לערוך או לא לערוך? זו השאלה. כותבים רבים מתלבטים אם לערוך את כתביהם אם לאו. רבים מהם יאמרו שהם דוברי עברית כך שהעברית שגורה בפיהם, אז מדוע יצטרכו עורך לשון שיתקן את כתיבתם? ואני אומר: כל טקסט העתיד להתפרסם ראוי לו שיעבור עריכה לשונית ולו הקלה ביותר.
סוגי העריכה הלשונית
נהוג לחלק את העריכה הלשונית לשלוש רמות יסודיות: עריכת ליטוש, עריכה יסודית ועריכת שכתוב. יש המכנים את העריכה היסודית בשם "עריכת תוכן", אבל מרכיביה אותם מרכיבים. עריכת הליטוש היא העריכה הקלה ביותר וכוללת בדיקות של איות, שגיאות כתיב ושגיאות דפוס, פיסוק תקני ותחביר בסיסי; העריכה היסודית היא עריכה מקיפה יותר שנכנסת בעובי הקורה של הטקסט, כוללת עריכת ליטוש ושיפור הניסוח והסגנון בשינויים התחביריים הנדרשים; עריכת השכתוב כשמה כן – כתיבה מחדש של הטקסט בצורה קולחת, בהירה ומובנת. לכל סוג עריכה לשונית נדרשים זמן נפרד, יחס אחר ותעריף שונה.
איזהו הטקסט הראוי לעריכה לשונית?
כל טקסט לפני פרסום זקוק לעריכה לשונית. עורך לשון מיומן עשוי לגלות דברים שכותב הטקסט לא גילה בעצמו, וזאת משתי סיבות עיקריות: אדם מן הצד קורא קריאה אובייקטיווית של הטקסט, ולכן עשוי לגלות טעויות שנעלמו מעיני הכותב עצמו. סיבה שנייה קשורה כמובן לתחום עיסוקו של עורך הלשון: עורך הלשון הלשוני והמיומן למד את המקצוע, והוא יודע לגלות טעויות ולהתאים את הטקסט לרמת הכתיבה ולקהל היעד של הטקסט. כך למשל, ספר ילדים ייערך לשונית בצורה שונה מספר עיון מדעי.
טקסט לפני פרסום?
כאמור, כל טקסט הרואה אור חייב לעבור עריכה לשונית. הכוונה בכך לכל טקסט המתפרסם בכל דרך שהיא – ספר, כתב עת, עיתון, אך גם פרסום במרשתת בצורת בלוג, פורום כיו"ב. למותר לציין שטקסט המתפרסם בספר או בעיתון ידרוש עריכה לשונית שונה מטקסט המתפרסם בבלוג או בפורום, שם נדרשת לרוב הגהה בלבד או עריכת ליטוש.
השאלה אינה צריכה להיות אפוא אם לערוך אם לאו, אלא איזה סוג עריכה לשונית נדרש. זה נקבע בהתאם לרמת הטקסט ואופיו ולקהל היעד שהטקסט מופנה אליו.
