איך קרה שלמרות שהכלכלה אינה בשיאה ולמרות שאין למרבית האוכלוסייה כסף להשקיע בשיפוץ הבית או קניית ריהוט יוקרתי עדיין הפך תחום עיצוב פנים לאחד התחומים המובילים את תעשיית העיצוב. התחושה היא שביום אחד הבינו מעצבים שרק בגדים זה כבר לא זה, וממש כפי שניתן להלביש אנשים ניתן "להלביש" גם בתים. וכך, תוך לילה הפכו בתים מעוצבים לפריט חובה ממש כמו בגדים.
ערוצי הטלוויזיה מוצפים היום בתוכניות סטייל ועיצוב אשר מראות לנו איך כל בית סטנדרטי יכול להפוך בעזרת עין טובה וקצת כסף לבית מודרני וטרנדי שלא יבייש את בעליו. בעלי בתים מנסים לעשות זאת בעצמם וקניינים צעירים חורשים על שוקי פשפשים למצוא מציאות שישנו את פני הבית.
אבל מה נמצא במהות? בבסיס של עיצוב פנים? מדוע הוא כה חשוב לנו ואלי אפילו פונקציונאלי? התשובה מסתתרת בשני מישורים. הראשון הינו המישור הפונקציונאלי - שימושי. מטרת העל של מעצבי הפנים היא לנצל את החלל בתוך הבית באופן הטוב ביותר ועל מנת שיענה על כל הצרכים של בעליו. מישור זה הוא ההגיוני, הראלי ועליו היו מוכנים מרבית האנשים לשלם כסף טוב.
המישור השני הוא המישור האסתטי. הבית שלנו כמו הבגדים שלנו והרכב שלנו הפך לייצוג חיצוני של מי שאנחנו. אם הבית מעוצב בטוב טעם או בעל אמירה ייחודית הרי שגם אנחנו כאלו. בית אסתטי הוא בית שנתגאה בו, נכניס אליו אורחים בחיוך בכל הזדמנות ואפילו נשוויץ בו. כאשר נראה את אחת מתוכניות הטלוויזיה אשר מספרות לנו כי בבית אחר עשו עיצוב פנים משגע בפחות משבוע נסתכל סביב ולא נרגיש מקופחים.
ועל מישור זה אנחנו משלמים, והרבה. מעצבי פנים לוקחים כסף לא רק על החשיבה שהם ביצעו עבורנו אלא גם על הרעיונות לשימוש בחלל ועל השימוש בחומרים איכותיים. הרי שולחן אוכל יכול להיות כל שולחן אוכל והוא יכול להיות כזה שהוזמן בדיוק לפי מידות הבית, מעץ מלא ועם חריטות ייחודיות.
בעלי בתים בעלי תקציב מוגבל ישתמשו באדריכל או בחבר בעל עין טובה לצורך העיצוב ולא ישקיעו כספים רבים בשכירת שירותיו של בוגר תואר ראשון בעיצוב פנים, ולא בגלל שהיופי אינו חשוב להם.
אגב, כאשר מדובר בחללים מסחריים מעבר לפונקציונאליות של החלל עליו גם לשדר ללקוח דבר מה מאד מסוים - אם בחברות עסקיות גדולות אז יוקרה ואם בחנויות אז שכדאי לעשות כאן חווית קנייה.
תואר ראשון - אתר לימודים מקיף ומפורט המקנה מידע על מסלולי תואר ראשון במוסדות המובילים בארץ. האתר מאפשר ייעוץ לימודי ברמה גבוהה.
