נאום טכס סיום שנה וחלוקת תעודות מכללת מגן דוד ירוק
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

נאום טכס סיום שנה וחלוקת תעודות מכללת מגן דוד ירוק 

מאת    [ 25/01/2012 ]
מילים במאמר: 1658   [ נצפה 1856 פעמים ]

 
 

סוף שנה מגן דוד ירוק
תלמידים ואורחים יקרים שלום רב,

כמדי שנה בשני העשורים האחרונים, אנו נפגשים לטכס חלוקת התעודות של מכללת מגן דוד ירוק ללימודים פארא וטרינריים.

בד"כ אומרים כי רצוי להפריד בין ביזנס לפלאז'ר. או בין משפחה לעסקים.
אבל אצלנו, מה לעשות שהכול מעורבב.
מגן דוד ירוק היא לא רק עסק, היא גם בית ומשפחה, ואנו רואים בכל אחד ואחת מכם הבוגרים בן משפחה.

אצלנו , בבית הפרטי שלי, אנו חיים כל הזמן במיני הגדה של פסח.
יש לנו ארבעה ילדים, שלושה כלבים , שני חתולים ותוכי אחד. ואחד אלוהינו כמובן.

חיי המשפחה שלנו שזורים היטב בפעילות היומיומית של מגן דוד ירוק.

חבצלת ואני למעשה מיזגנו את תחומי העיסוק שלנו, היא מורה לחינוך מיוחד בתחום האנשים עם אוטיזם, ואני כידוע רופא וטרינר.
יחד עם אייל, שותפי לדרך, ד"ר טפרברג, פיתחנו ויזמנו את התחום של סיוע לטיפול בעזרת בעלי חיים, אשר חלקכם למדתם ועל כך אתם מקבלים את ההסמכה היום.

בנוסף, פיתחנו ויזמנו את הקורסים של עוזרי וטרינר, מאלפי כלבים, יועצי התנהגות חיות מחמד וספרות וטיפוח כלבים וחתולים, אנו לא שוקטים על השמרים וממשיכים לפתח תחומים רבים בלימודי מבוגרים, ובלימודים לבני נוער במסגרת תוכנית הלימודים של "הווטרינר הצעיר", המועברת בעשרות בתי ספר בכל רחבי הארץ. 

השנה פתחנו שתי סדנאות עבורכם הבוגרים, הראשונה מתחילה כבר מחר וחלקכם נרשמתם אליה כשניתן להירשם למועד הבא שיתקיים בחודש מאי.

סדנא אחת הינה : ניהול ושיווק מרפאה וטרינרית לעוזרי וטרינר ולטכנאי כלבנות וטרינרי: זהו קורס שיכלול כלים מעשיים מעולם השיווק והניהול אשר יסייעו לכם להפוך לבעלי תפקיד משמעותי ביותר במרפאה הוטרינרית ויקנו לכם יתרון יחסי בהשתלבות במרפאה . 

הסדנא השנייה הינה : ניהול והקמת עסק עצמאי בתחום הפארא –וטרינרי. בקורס זה תקבלו ארגז כלי עבודה מעשיים וחשובים הניתנים ליישום מייד בשלב בו תחליטו להפוך את המקצוע שלמדתם לעסק מצליח משלכם. גם קורס זה כקודמו ייצר עבורכם את היתרון היחסי אשר יבדיל אתכם מעוסקים אחרים בתחום.

פרטים על שני הקורסים תוכלו לקבל כמובן באתר המכללה ובמשרדי המכללה.
בהזדמנות זו אני שב ומזכיר לכם להתעדכן במדור "דרושים" באתר שלנו באינטרנט, על מגוון הצעות העבודה המפורסמות בו ומחכות לכם.

בחודש מאי השנה ייפתח גם קורס מאלפים מתקדם עם שתי התמחויות למשמעת מתקדמת כלומר מעבר לשלב מקצועי בכיר יותר תוך מתן דגש על שדרוג הרמה המקצועית והאישית של המאלף והתמחות למאלפי כלבים בכירים בתחום הטיפול והסיעוד - קורס שיכשיר את המאלפים לאילוף כלבים לצורכי טיפול וסיעוד אוכלוסיות מיוחדות . בניצוחו של ניר הרמן מרכז מגמת האילוף רב אומן בתחומו.

