יהדות רוסיה                                        ‏07/06/2005 


סיפור קצר


 


יהדות רוסיה הצארית


היהודים ישבו ממזרח לקווקז ולחופי הים השחור כבר בתקופה ההלניסטית. יישוב זה גדל והתרחב כתוצאה מרדיפות היהודים בקיסרות הביזאנטית, ובעיקר כתוצאה מהתפשטות יהודי פרס ובריחת חלק ממנה במאה ה- 7 לספירה.


 


ברוסיה האירופית חיו עד למאה ה- 14 יהודים מעטים בלבד- בעיקר באוקראינה. בנסיכות מוסקבה נחשבו היהודים לנוכרים. החל מהמאה ה- 15 התיישבו יהודים מעטים בעיירות הספר של הנסיכות, בעקבות תנועת המסחר בין פולין- ליטא לרוסיה. ב- 1741 ציוותה המלכה יקטרינה השניה לגרש את כל היהודים מן הממלכה, אך הגירוש לא בוצע בקפדנות. עם סיפוח חלקים מפולין לרוסיה הצארית בעקבות חלוקת פולין (החל ב- 1772), כבר היו ברוסיה מאות אלפי יהודים, שהיוו קבוצה תרבותית הומוגנית.


הכללתם של יהודים רבים כל-כך בתחומי האימפריה יצרה "בעיה יהודית" מיוחדת לשלטון הרוסי. ב- 1791 הוצא צו בנושא תחום-המושב היהודי, שכלל את השטחים שסופחו מפולין (עליהם נוספו ב- 1812 וב- 1815 גם בסראביה ומלכות פולין, נסיכות וארשה לשעבר), שטחים בערבות הים השחור ובאזורים דלי האוכלוסייה שממזרח לדנייפר.


"תחום המושב" השתרע על-פני כמיליון קמ"ר, והיהודים מנו בו כתשיעית מכלל האוכלוסייה.


ב- 1804 הוציא אלכסנדר הראשון "פקודת יהודים", שהתירה את כניסתם לבתי הספר הכלליים והרשתה להם להקים בתי-ספר משלהם, בתנאי ששפת הלימוד בהם תהיה רוסית. במטרה  להביא ל"פרודוקטיביזציה" של היהודים, נאסרה בפקודה זו ישיבתם בכפרים , שבהם שימשו מוזגים, חוכרים ומתווכים.


מדיניות הטמעת היהודים התחזקה בימי ניקולאי הראשון (1825-1855). ב- 1827 נחקק חוק הגיוס, הידוע בכינויו "גזירת הקאנטוניסטים". עד אז היו היהודים פטורים משירות צבאי תמורת תשלום כופר. בחוק החדש הוטלה עליהם מכסה של מגויסים מגיל 12 עד 25 . חינוכם הצבאי של המגויסים היה חינוך דתי- נוצרי, וחלקם אף הוטבלו לנצרות בעל- כורחם.


צעד נוסף של ניקולאי היה לחלק את היהודים לשתי קבוצות: יהודים "מועילים", שעימם נמנו בעלי מלאכה, בעלי- הון ואנשי אינטליגנציה; ו"בלתי מועילים", שכללו את רובו הגדול של היישוב היהודי ברוסיה.


 


בתקופת אלכסנדר השני (1855 – 1881)  הייתה המדיניות ליבראלית יחסית. שנה לאחר עלייתו לשלטון, מינה אלכסנדר ועדה מיוחדת לבדיקת מעמדם של היהודים.


הוא ביטל את גזירות הקנטוניסטים וריכך גם את גזירות "תחום המושב" על ידי פירוש חדש של החלוקה ל"מועילים" ול"בלתי מועילים". בפני ה"מועילים" נפתחו גבולותיה של רוסיה עצמה. עד מהרה התיישבו יהודים בערים הגדולות, ובעיקר במוסקבה ובסנט פטרבורג.    


בתקופה זו החלו ניצנים של ההשכלה בציבור היהודי. זו הביאה ליצירת הרומאן והשירה העבריים החדשים (אברהם מאפו , י"ל גורדון), שעסקו בנושאים לאומיים. בתחום ההגות המדינית יצאו מקרבה אנשים כפרץ סמולנסקי וי"ל פינסקר, ששאפו לשחרור לאומי עצמי.


