לא מתאים שאישה תנהל מחלקה שכולה גברים... 

לא מתאים שאישה תנהל מחלקה של גברים, האמנם?

רינה (שם בדוי), בת 37, בעלת תואר שני במנהל עסקים, מנהלת צוות מצטיינת זה שנה שלישית ברציפות בחברה פיננסית, החליטה שמיצתה את התפקיד והגישה מועמדות לתפקיד ניהולי בחברה. בזה אחר זה, לא נבחרה בשלושה מכרזים ברציפות. באופן לא רשמי הובהרו לה שני דברים: האחד, שהיא מצטיינת בתפקידה וחבל לחברה לנייד אותה לתפקיד אחר, והשני, חשוב יותר, שהתפקידים הניהוליים אליהם התמודדה, קשורים בניהול צוותים הבנויים על טהרת המין הגברי, וההנהלה צופה בעייה של סמכות, לכן, עדיף שתישאר בתפקיד שלה, ולכשיתפנה תפקיד ניהולי  "מורכב" פחות, יציעו לה להתמודד למכרז.

הפיתרון של רינה, בזכות היותה אישה אמיצה, מעזה, בטוחה בעצמה ומודעת לשווייה היה, לאחר לבטים קשים, להתפטר. בסיום חודש מנוחה, התחילה ללכת לראיונות,  והצליחה להתברג בחברה בין לאומית, כמנהלת מחלקה, שרובה ככולה גברים, שההנהלה שלה, בניגוד להנהלת החברה הקודמת בה עבדה, לא ראתה בכך מכשול. אם במקום העבודה הקודם הדירו אותה מתפקיד ניהולי למרות הצטיינותה, רק בגלל היות המחלקה מורכבת מגברים, בטענה של חשש מהיעדר סמכות שלה מולם, הרי שכעת הציעו לה שכר גבוה פי 1.5 ויותר ממה שקיבלה בחברה ממנה פרשה.

שנה אחרי קיבלתי אימייל מתלהב מרינה: "מה את אומרת?, הצוות (הגברי...) דרג אותי כמנהלת הטובה ביותר בארגון". מה לומר?, הייתי מאושרת. השפיות והמקצועיות ניצחה פעם נוספת את הבערות והבינוניות.

הפיתרון ברמת חברה מורכב יותר והוא עובר דרך גיבוש ערכי ליבה וחזון אחרים מהקיימים, שוויוניים, מכילים ומאפשרים, לכל המינים, לכל הצבעים, לכל המוצאים, באשר הם, להיות חופשיים להצליח בדרך שלהם, ולתרום לארגון ולחברה. חזון חברה סובלנית כמו של שכנותינו המרוחקות, שבדיה ופינלנד יביא להיותנו חברה אחרת, סבלנית וסובלנית ובעיקר שוויונית, כזו שלא מדירה נשים משוק העבודה רק בגלל עוצמתן, מה שהיום, אנחנו ממש לא.

 לכל מאמן אישי מאמן עסקי יועץ ופסיכולוג רגעים של אושר בעקבות תהליכים להם היה שותף. בכל תהליך אימון וייעוץ עסקי יש שיאים. הסיפור של רינה היה עבורי רגע של שיא, רגע של אושר. גם לה.