כפי שניתן לראות פרויקט אדיר זה הוא למעשה מפעל חיים שלנו ואנו חייבים הרבה מאד לכל אותם אנשים יקרים וטובים העוסקים במלאכה שבלעדיהם כל זה לא היה קורה: לטלי זילברמן אשר על המנהלה והקשר עם התלמידים והבוגרים, לסטיב וטל אשר על הנוער, לערן יעקבי הנמצא כאן במכללה בכל יום,דואג לכל הצד הלוגיסטי ומתווך בייננו לבינכם, ועוד רבים וטובים, עשרות המדריכים שלנו,באגף הנוער רובם תלמידי המכללה ובוגריה, והמרצים שלנו המלמדים בקורסים השונים, כל אחד מומחה בעל שם בתחומו. 

אני מנצל יום מיוחד זה בכדי להודות לכולם על העבודה הברוכה שאתם עושים ורוצה להזמין אל הבמה בשלב זה את ד"ר אייל טפרברג, ד"ר אריק אלון, ד"ר יוני יהודה, מר ניר הרמן , וד"ר כרמל כשר .

אני מאחל לכם, בוגרים יקרים, שתשכילו, כמונו, לשלב בין העיסוק והפרנסה ההכרחיים, לבין האהבה שבלב.

כולכם אוהבים בעלי חיים וגם בני אדם, כולכם למדתם את הקשר המופלא שבין אנשים לבין בעלי חיים, ואני מייחל ומתפלל לכך שכל אחד מכם יפתח קריירה בתחום , ויוכל לשלב בין האספקט הכלכלי לאהבת החי והאדם.

אני רוצה לספר לכם כי לאחרונה חגגנו, בני כיתתי ללימודי הווטרינריה, עשרים שנה לסיום הלימודים. זה לא יאומן איך הזמן עובר מהר כשנהנים...

זכור לי כי באותה תקופה, תוחלת החיים של כלבים הייתה בערך כ-10 שנים. כלב מעל גיל עשר היה מופיע כחדשה מרעישה בעיתונים.
היום תוחלת החיים של כלבים כמעט והוכפלה.

אני עדיין מטפל בפציינטים , אשר פתחתי להם תיק רפואי ראשון , באותם ימים רחוקים וראשונים של תחילת הפרקטיקה במרפאה. אפילו היום ממש, בבוקר, טיפלתי בכלבה בת 19 שנים, ילידת 05.08..1993 פתחתי לה אז תיק עם תאריך יום ההולדת שלי מכיוון וזו הייתה כלבה אסופית. אגב, אז עדיין לא היה לנו מחשב, ולכל פציינט הייתה כרטיסייה מנייר...

כמוה, מי שהיו גורים אז, מטופלים עד היום, כפציינטים גריאטריים במרפאתנו.

אני מניח שהסיבות לכך שחיות המחמד מאריכות יותר חיים בימינו בישראל , נובע בין היתר מההתמקצעות של אנשי המקצוע השונים בתחום, מההכרה הציבורית בחשיבותן של חיות המחמד בחיינו האישיים, בצורך ובחשיבות של החיסונים לבעלי החיים, הטיפולים השוטפים, כגון התלוע, החשיבות של העיקורים והסירוסים של חיות המחמד הביתיות.

כל אלה, יחד עם האהבה העצומה של הציבור, הביאו בהחלט לעלייה באיכות החיים ותוחלת החיים של קרובי משפחתנו השעירים על ארבע.

מישהו עשה פעם חישוב שאם בני האדם היו מאריכים חיים, כמו חיות המחמד בשני העשורים האחרונים, לבטח היינו , אנו בני האדם, חיים היום לפחות עד 180...

על אף כל זאת, עוד לא הגענו אל המנוחה והנחלה.

יש עוד המון מה לעשות בתחום החינוך של הציבור. כפי שנקרא בין אנשי המקצוע client education .

עדיין לצערנו אנו מדווחים על בסיס יומיומי על אנשים המתעללים בבעלי חיים, על בורות הגורמת לפגיעה בחיות, על חוסר מקצועיות, על נטישה של חיות מחמד, ועל קשיים בשילוב בין החיה למשפחה שמאמצת אותה.
וכאן אנחנו ואתם נכנסים לתמונה.