מספר היהודים לפי אומדן, היה 2.3 מיליון, ולקראת סוף המאה ה- 19 כבר עמד על כ- 5 מיליון. האוכלוסייה היהודית עברה תהליך של פרולטריזציה וכניסה למעגל הייצור. לפי מפקד 1897 הגיע אחוז העוסקים בתעשייה ובמלאכה מכלל המפרנסים היהודים ל- 36,6% וסך כל העוסקים בענפים יצרניים הגיע ל- 57,9%.


 


 


 


שנות השלטון הראשונות של אלכסנדר השלישי הצטיינו באי- סדרים ובפוגרומים, בעיקר בדרומה של רוסיה. ועדה מלכותית קבעה, שהסיבה לפוגרומים אלה היא התמרמרות האיכרים על ה"מנצלים- היהודים", ואי לכך הוחל ב- 1882 בחקיקה מחמירה. שוב נאסרה ישיבת יהודים בכפרים, והונהג ה"נומרוס קלאוזוס" (המספר המגביל ) ליהודים שיכולים ללמוד בבתי הספר התיכוניים  (10% מכלל התלמידים בתחום המושב, ו- 3,5%  מחוצה לו). מדיניות זו הוחרפה בתקופת ניקולאי השני, שבה הרימה האנטישמיות ראש בתמיכתם של השלטונות.


 


ב- 1903 נערכו פרעות בקישיניב ואחר כך בז'יטומיר , בביליסטוק ובערים אחרות. על רקע זה גברה התסיסה הפוליטית בקרב היהודים. התרוצצו בה מגמות שונות: חלקם הגדול של היהודים (בייחוד באוקראינה) נטו לציונות. חלק אחר נטו ללאומיות- אוטונומית במסגרת  התנועה המהפכנית ברוסיה עצמה, וחלק אחר ראו בהתבוללות את הפתרון. יהודים החלו גם להתבלט בהנהגות המפלגות המהפכניות הרוסיות המחתרתיות.


 


אולם מעל למגמות אלו הייתה התופעה הבולטת ביותר- ההגירה. בין 1881 ל- 1914


היגרו מרוסיה כשני מיליון יהודים, בעיקר לאמריקה.


 


תקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה חמורה ליהודי רוסיה, והם סבלו גם בתקופת מלחמת האזרחים שלאחר המהפכה.


 


 


 


 


 


 


יהדות ברית המועצות

 


במארס 1917 הוציאה הממשלה הזמנית פקודה, שביטלה את כל ההגבלות האזרחיות, שהיו מוטלות על היהודים. עד מהרה החלו היהודים להתארגן, והחיים הפוליטיים ביישוב היהודי נעשו ערים ביותר. הוויכוח התנהל בעיקרו סביב שני מוקדים: הלאומי והחברתי. מעטים הצטרפו  לשורות הבולשביקים, אך ברובם הגדול נמנו היהודים על מפלגות יהודיות. היו בהן שלוש מפלגות סוציאליסטיות : ה- "בונד"- שדרש אוטונומיה תרבותית במסגרת החברה הסוציאליסטית;  "פועלי ציון" – מפלגה שהייתה חלק מהתנועה הציונית; ו"מפלגת הפועלים הסוציאליסטית המאוחדת", שהייתה בעד אוטונומיה בגלות וריכוז טריטוריאלי גם יחד.


היו גם זרמים ציוניים לא סוציאליסטיים רבים, וכן פעלה " המפלגה העממית" שהייתה, עקרונית, בעד עבודת כפיים בגלות בלבד. אין מספרים מוחלטים לגבי כלל יהדות רוסיה,


אך על-פי הבחירות ל"כנסייה היהודית הלאומית" באוקראינה (1918), שבה ישבו רוב יהודי רוסיה, היו יחסי הכוחות של המפלגות כדלקמן:


ציונים                         33.6%


אחדות (מפלגה דתית) 15.2%


עממית                        3.2%


צעירי ציון                   11.2%


בונד                            18.4%


מאוחדים                    9.6%


פועלי ציון                   8.8%


 


במפלגות הציוניות היו למעלה ממחצית הבוחרים היהודים.


יחסו של השלטון הסובייטי אל היהודים נקבע בעיקר על פי התיאוריה המרקסיסטית, שראתה בלאומיות תולדה הכרחית של ההתפתחות ההיסטורית, ובאותה מידה גם תופעה בת- חלוף. אולם בניגוד ללאומים אחרים, שישבו בטריטוריות מוגדרות והיו להם שפה ותרבות עצמאיים, היו היהודים מפוזרים, "אומה על גבי הנייר בלבד", כהגדרתו של סטאלין.


