אז מה אם הביטוח ריק מתוכן? בזכותו ישנת בשקט 

תארו לעצמכם חברת תרופות, המוכרת גלולות נגד הריון.

אילו היה מתברר כי הגלולות פגומות וחסרות ערך, האם מישהו היה דן ברצינות בטענתה כי רוכשי הגלולות צריכים עדיין לשלם את מלוא המחיר, משום שנהנו מקיום יחסים ללא חשש הריון?

בתחום הביטוח טענה מסוג זה, עד כמה שהיא הזויה, זוכה לדיון מעמיק. אפילו בבתי משפט.

יוסף גונדה היה לקוח נאמן של חברת הביטוח הראל. מידי שנה בשנה, הקפיד לחדש בהראל את הביטוח לדירתו. כך משך שנים רבות.

המחשבה כי בעת צרה הראל תעמוד לצידו, הביאה לו שקט ושלווה.

באחד הימים, גילה גונדה באקראי, כי באחד החידושים, הגניבה הראל לפוליסה דרישות מיגון שלא היו בפוליסות הקודמות.

הגילוי הזה טלטל את גונדה.

אמצעי המיגון שהוגנבו לפוליסה, כמו סורגים ומערכת אזעקה, כלל לא היו בביתו של גונדה. את עינו צד במיוחד סעיף בו הראל רשמה כי דרישות המיגון מהוות תנאי לתוקף הפוליסה. בעצם, אמר לעצמו, הייתי פראייר. שילמתי ושילמתי, אבל בכלל לא הייתי מבוטח. אילו הייתה לי פריצה, הראל הייתה טוענת כי רימיתי אותה, כי העלמתי ממנה את העובדה שאין בביתי סורגים ומערכת אזעקה.

גונדה החליט לעשות מעשה. הוא ביטל את הפוליסה שלו בהראל, מצא חברת ביטוח שלא דרשה אמצעי מיגון כמו הראל וביטח את דירתו אצלה.

אולם גונדה לא הסתפק בכך. הוא פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ודרש את כספו בחזרה.

שילמתי להראל משך שנים עבור פוליסות שבעצם היו חסרות תוקף, טען גונדה בפני השופטת לימור ביבי-ממן. אילו היה מתרחש אירוע ביטוחי, הראל הייתה מתנערת מהביטוח בטענה שלא מילאתי אחר דרישות המיגון.

למה שלא תחזירו לו את כספו, התעניינה השופטת ביבי-ממן אצל נציגי הראל, הרי באמת הוא לא ידע כי שיניתם לו את דרישות המיגון. בסופו של דבר, בעקבות שינוי דרישות המיגון הוא לא קיבל תמורה לכספו.

זה ממש ממש לא נכון, נעלבו נציגי הראל ופנו אל גונדה.

בשביל מה רכשת אצלנו ביטוח, שאלו אותו.

רציתי שקט נפשי, ללכת לישון ולדעת כי אם יקרה לביתי משהו חס וחלילה, אהיה מכוסה, ענה גונדה.

וכל השנים האלה לא ישנת בשקט, המשיכו נציגי הראל להקשות.

ישנתי, כי סמכתי עליכם שאם יקרה משהו אתם תעמדו לימיני, השיב גונדה.

את רואה, אמרו נציגי הראל לשופטת, הוא קיבל תמורה מלאה לכספו. כל השנים הללו הוא ישן מידי לילה כמו מרמיטה. אין לו שום נזק.

אבל אם היה קורה משהו, אתם לא הייתם משלמים לו דבר, השיבה השופטת. אז היה לו נזק.

זה נזק תאורטי, השיבו נציגי הראל, בפועל לא אירע אירוע ביטוחי. לכן זה לא רלבנטי אם בקרות אירוע ביטוחי, לא היינו משלמים לו דבר.

יש לכם טעות בסיסית בהבנת משלח היד שלכם, השיבה השופטת לנציגי הראל. אתם מבלבלים בין נזק תיאורטי לנזק ערטילאי. הביטוח שאתם מוכרים הוא מוצר ערטילאי.

כולנו שונאי סיכונים וצרות, המשיכה השופטת להסביר. אנו לא רוכשים ביטוח כדי לממשו, אלא כדי שנוכל לישון בשלווה בביתנו, ביודענו כי אם ייפול עלינו אסון, לפחות נזכה לפיצוי מאת חברת הביטוח.

במקרה של גונדה, המשיכה השופטת, אתם לא סיפקתם את המוצר אשר נרכש על ידו.

שנתו השלווה נבעה ממצג שווא אשר הצגתם בפניו, לפיו יש לו כיסוי ביטוחי. לכן נגרם לו נזק: הוא ישן בשלווה בשעה שהיה עליו להיות ער ומוטרד.

הנזק הוא ערטילאי כפי שהמוצר שלכם הוא ערטילאי. אולם, הנזק קיים גם קיים, בדיוק כשם שהמוצר שלכם קיים למרות שהוא ערטילאי. לכן מגיע לגונדה לקבל חזרה את כספו.

יחד עם זאת, פנתה השופטת אל גונדה, גם לך חלק באשמה. אסור היה לך לסמוך באופן מוחלט על חברת הראל. אילו היית קורא את הפוליסה במועד, היה מבין כי הראל מטעה אותך.

מעבר לכך, קבעה השופטת, שנתך לא הייתה צריכה לנדוד באופן מלא, אלא רק חלקית. רק גניבה ופריצה לדירה היו צריכים להטריד אותך. דרישות המיגון חלות על סיכונים אלה בלבד. ביחס לסיכונים אחרים כמו אש ושטפונות, יכולת להמשיך לישון בשלווה. לגבי סיכונים אלה, קיבלת את השקט הנפשי אותו ביקשת.

לאור האמור, על פי שיטת האצבע, השופטת חייבה את הראל להשיב לגונדה רק 30% מהפרמיות. גם מהחזר חלקי זה קבעה כי יש לנכות 30% רשלנות תורמת על חטאו של גונדה בכך שלא קרא את הפוליסה בזמן קבלתה.

לסיכום, הראל חויבה להחזיר לגונדה רק 21% מהפרמיות ששילם, בתוספת הוצאות משפט בסך 500 שקל.

לפסק הדין המלא