יחד עימכם, בוגרים יקרים, נקדם את המקצועיות והאנושיות ביחס שלנו, בני האדם לחיות בכלל, ולחיות מחמד בפרט.

יש לנו הרבה עבודה, הרבה מה לעשות, אנו צריכים להפשיל שרוולים, ולצלול באומץ לשדה הרחב של הפרקטיקה המעשית בישראל של כל המקצועות המשלבים עבודה בין אנשים לבעלי חיים.

רבים מכם עושים את הסטאז' אצלנו במרפאה, ואני רוצה לספר לכם ולבני משפחותיכם, סיפור אחד, מעין דוגמית לחוויות שלנו ביחד במעש הווטרינרי:

הסיפור נקרא גברים במרפאה

קורה כמובן לא מעט שמגיעים גברים למרפאה הוטרינרית, בידם רצועה, ובקצה השני כלב המחמד.
מדהים תמיד להיווכח בדואליות שביחסים בין הגבר לחיית המחמד שלו.
מצד אחד הלקוח משדר עד כמה הוא חסון ומסוקס, אולם ככל שזה נוגע לכלבו האהוב הוא נמס כחמאה ביום חם...

אני מוצא תכונה זו מלבבת במיוחד.

מצחיק גם לראות עד כמה התדמית ה"גברית" מתנפצת לרסיסים כשמתבוננים בכלב הצמוד. לא תמיד יש הלימה בין גזע הכלב לבין ה"מאצ'ו" הישראלי.

למשל, גברתנים חסונים , עתירי ממדים וכוח, המגדלים צ'יוואווה זעיר..., ומנגד, גברברים כחושים וזעירים, המתנופפים אחרי רוטוויילר אימתני הגורר אותם בכל רחבי העיר...
לאחרונה נתקלתי בשני מקרים בולטים ביחס בין הגבר הישראלי לכלבו.

במקרה הראשון, הגיע רמי (שם בדוי) , גבר שרירי יפה תואר, עם כלבתו פיונה ( שם בדוי) , בת 16 שנים, עם גידול עטין ענק ומזוויע, בגודל של כדורגל קטן, משתלשל לה בתוקפנות בצידי גופה.

שאלתי אותו איך הגיעה הכלבה למצב כזה, ותשובתו הייתה שהווטרינר המטפל הקבוע שלה חשש להרדימה לצורך ניתוח עקב גילה המופלג.

אולם כעת הוא הגיע אליי, עקב המלצה, והוא חושש לה מאד. 

ביררתי האם הכלבה בצום, והתשובה הייתה חיובית.
המלצתי להכניס אותה לניתוח מיידי.

הסברתי שהכלבה סובלת, וכך או כך יש לעשות משהו בנדון, משהו שהיה צריך להתבצע מזמן...

הגבר הגדול הסכים לניתוח, לעלע קלות בגרונו, ביקש ממני סליחה, הליט את פניו בידיו, ופרץ בבכי בלתי נשלט, תוך שהוא נשען על משקוף הכניסה למרפאה...

נתתי לכלבה זריקת טשטוש, ועד שהיא פעלה את פעולתה, השארתי את הכלבה בהשגחת אחת מתלמידותיי, ימית, ששהתה באותה עת במרפאה לצורך הסטאז', והכנתי לבחור כוס קפה.

הרגעתי אותו והסברתי שתגובתו הרגשית היא מובנת לחלוטין, חודשים רבים הוא היה במתח לגורל כלבתו , אותה הוא מגדל מינקות, ואוהב אותה לא פחות מאשר את ארבעת ילדיו.

על אף העובדה שבדרך כלל אינני נוהג לתת לבעלים להיות נוכחים במהלך הניתוח של חיית המחמד שלהם, במקרה ספציפי זה חרגתי ממנהגי ואפשרתי לבחור לא רק לצפות מן הצד, אלא נתתי לו חלוק וכפפות, והוא ממש עזר לנו, בזמן הניתוח.