שנות מלחמת האזרחים הביאו הרס וחורבן על יהדות רוסיה. מספר הנטבחים באוקראינה, שבה פעל צבאו של המנהיג הלאומי פטליורה, הגיע ל- 75000 נפש. עם זאת, דיכא השלטון הסובייטי כל גילוי של אנטישמיות, וב- 1918 אף הוכרז על האנטישמיות כעל פשע פלילי. 


 


בד בבד עם "כלכלת המלחמה", החלו גם פעולות שיטתיות לחיסול החברה היהודית המסורתית. ב- 1918 הוקם קומיסאריון מיוחד לעניינים היהודים. בסניפי המפלגה החלו לפעול מחלקות יהודיות מיוחדות (ה"יבסקציות") ששמו להן למטרה להרוס את הקהילה


המסורתית. בראשית 1919 פורקה הקהילה, ה"חדרים" והישיבות נסגרו ונאסר השימוש בשפה העברית. התנועה הציונית דוכאה אף היא. לאחר מאסרם של משתתפי הוועידה


הציונית הכל- רוסית ב- 1920 ירדה התנועה למחתרת. תחת זאת  נוסדה עיתונות אידית ענפה ברוח  "היבסקציה", והוקמו תיאטראות אידיים, שהראשי בהם היה "התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה", בראשות מיכאלס.


במקביל, הוקמה גם מערכת חינוך חילונית ביידיש. בשנת השיא (1932) למדו בה כשליש מהיהודים. באותן שנים החלה גם מדיניות של שידוד מערכות במבנה החברתי- מעמדי של היהודים. שליש מהם הוגדרו כ"נטולי מעמד" והיו למעשה חסרי תעסוקה. הפתרון נמצא בשלוש דרכים :


 1. הגירה מהחבלים שבהם היה ריכוז יהודי רב (אוקראינה ובילורוסיה) לחבלים הפנימיים      


     של רוסיה. בין 1920  ל- 1940 היגרו באופן זה כחצי מיליון יהודים.


 2. השתלבות בביורוקרטיה ובארגון התעשייתי בערים הגדולות.



  1. 3.       התיישבות חקלאית. אחוז היהודים שישבו בערים, שהיה  פחות מ- 50 בסוף המאה


      ה- 19 , עלה ל- 82 ב- 1926 .


 


ערב כניסתה של ברה"מ למלחמת העולם השניה נוספו לתחומה כ- 2 מיליון יהודים, כתוצאה מסיפוח שטחים מפולין (1939) ומהארצות הבלטיות. באזורים אלה נשמרו עדיין אופיין העצמאי הלאומי- ציוני של קהילות היהודים. לאחר הפלישה הנאצית נמצאו כ- 80% מהיהודים הרוסים בשטח הכבוש. רק חלק קטן מהם הצליחו להימלט אל היערות ולהצטרף אל הפרטיזנים. ברוסיה החלו הנאצים ברציחתם ההמונית של היהודים, בפיקוחן של פלוגות אס.אס. מיוחדות ובסיוע חלק מבני האוכלוסייה המקומית. ההשמדה הייתה רבה במיוחד באזורי הסיפוח החדשים.


מספר היהודים שהושמדו בברה"מ נאמד ב- 2,5 מיליון איש.


 


