האם אתה מעז להציץ לתוך הנפש שלך?
מן הסתם לא הרבה. אתה כנראה, כמו כולנו, מפחד לעשות את זה..
הנה דוגמה לפחד הזה, מהניסוי הפסיכולוגי ששמו "האח הגדול":
בודדו כמה מהדיירים בחדר לבן וריק, בלי יכולת ליצור קשר עם מישהו מהעולם החיצון. הכול לבן בחדר, אפילו הבגדים שלהם, אין צבעים שתופסים את העין. בעצם אין שום גירוי בחדר שיוצר עניין , שאפשר לברוח אליו, רק מזרונים לשינה. באמצע החדר יש כפתור אדום גדול בולט, אם המשתתפים ילחצו עליו, הם יורשו לצאת מהחדר. אבל יש מחיר כבד ללחיצה, אם הדייר ילחץ, הוא יועמד להדחה באופן אוטומטי.
עכשיו השאלה, כמה זמן ייקח למשתתפים בניסוי ללחוץ על הכפתור האדום?
כמו שראינו בתכנית: מעט מאוד זמן. לא עברו כמה שעות מאז שנכנסו, והמשתתפים בחדר הלבן והמבודד, לחצו על הכפתור ונמלטו על נפשם. אפילו המחיר הכבד של ההעמדה להדחה לא מנע מהם מללחוץ על הכפתור. כנראה השהות בחדר הייתה בלתי נסבלת.
כמה זמן אתה חושב שאתה תחזיק מעמד בחדר כזה? או אפילו בחדר רגיל אבל בלי המחשב שלך, הטלוויזיה, הספרים ואנשים שאתה אוהב. אתה מוזמן להגיב למטה...
למה זה כל כך קשה?
התשובה המידית היא כי זה משעמם. אבל שעמום זו בעצם מילה שמתארת את הקושי של האדם להיות עם עצמו, עם המחשבות שלו, עם הרגשות שלו, ועם התחושות שלו. הריק לא מאפשר לאדם לברוח מעצמו, ואז הוא נאלץ להסתכל פנימה לתוך הנפש.
זה מפחיד להסתכל לתוך הנפש, כי אנחנו עלולים למצוא שם דברים שאנחנו לא אוהבים: מחשבות שליליות על עצמנו, פחדים, כעסים, דחפים וצרכים.
למשל דימוי גוף שלילי ופחד שאולי אני שמן, מכוער וזקן.
אולי תחושת כישלון וחוסר ערך.
פחד שאני אשאר לבד.
דאגה חזקה לאנשים שיקרים, לי וחשש שיקרה להם משהו.
חשש שאולי אני דחוי, שאני לא פופולארי ולא אהוב.
אולי אנחנו מפחדים לראות כמה אנחנו צריכים וזקוקים לאנשים שסביבנו, ולא יכולים לבד.
ועוד ועוד תכנים נפשיים שאנחנו פוחדים לפגוש בתוכנו.
אז מה אנחנו עושים? מדחיקים, מתגוננים, ומתנתקים מעצמנו ומהנפש שלנו. הדרך הכי נפוצה היום לברוח מעצמך , במיוחד אצל צעירים, היא בעזרת הטכנולוגיה: טלוויזיה, מחשב, אייפון, פייסבוק, יוטיוב וכו'. המון הסחות דעות שמאפשרות לאדם להעביר חיים שלמים בלי לחשוב על עצמו רגע אחד, וככה להזניח את הנפש שלו.
מתי זה הופך להיות בעייתי? כשמדחיקים באופן קיצוני ומסיבי. אז הנפש כבר מתפוצצת מרוב הזנחה והדחקה, ומופיעים סימפטומים של חרדה ודיכאון . במצב כזה האדם הופך להיות חסר כוחות , מרגיש תקוע, ושהחיים על אוטומט. הוא ממעט לחוש הנאה והתלהבות מהחיים, והתפקוד שלו נפגע .
אבל על זה נדבר כבר בפעם אחרת. היום פשוט נלחץ על הכפתור האדום ונמלט החדר, או שפשוט נלך לצפות באח הגדול..
לחץ כאן על מנת לסגל לעצמך ראייה פסיכולוגית
עמית ורהפטיג, פסיכולוג קליני מייסד מכון פסיכולוגיה לצעירים
