בסיעתא דשמיא
אי שליטה או אי של שליטה?
ברוך...שלא עשני עבד...
(ברכות השחר, תפילת שחרית)
תודו שזה מפחיד להחשב מכור למשהו. מה, אני לא שולט במה שאני עושה? אני מכור למשהו? כלומר משועבד למשהו? כלומר אין לי כבר את זכות הבחירה העצמית?
אם אני מכור, אז מי הוא בעל הבית שלי?
ולמה זה נקרא מכור?
אפשר בקלות להבין שהתמכרות נקראת כך משום שגורם אחר , שאינו אני ,קנה אותי, שולט בי, מניע אותי. אני , כפי שנאמר בכותרת, אני עבד של משהו, ולכן אין לי כבר את זכות הבחירה על מעשי. תחושה נוראית, נכון? אנחנו נתקלים בהשתעבדויות שונות: השתעבדות לעבודה –כלומר איני מצליח לאכול ולו ארוחה חמה אחת ביום עם משפחתי, איני מצליח לטייל ולהנות מנוף בלי שיחה מהעבודה דרך ה'בלוטוס' ישר לתוך המוח, איני מצליח לספק זמן איכות לחברי ולילדי. כל הדברים שאני כל כך אוהב, איני עושה!!!! .
למה? ה ש ת ע ב ד ת י.
איני אדון לעצמי. אין לי את אפשרות הבחירה.
יש מגוון רב של השתעבדויות. השתעבדות נוספת יכולה להיות למשל פעילות גופנית. שוב. איני מצליחה לשלוט בה כך שאוכל לבלות עם ילדי את הזמן המגיע להם, אולי היא אפילו מתישה אותי וכך אין לי האנרגיה לשאר הדברים החשובים,איני מצליחה להפחית בעת הצורך: כשאני מרגישה חולשה.
מה ההבדל בין השתעבדות להתמכרות?
התמכרות זהו כבר שלב , שפיזיולוגית, המוח כבר לא יכול בלעדי זה. הוא התרגל לקבל סורטונין למשל,(דרך האקסטרים) ואינו יודע איך לספק לעצמו סרוטונין ללא ה'ספרינט בחדר הספינינג' . כמו סיגריות, שהמוח מתמכר לניקוטין שבהם, אלכוהול, שמאלחש את כל הקשיים, סוכרים, ושלא לדבר על סמים ח"ו. בהתמכרות, הרגלנו את המוח לקבל סרוטונין (הורמון אושר) או חומר מממכר מאלחש אחר, ועכשיו כבר קשה לנו מאוד בלעדי זה. ממש רע. כל הההקדמה הזו באה להסביר, שלפעמים, אנשים עם עודף משקל, ששנים רגילים לצרוך סוכרים מעובדים, הפכו להיות מכורים אליהם. וגם אם בהתחלה המשיכה לסוכרים אלו היתה מתוך בריחה מהתמודדות, או סתם כי הם היו זמינים לנו תמיד, היום כשהם בוגרים ומתנהלים נפלא עם קשיים בחיים, גופם עדיין מכור לסוכר.
גבירותי ורבותי: הדרך להפטר מהתמכרות כל שהיא , היא קודם כל לגמרי להתנתק מהגורם הממכר.
להעביר את עצמנו "חינוך מחדש"
לא שכחתי שאני סך הכל תזונאית: אם את עדיין נמשכת באופן שאינך שולטת בו, למתוקים ולסוכרים (גם קמח הוא סוכר לגוף) ואינך מצליחה למסגר אותם לכמות 'נורמלית' של טעימה לשם הנאה, אלא הופכת כל טעימה לבולמוס, זה פשוט כי גופך (לא את!) עדיין מכור לסוכרים.
הוציאי לזמן מה מהבית את המאכלים אליהם גופך מכור. תני לו להתרגל לחיות עם תחליפים נהדרים שאינם יוצרים אצלך את אי השליטה. אלא מביאים אותך לחוף מבטחים:
מאי שליטה לאי של שליטה...
ואט אט תגלי, שאינך ניתנת למכירה כה בקלות.........
חסיה רויכר תזונה-IT
חסיה רויכר
תזונהIT