בצבא האדום שרתו בזמן המלחמה כ- 600 אלף חיילים יהודיים. בתקופה זו החלה גם התעוררות לאומית בקרב היהודים, והשלטון תמך בה מסיבות פוליטיות. באמצעות "הועד היהודי האנטי- פשיסטי", שהוקם ב- 1941, חודשו הקשרים עם יהדות העולם. הוועד הוסיף לפעול גם לאחר המלחמה וריכז את הפעילות היהודית עד 1948. בנובמבר 1948 חוסל הוועד, וגל דיכוי חדש החל להציף את רוסיה- לא מעט בשל ההתעוררות הלאומית שגילו יהודי רוסיה, עם הקמת מדינת ישראל. הסופרים שעמדו בראש הוועד הוצאו להורג, וב- 1953 נערך משפט הראווה המפורסם, בו הואשמו רופאים רבים, רבים מהם יהודים, במזימה לרצוח את סטאלין. גל אנטישמיות פשט ברוסיה וזכה לעידוד חשאי של השלטונות. פשטה גם שמועה על תוכנית להגלות את כל היהודים לאזורים הנידחים של סיביר. לאחר מות סטאלין שכך במידת מה גל הדיכוי, אך נמשכה מדיניות ההטמעה. בצמוד לשינוי הקו כלפי מדינת ישראל החלה גם תנועה אנטישמית, בתמיכת השלטון, במסווה של אנטי- ציונות. היהודים החלו לסבול גם מהחלתו מחדש של ה- "נומרוס קלאוזוס" על מוסדות ההשכלה. בשנות ה- 60 החל מאבק ציבורי בארצות המערב למען יהודי ברה"מ. מאבק זה זכה להדים רבים בעקבות פרסום חליפת מכתבים בין הפילוסוף הבריטי ראסל, לבין שליט ברה"מ באותו זמן- חרושצ'וב. עד מלחמת ששת הימים, ואף אחריה, הייתה נקודת הכובד של מאבק זה בדרישה  לשוויון זכויות ליהודים בתוך ברה"מ. בעקבות מלחמת ששת הימים השתנה אופיו של המאבק. בברה"מ החלה להתעורר מחדש ההכרה הלאומית אצל יהודים רבים. תנועה זו נעזרה גם בלחצה של דעת הקהל העולמית, שהחלה לתבוע מברה"מ מתן זכות הגירה ליהודים. מאז 1969 החלה גם ממשלת ישראל במאבק גלוי למען עליית יהודי ברה"מ. מאבק זה זכה להצלחה, לפחות חלקית. למעלה מ- 100.000 יהודים הורשו לצאת מברה"מ בשנה זו, ורובם הגיעו לישראל.


 


בברה"מ עצמה גדלה בשנים אלו הנטייה להתבוללות. במפקדי האוכלוסייה בשנים- 1959


ו-  1970 ,ניכרת מגמת התנוונות של יהדות ברה"מ. מספר המצהירים על עצמם שהם יהודים ירד מ- 2.268.000 ב- 1959 ל- 2.151.000 ב- 1970. דוברי יידיש או שפה יהודית אחרת מביניהם פחתו מ- 21% ב- 1959 ל – 17,7% ב- 1970.       


 


האוכלוסייה היהודית כיום

 


מרבית האוכלוסייה היהודית מצויה ברפובליקות האירופאיות והבלטיות ומונה


כ- 1.293.000 יהודים. ברפובליקות האסיאתיות ובאזור הקווקז מתגוררים כ- 141.300


יהודים (נתונים מ1998-). כיום מוערכת אוכלוסיית יהודי חבר העמים בכמיליון וחצי איש. זהו אומדן שאינו ודאי, ויש חוקרים הטוענים שהאוכלוסייה היהודית בחבר-העמים כמעט כפולה בהיקפה.


למרות שברית- המועצות לשעבר נחשבה למדינה אחת, הרי שגודלה, פיזורה והיקף אוכלוסייתה הפכוה לאוסף של עשרות עמים, לאומים, דתות, מסורות ותרבויות. עם המהפך הפכו הרפובליקות למדינות שהתאגדו בחלקן, בברית רופפת הקרויה "חבר העמים".


 


המדינות הבלטיות -ליטא, לטביה ואסטוניה (אינן שייכות לחבר-העמים), נשלטו על-ידי ברית- המועצות כ- 40 שנה בלבד (החל ממלחמת העולם השניה). הן נחשבו כמקורבות ביותר למערב. מבין כל המדינות, נחשבו למשגשגות מבחינה כלכלית וכבעלות רמת- חיים גבוהה (יחסית למדינות האחרות של ברית-המועצות). בשל התקופה הקצרה יחסית של שלטון סובייטי, השתמרו בקרב האוכלוסייה היהודית במדינות אלה יותר סממנים מהחיים היהודיים, עקב החשיפה לשפת האידיש ושמירה על מסורת החגים היהודית. וזאת, למרות שבברית – המועצות הייתה נהוגה מדיניות רשמית של טשטוש ההבדלים הלאומיים בין העמים המרכיבים את הברית ולמרות שהדתות השונות נרדפו, בעוצמה משתנה, במשך


כ- 70 השנים שחלפו מאז המהפכה הבולשביקית. אותות של מדיניות זאת ניכרים בקרב מרבית הקבוצות היהודיות בחלק האירופאי של חבר-העמים: זהותם היהודית היא מועטה וכן מועט הידע שבידיהם על ההיסטוריה, התרבות ותקומת עם ישראל. החלק האירופאי של ברית-המועצות לשעבר מאופיין ברובו על-ידי תרבות מערבית מודרנית. המדינות האסיאתיות והקווקזיות של חבר- העמים הן המדינות בהן נשתמרו יותר דפוסי תרבות מסורתית. לדת הייתה שם אחיזה במשך כל תקופת השלטון הסובייטי, ורבים מתושבי האזור הם מוסלמים או נוצרים. היהודים באזורים אלה שמרו יותר על מאפיינים דתיים של היהדות, דבר שהתאפשר בגלל הדפוס התרבותי ששרר במקום.  