הגידול היה כל כך מסיבי, שנזקקתי לעוד זוג ידיים, בנוסף על אלה של עוזרתי, בכדי להחזיקו כראוי, בעוד אני נעזר כמובן בשתי ידיי בכדי להסיר אותו.

הסברתי לבעלים החרד, כי בסוג ניתוח שכזה צפוי להיות דימום רב, מכיוון והגידול העצום ניזון ממספר כלי דם גדולים, יש לחשוף אותם בזהירות, וכל התהליך כרוך בהפעלה בו זמנית של כוח רב מחד, ועדינות מרבית מאידך.

בנוסף, הסברתי, עקב העובדה שהגידול כל כך גדול, צריך לדאוג שיהיה עודף עור עם הסרתו בכדי שניתן יהיה בסופו של דבר "לסגור" את הכלבה...

סוף טוב הכול טוב,

סיימנו את הניתוח בהצלחה, והשכבנו את הכלבה הנמה באשפוז.

הגבר יצא להשיב קצת את רוחו, וחזר אחרי שעתיים, בינתיים הספיק לאכול צהריים.
למבטו השואל הפניתי אותו לאשפוז, שם חיכתה לו הכלבה הזקנה, ערנית לחלוטין.

בפעם השנייה, הבחור פרץ בבכי חסר מעצורים, אולם הפעם בהקלה ברורה ומוחשית, על שהכלבה עברה את הניתוח בהצלחה.
איכשהו קרה, שהלקוח הבא היה איש מפורסם, כדורגלן באחת מקבוצות העל בישראל, מכבי תל אביב, אשר הגיע למרפאה עם כלבו, יורקשייר טרייר זקן, גם הוא בן 16 שנים, עם נפיחות ענקית בשק האשכים.

למרבה הפליאה, גם המקרה הזה הגיע לממדים אלה מכיוון שהווטרינר המטפל חשש להרדים בעל חיים כל כך מבוגר.

מעט הלום עקב סמיכות המקרים, הסברתי ללקוח כי גם במקרה זה יש לבצע ניתוח ללא דיחוי בכדי להסיר את הגידול באשך.

שוב ביצעתי את הניתוח לאלתר, אם כי הפרוצדורה התארכה מעט, מכיוון שבניגוד לסירוס רגיל של כלב צעיר ובריא, הפעם הגידול השתלט באגרסיביות בכל שטח שק האשכים, ונאלצתי לעבוד בזהירות רבה מן הרגיל, ולהפריד ביסודיות את הרקמה החולה והגידולית , מהרקמה הבריאה.

הפעם הלקוח לא השתתף בניתוח, אלא שוטט הלוך ושוב בחדר הקבלה , כשהוא פוכר את אצבעותיו, ומתפלל לבורא שבמרומים שהניתוח יעבור בשלום...

גם ניתוח זה עבר בהצלחה, והיה ממש מרגש לראות כיצד הכדורגלן המחוספס, מגלה את הפן השברירי באישיותו.

הוא לקח כיסא מחדר הקבלה, התיישב בסמוך לכלב הנם בחדר האשפוז, וליטף אותו כל הזמן, תוך שהוא לוחש לו דברי כיבושין ישר לתוך אוזנו השמוטה..

בעת כתיבת דברים אלה, הגיעו שני הפציינטים הקשישים לצורך הוצאת התפרים, שניהם נראים בריאים ונמרצים, אוכלים ושותים, וראה כי נוספו להם עוד שנות חיים, להנאת הבעלים.
בנוסף, הכדורגלן הראה לי שלט מסוגנן שהזמין לחצר: "זהירות כלב" ... , ולא "זהירות כלב מסוכן" כמקובל..
שאלתי אותו מה פתאום הוא מזהיר אנשים מפני כלב זערורי ובלתי מזיק שכזה, תשובתו הייתה: "זה העניין בדיוק, שייזהרו האנשים שלא לדרוך עליו...!"

אני מאחל לכולכם ערב נעים, והצלחה בכל דרכיכם ומעשי ידכם.

ד"ר אבי ליליאן רופא וטרינר מנהל מיכללת מגן דוד ירוק יו"ר מפלגת הירוקים ברמת גן יו"ר סיעת רמת גן הירוקה חבר מועצת העיר בר"ג

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב