רעיון קיומה של מדינה דו-לאומית בגבולות מדינת ישראל ותיק, ולאחרונה צבר תנופה מחודשת. בקרב חוגים אקדמאיים ופוליטיים באירופה נשמעת שוב הטענה, שמודל המדינה הדו-לאומית עשוי לפתור את בעיית השסע הלאומי במדינת ישראל, בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי החיים בה.
המתבונן בזירה הבינלאומית מתקשה למצוא מדינות העונות להגדרה של מדינה
דו-לאומית. למעשה, מדינה אחת בלבד עומדת בקריטריון זה, הלוא היא בלגיה. בלגיה מכירה בקיומן של שתי קבוצות לאומיות שוות - ואלונים ופלמים - ומבטאה שוויון זה במוסדות השלטון שלה. שתי קבוצות הלאום מוכרות באופן רשמי, וכל קבוצה מדברת בשפתה ומקיימת מערכת חינוך עצמאית. לכל קבוצה יש ממשל ובו שלוש רשויות - מחוקקת, מבצעת ושופטת - בשטח מחייתה. בבלגיה מתקיימת חלוקת סמכויות מוגדרת בין השלטון המרכזי לבין רשויות השלטון המקומי, הוואלוני והפלמי. חלוקת המשרות הציבוריות וחלוקת המשאבים במדינה מתבצעות על פי חלקן היחסי של שתי הקבוצות בכלל אוכלוסיית המדינה. ואחרון ברשימה אך לא בחשיבות - בבלגיה קיימת הבחנה בין האזרחות במדינה לבין הלאומיות; במדינה קיימת לאומיות פלמית ולאומיות ואלונית.
והנה, בחודשים האחרונים העולם עד להתפרקותה של מדינת בלגיה. זה לא מכבר החזיר המועמד לראשות הממשלה את המנדט להרכבת הממשלה, כיוון שמלאכתו לא צלחה. ברחבי בלגיה גוברים הקולות הפלמים הקוראים לחלוקתה של המדינה לשתי מדינות נפרדות על פי קריטריון הלאום - ואלוני ופלמי, ונראה שאין מדובר בתופעת שוליים אלא בתופעה רחבת היקף. ניתן להניח שהסיבה העיקרית למגמת פירוק זו היא עליונותם הכלכלית של הפלמים על פני הוואלונים וסירובם של הראשונים לחלוק את משאביהם הכלכליים עם הוואלונים.
והמתבונן מן הצד שואל את עצמו: האם עלה הכורת על המדינה היחידה המוכרת לנו כמדינה דו-לאומית, והתפוררותה הסופית אינה אלא שאלה של זמן?
בשובנו למדינת ישראל אין לנו אלא להפעיל את מידת קל וחומר. לבלגיה נשקפת סכנת התפוררות מטעמים שונים, שהכלכליים בהם תופשים מקום נכבד.
מדינת ישראל שסועה בשסע לאומי, בין הרוב היהודי שבה לבין המיעוט הערבי. שסע זה מורכב מהבדלים עמוקים דתיים, לאומיים, חברתיים-תרבותיים ואף כלכליים. השסע נולד בעתות מלחמה ומוזן ללא הרף על ידי העוינות הקיימת בין מדינת ישראל היהודית לבין חלק משכנותיה הערביות.
כל מי שעיניו בראשו אינו יכול להתחמק מהשאלה: אם בלגיה בסכנת התפרקות, כיצד תתקיים ישראל כמדינה דו-לאומית, על המחלוקות המרות שבה בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי? הלוא רק לאחרונה הגדירו מנהיגים ערביים ישראליים כבגידה את השירות הלאומי הערבי במדינת ישראל.
על כן, עם כל הקושי בוויתור על חלום הדו-לאומיות, אין לראות בו אופציה ריאלית לחיים בני-קיימא בין שתי האוכלוסיות הלאומיות במדינת ישראל- זו היהודית וזו הערבית.