 


הפיזור הדמוגרפי

מרבית היהודים בברית – המועצות לשעבר התגוררו בערים הגדולות. בכל ברה"מ לשעבר קיים פער ניכר ברמת החיים, המודרניזציה וההשכלה בין הערים הגדולות לבין יישובי הפריפריה. בשל פיזורם הדמוגרפי נהנו היהודים, בדרך-כלל, מיתרונות שאיפשרו המגורים


במרכזים עירוניים גדולים. דברים אלה תקפים לגבי כל מדינות החבר, באסיה ובאירופה.


 

ב- 1999 עלו מחבר העמים כ- 75.000 עולים.


בית הכנסת הגדול במוסקבה

 


הכנסת ספר טורה לבית הכנסת הגדול הראשון במוסקבה התקיים ב- 1 יולי 1870 .


הנהלת קהילה יהודית במוסקבה הסקירה בניין גדול בעל 2 קומות ברח' SOLANKA


עבור קהל מתפללים  ולימודי הדת. ע"י בית הכנסת ניפתח ב"הס ובית תמחוי "תלמוד וטורה" עבור ילדים- יתומים וב"הס על-שם אלכסנדר ה-2 .


ב- 1886 ראש הקילה יהודית LAZAR  POLYAKOV רכש חלקת אדמה ברח' ARHIPOVA . בחלקה זו לפי פרויקט של אדריכל SEMION EIBISHITZ   הוקם מבנה חדש של בית הכנסת הגדול CHORALNAYA SYNAGOGA .על פי תכנון הכנסת ספר טורה לבית הכנסת - HRAM היה אמור להיתקים במרץ 1891 אבל גוברנטור החדש


גנרל- גוברנטור נסיך הגדל של מוסקבה SERGEY ALEKSANDROVICH התחיל את השלטון מפינוי אכלוסיה יהודית  מעיר בירה. השלטונות עשרו לקדש את בית הכנסת החדש.


השלטונות המליצו להנהלת הקהילה למקור את המבנה . בית הכנסת ניסגר.


רב של בית הכנסת SALOMON MINOR מורחק מפעילות ציבורית ועמדה שהחזיק נישלח לגלות  ממוסקבה ללא זכות חזרה. במשך שנתיים יהדות מוסקבה הצטמצמה  עשר פעמים


וב- 1893 חיו במוסקבה 7 אלפים יהודים. זה היו סוכרים של גילדה ראשונה, אנשי תעשיה, ויזמים, מומחים, חיילים שפרשו משרות פעיל שקיבלו זכות לחיות בתקופת   ה-1NIKOLAY . החיים נמשחו, ב-10 ליוני 1893 ניבחר רב חדש – יעקוב מהזה – ערך דין בהשכלתו בוגר האוניברסיטה של מוסקבה.   לרב מהזה הייתה שהיפה להבי לחזיר לחיים חיי יהודי מוסקבה מחדש . בשנים הקשות ביותר רב מהזה היציג ויהגן על זכיות יהודים. זכור לקולם נאומו במשפטו של ביליסה איפה השתתף בתפקיד עד- מומחה. נאום מוכר וידוע בכול רוסיה.  מהפיכת 1905 שינתה את המצב. על-פי פקודת צאר ה- MANIFEST מ- 17 אוקטובר מוכרזת חופש דת ותחילת 1906 שילטנות מוסקבה נתנו רשות לפתוח למתפללים בית הכנסת הגדול CHORALNAYA SYNAGOGA ברח' ארכיפובה. הנהלת הקהילה החליטה לבצע שיפוצים, לניהול עבודות שיפוצים הוזמן ארכיטקט מוסקבאי מוכר רומן קליין.


קליין הכניס בתהליך שיפוץ שינויים בקישוטי  אולם טבילה הגדול. ב- 1 יוני 1906 התקיים טכס פתיחת בית הכנסת של מוסקבה. בזמן הטכס רב מהזה מסר לראש הקהילה של מוסקבה לזר פולקוב LAZAR  POLYAKOV מפתחות זהב  עם ציתות מתנך " הוא יפתח דלתות בית אלוהים". רב יעקוב מהזה היה של בית הכנסת הגדול CHORALNAYA SYNAGOGA  היה אב הרוחני שלה, ומגן זכויות הקהילה במשך 30 שנה.


רב מהזה זכה להכרה של כול הקהילה בתור איש אמיץ וטוב לב, איש שקהילה כולה והשלטונות העריכו את פועלו ונתנה לו כבוד.


בשנים של מלחמת העולם הראשונה הנהלת הבית הכנסת טיפלה חיילים בפצוים, פליטים  


וילדים יתומים. לאחר מהפיכה יהודים- קומוניסטים דרשו להפוך את בית הכנסת למועדון פועלים.רב מהזה לא התייחס לדרישות אלה והצליח לשמור על בית הכנסת. בשנים הקשות ביותר כאן התפללו יהודים, כאן עינהם אופנו אל אלוהים באימונה ותיקווה.


רב יעקוב מהזה ניפטר ב-20 ינואר 1924.המוני יהודים ליוו את רב מהזה בדרכו אחרונה. מספר שעות נעה טור אלפי אנשים מבית הכנסת הגדול עד בית קברות יהודי ב- DOROGOMOLOVSKOVO   KLADBISHCZA . יהודי מוסקבה נפרדו מרב שכול פעילותו היה מוקדש לקהילה רב שהיקירה כול רוסיה.


 


ב- 1929 ניכנס להנהלת רבנות  שלומו שליפר, הוא גם בשנים של מלחמת העולם השניה-ניבחר להיות רב ראשי קהילת מוסקבה. בשנים הטרגיות האלה שוב בית הכנסת הפך להיות מוקד משיכת יהודי מוסקבה. ניתן היה להתפלל, לדבר בשפת אבות, לשמוע חדשות, לעזור אחד לשני. אולם טבילה הגדול היה מלה מפה לפה ממתפללים נשים וגברים שנשו טבילה עבור אלה שנפתרו ואלה שבחיים. לאחר מלחמה.לבית הכנסת הגיעו אנשים רבים שחזרו מחזית רבים מהם באו להתפלל טבילת יזכור עבור אל עיבדו את חיים במלחמה או מחנות ריכוז בשואה. ב- 1948 יהודי מוסקבה קיבלו כאן בטכס רב משתתפים את שגרירה ראשונה של מדינת ישראל גולדה מאיר. רחוב צר היה מלא אנשים, מאל הראשהים הונפו דגלים כחול-לבן ונישמהו שירים לאומיים. אבל בסוף שנת 1948 אנטישמיות הפך להיות מדיניות הרשמית של שלטון סטאלין במדיניות הפנים. בשנים של דיכוי אנשים ורוחני בית הכנסת היה עד יותר מוקד משיכה רוחני איפה שתמיד היה דלוק נר חיים רוחניים של עם יהודי .


על יד הבית הכנסת נמשכה לתפקד ישיבה בה התפללו ולמדו חכמת טורה עם רב שליפר ורב טראבניק .בית הכנסת מוצאי לאור סידור טבילה ולוח שנה יהודי עם ציון חגים.


לאחר רב שליפר ב- 1957 ניבחר רב יהודה לב לוין, שמהחד פעילות בבית הכנסת עם פעילות ציבורית. בשנים 1970 – 1980 לבית הכנסת מגעיה נוער וצעירים. כאן הם מגעים לרעיון העלייה לארץ.  ב- 1972 לאחר מותו של רב לוין ראשות הקהילה מקבל על עצמו רב יעקוב פישמן וב-1983 רב אדולף סלומונוביץ שעיביץ, היום רב ראשי של מוסקבה הוא פינחס גולדשמיד.


במוסקבה היום מתפקדים יותר ממאה ארגונים שונים יהודיים אבל המרכז הרוחני נישאר בבית הכנסת ברח' ארכיפובה.לכאן מגעים אנשים שומרי מסורת, ובחגים. ע"י בית הכנסת ישנה חנות עם מוצרי מזון כשרים ומיקבה. ותמיד עיניהם של יהודי מוסקבה מופנים לכיוון בית הכנסת הגדול בשעת שימחה ועצב.