המתבונן בזירה הבינלאומית מתקשה למצוא מדינות העונות להגדרה של מדינה
דו-לאומית. למעשה, מדינה אחת בלבד עומדת בקריטריון זה, הלוא היא בלגיה. בלגיה מכירה בקיומן של שתי קבוצות לאומיות שוות - ואלונים ופלמים - ומבטאה שוויון זה במוסדות השלטון שלה. שתי קבוצות הלאום מוכרות באופן רשמי, וכל קבוצה מדברת בשפתה ומקיימת מערכת חינוך עצמאית. לכל קבוצה יש ממשל ובו שלוש רשויות - מחוקקת, מבצעת ושופטת - בשטח מחייתה. בבלגיה מתקיימת חלוקת סמכויות מוגדרת בין השלטון המרכזי לבין רשויות השלטון המקומי, הוואלוני והפלמי. חלוקת המשרות הציבוריות וחלוקת המשאבים במדינה מתבצעות על פי חלקן היחסי של שתי הקבוצות בכלל אוכלוסיית המדינה. ואחרון ברשימה אך לא בחשיבות - בבלגיה קיימת הבחנה בין האזרחות במדינה לבין הלאומיות; במדינה קיימת לאומיות פלמית ולאומיות ואלונית.
והנה, בחודשים האחרונים העולם עד להתפרקותה של מדינת בלגיה. זה לא מכבר החזיר המועמד לראשות הממשלה את המנדט להרכבת הממשלה, כיוון שמלאכתו לא צלחה. ברחבי בלגיה גוברים הקולות הפלמים הקוראים לחלוקתה של המדינה לשתי מדינות נפרדות על פי קריטריון הלאום - ואלוני ופלמי, ונראה שאין מדובר בתופעת שוליים אלא בתופעה רחבת היקף. ניתן להניח שהסיבה העיקרית למגמת פירוק זו היא עליונותם הכלכלית של הפלמים על פני הוואלונים וסירובם של הראשונים לחלוק את משאביהם הכלכליים עם הוואלונים.
והמתבונן מן הצד שואל את עצמו: האם עלה הכורת על המדינה היחידה המוכרת לנו כמדינה דו-לאומית, והתפוררותה הסופית אינה אלא שאלה של זמן?
בשובנו למדינת ישראל אין לנו אלא להפעיל את מידת קל וחומר. לבלגיה נשקפת סכנת התפוררות מטעמים שונים, שהכלכליים בהם תופשים מקום נכבד.
מדינת ישראל שסועה בשסע לאומי, בין הרוב היהודי שבה לבין המיעוט הערבי. שסע זה מורכב מהבדלים עמוקים דתיים, לאומיים, חברתיים-תרבותיים ואף כלכליים. השסע נולד בעתות מלחמה ומוזן ללא הרף על ידי העוינות הקיימת בין מדינת ישראל היהודית לבין חלק משכנותיה הערביות.
כל מי שעיניו בראשו אינו יכול להתחמק מהשאלה: אם בלגיה בסכנת התפרקות, כיצד תתקיים ישראל כמדינה דו-לאומית, על המחלוקות המרות שבה בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי? הלוא רק לאחרונה הגדירו מנהיגים ערביים ישראליים כבגידה את השירות הלאומי הערבי במדינת ישראל.
על כן, עם כל הקושי בוויתור על חלום הדו-לאומיות, אין לראות בו אופציה ריאלית לחיים בני-קיימא בין שתי האוכלוסיות הלאומיות במדינת ישראל- זו היהודית וזו הערבית.
תמיר דובי עוסק בדמוקרטיה ויהדות וכן כותב ביוגרפיות
לאנשים בחברה הישראלית.
האתר של תמיר לכתיבת ביוגרפיות
לאנשים בחברה הישראלית.
האתר של תמיר לכתיבת ביוגרפיות