בית הכנסת פתוח לכולם: ליהודים ולא יהודים לתיירים ומבקרים שונים. בשנים אחרונות מבקרים כאן תיירים רבים מכול האולם.בימי חג באולם הגדול נישמת קול של מקהלה.


על יד בית הכנסת פועלים שני בתי ספר, גן ילדים.


יתממשו מילים של רב ראשון של מוסקבה שאמר ב-1870 " בית אלוהים חייב להיות עבורנו מקור אור כוחות רוחניים, הוא חייב להיות עבורנו מקור תמידי לאור אימונה לנכדים שלנו.


 


במגרש ממול בית הכנסת בשנים אחרונות ניבנה מתוך היזדאות אם עם ישראל בארץ ישראל וקשר העמוק אם עם יהודי והיסטוריה  עתק כותל מערבי.


השמע  מסתובבת בעיר אומרת שאפילו האנטישמים המושביים מגעים לכאן כדי לסים פתק בכותל.  מול כניסה לבית הכנסת מוקמת האנדרטה  לידידות ושלום בין העמים.


 


 


בית הכנסת בסט פטרבורג

 


באחד הפינות הציוריות ביותר בעיר סנט פטרבורג – לנינגרד בשכנות עם התיאטרון בלט ואופרה המריינסקי והקונסרבאטוריון ממוקם בית הכנסת הגדול כפי שמכנים אותה מקומיים


HORALNAYA SYNAGOGA  BOLSHAYA -  אחד הבתי כנסת היפים ברוסיה ואירופה.


 


סיפור הקמתו של בית הכנסת.


על פי האנציקלופדיה היהודית יהודי ראשון הופיע בסנט פטרבורג זמן קצר אחרי הקמת העיר.בשנים של קיסרות יקטארינה ה-2 בפטרבורג מתכנסת קבוצת יהודים.


בתקופתו של אלכסנדר ה-2  בשנות ה-60 של מאה ה-19 אוכלוסייה יהודית  של סנט פטרבורג צומחת עד 5000 תושבים. בעיר התגוררו באותה תקופה סוחרים, בנקאים, אנשי תעשיה, רופאים, עורכי דין, מדענים, באלי מלאכה שונים,חיילים וקצינים שפרשו משרות פעיל.


מ- 1868 יהודי סנט פטרבורג מתחילים לטפל בהקמתו של בית הכנסת פעיל.


ב- 1870 התקבלה ההחלטה ע"י ראשי קהילה יהודית שהנהלת הקהילה לוקחת על הצמה טיפול בנית בית הכנסת. התחילו חיפושים אחרי מגרש  המתאים לבניה על פי חוקים של אותה תקופה. על- פי חוק הקיים באותה תקופה היה אסור לבנות בתי כנסת במרחק פחות מ- 150 מטרים מכנסיות פראבוסלביות (כולל פרטיות בבתים).רק ב- 1879 ראשי הקהילה הצליחו לאתר חלקת אדמה.בית הכנסת ניבנה מתרומות חברי הקהילה.


את המבנה תכנןו אדריכלים שאפושניקוב ו-באכמן (SHAPOSHNIKOV , BAHMAN ) לאחר ניצחון בתחרות שהכריזה הקהילה .


צריך כאן לציין שבאכמן (BAHMAN ) היה יהודי ראשון שהצליח להתקבל לאקדמיה לאומנויות של סנט פטרבורג בשנות ה-50 של מאה ה - 19. לסטאסוב- STASOV  מבקר מוכר וידוע באותה תקופה – הייתה השפעה גדולה בגיבוש רעיוני וסגנונו הארכיטקטוני של  הפרויקט בית הכנסת. 


ב- 1883 התחילה בניית יסודות . פקוח הנדסי על הבניה הופקד בידי ארכיטקטים BENUA ו- MALOV . ב- 1886 הסתיימה בניה של אגף שבו היום נימצא בית הכנסת הקטן- אולם לא גדול לקיום תפילה. בנייתו של בנין ראשי הסתימה ב- 1893.


ב- 8 לדצמבר 1893 התקיים טכס הכנסת ספר תורה, יום זה היה חג לכל יהודי רוסיה.


באותו טכס רב בתפילתו היבי משעלה  "בית כנסת החדש תהייה התחלתו של בית המקדש העתידי של אהבה בין כולם ושלום בין על האדמה".


 


ארכיטקטורה של בית הכנסת

מיבנה של בית הכנסת טופס 3200 מ"ר גובה המגדל 47 מ'. בית הכנסת בנוי בסגנון מזרחי מוסלמי- מאוריטני ,  על כך מעידות מספר פריטים בתוך האולם הראשי : קשת כניסה ראשית, מסגרות של חלונות, גומחות ומגדלים. אולם ראשי של בית הכנסת מחושב ל- 1200 מתפללים. מ-  3 הצדדים של האולם ראשי בקומה שניה נימצא מרפסת עבור עזרת נשים. מעל הכניסה נימצא מרפסת עבור אורגן. בצד המזרחי של אולם גומחה עם ארון קודש. לפני הארון קודש במרכז האולם נמצאת בימה עם נר תמיד.על הבימה עולים לקריאת תורה בזמן התפילה. מעל ארון הקודש מוזאיקות של 2 עצים : עץ החיים ועץ הדעת. כותרות עמודים מקושתים באלמנטים צמחיים. האולם מואר עם תאורה חזקה  המבליטה צבעים בהירים וחזקים.


אולם חתונות - בחלק הצדדי של המבנה – כולל חופה עבור זוג צעיר, קישוטים רבים, עמודים עם כותרות מהודרים


בבית הכנסת הקטן נכנסים 250 מתפללים.


שער כניסה – הוקם ב-1905 ביחד עם הגדר.


בשנת 2001 – 2002 הבניין שופץ מתרומת משפ' ספרה.


 


 


תורמים מבקרים יידועי שם :


גינצבורג 1833 – 1909 – מחדש, בונה, ראש הקהילה, תורם


יוזם ומקים בה"ס מקצועי ראשון "אורט", אחד המקימים בה"ס ליתומים, מקים ארגון המטפל בנושאי עליה .


גורדון – משורר,מנהל מח' ספרות יהודית בספריה ציבורית


הרכבי – מזרחן


מרקון


ווארשבשקי


רב ראשון וראשי של הבית הכנסת – ד"ר לפילוזופיה אברהם דרבקין (1844 – 1909)


עם שם של רב אברהם לובנוב LUBANOV  קשורים אגדות רבות :


בשנות ה- 30 על-פי הלשנה שיקרת נישלח לבית הסוהר למספר שנים.לאחר שחרורו ב-1943 חזר לבית הכנסת איפה עמד בראש הקהילה במשך 30 שנה.


בזמן המצור בית הכנסת המשיכה לתפקד. הקהילה נתנה סיעוה לתושבים יהודים בקבורה בקברי אחים בחלק יהודי של בית הקברות PREOBRAZENSKY KLADBISHCHE .


בזמן המלחמה נפל על הבניין פגז ארטילרי אבל לא התפוצץ.


 


נשאי ארה"ב  ג'ורג' בוש בזמן בקורו בעיר סנט פטרבורג ביקר בבית הכנסת הגדול.


 


בית הכנסת היום

בשנים אחרונות מגעים לבית הכנסת יותר אנשים צעירים ומבוגרים .בחגים אולם מיתמלאה מפה לפה. זה קשור עם היתורערות ורצון לחזור לשורשים וחיפוס שורשים אצל רבים לאחר שינוי השלטון ב-1992. ע"י בית הכנסת מתפקדת מסעדה וחנות עם מוצרים כשרים.


מ- 1990 מתפקד ע"י בית הכנסת בית ספר יום א' עבור ילדים וישיבה. מתקיימים מפגשים ולימוד על החגים, מסורת והיסטוריה עם יהודי. במקום מתפקדת ספריה וחנות ממקר מזכרות וספרים. יוצא ירחון קהילתי עם מידע שוטף על חיי קהילה.


ברוסיה אין חיי קהילה כפי שאנו מבינים על פי מוסגים מערבים.


ישנה קבוצת אנשים בעיר שביים לבית הכנסת להתפלל, וזה גם מרכז חברתי עבורם.


בעיר מופעלים 7 בתי ספר  יהודים  מזה 2 מהם בב"ס "ישראלים" כלומר מלמדים על פי תוכנית ישראלית עם מורים שליחים מהארץ, בב"ס האחרים מלמדים מסורת, היסטוריה


ויסודות השפעה עברית. ע"י בעיר פועל ארגון עזרה הדדית למבוגרים, נימצא בשלי בניה


"בית הורים" במימון ג'וינט אולמי.


 


 


 


 


 


 


 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב