רוב האנשים מה שמנהל אותם באמת, זאת תחושת חוסר ערך פנימית. לא משנה כמה כסף יש לכם. לא משנה כמה אנשים מכבדים אתכם. לא משנה איזה תפקיד בכיר אתם נושאים. אם בתוך תוכם, אינכם חשים ראויים זה יבוא לידי ביטוי בזה שבבית שלכם – לא תרגישו שמכבדים אתכם.
פעמים רבות, בחברה ובעבודה אנחנו מקבלים כבוד רב והערכה אך בתוך הבית שלנו – בן או בת הזוג שלנו לא ממש יתייחס אלינו בצורה כזאת ואף יבוא אלינו בטענות. וזה, יערער לנו את כל הביטחון.
אנשים שבאמת מרגישים ראויים ובעלי ערך אלו אנשים שחווית הערך העצמי נובעת מתוך עצמם. היא נובעת מעצם החיבור שלהם עם המהות שלהם ועם האני האותנטי שלהם. על מנת באמת להרגיש ראוי אני חייב להיות בקשר עם הרגשות שלי. לדעת לנהל אותם ולהיות מסוגל לחשוף אותם. אני חייב להיות בוגר רגשית.
כאשר בתוך הרגשות שלי שוכן ילד פגוע – מה שינהל אותי בחיים זה הרצון לקבל את אישור החברה. אני אעשה הכל על מנת שהסביבה תכבד אותי. תעריך אותי. אדאג לקדם את עצמי לתפקיד בכיר שמקנה לי חשיבות ושליטה. אך כיוון שבעצם קיים בתוכי ילד פגוע, אותו הילד יבוא לידי ביטוי בבית הפרטי. מול המשפחה הקרובה – ושם אני כבר לא אקבל את החשיבות שאני כ"כ מייחל לה וזה ישגע אותי.
על מנת לא להרגיש את התחושה הפנימית הזאת של חוסר ערך אנחנו משקיעים מאמץ רב בלהקהות אותה ובלברוח ממנה בדרכים שונות. יהיו כאלה שיהיו חייבים להיות בעשייה כלפי הזולת, יהיו כאלה שיעבירו את חייהם ברדיפה אחרי מטרות חיצוניות, יהיו כאלה שיתפסו תפקידים בכירים, יהיו אנשים שיהפכו לפוליטיקאים ויהיו כאלה שיקיפו את עצמם בצעצועים נוצצים – כמו רכב, בית, ביגוד שכל מטרתו להרשים את הזולת.
המשותף לכולם יהיה שכאשר הם יקבלו ביקורת הם לא יהיו מסוגלים להתמודד איתה עניינית. הם או ישברו ממנה או יתפוצצו ממנה או יעטפו את עצמם בנוקשות שמשדרת זלזול. אך לא יהיו מסוגלים להתמודד באמת עם הביקורת שקיבלו ועם מה שזה באמת נותן להם להרגיש. הם יהיו חסרים את היכולת להיות בגובה העיניים.
מי שמנוהל מהרצון שיכבדו אותו ושיעריכו אותו, לא מסוגל לתת לעצמו את האישור הוא יהיה עסוק בלנסות להשיג אישור מהסביבה על הערך שלו ועל הייחוד שלו. הבעיה היא שכאשר אני מחפש שיעריכו אותי אני לא מסוגל להיות בגובה העיניים עם אחרים. אני לא מסוגל להנמיך את עצמי – ואם אני לא מסוגל להנמיך את עצמי ולהיות בגובה העיניים עם הזולת אני לעולם לא אוכל להרגיש אהוב ונאהב וכך או כך אני אסתובב כל חיי עם ריקנות פנימית ועם תחושת חוסר שייכות מהותית. ללא אהבה ואינטימיות.
אז מה עושים?
הרי לחיות את החיים על מנת לקבל אישור חיצוני מהחברה זהו פיתרון חלקי לבעיית תחושת חוסר הערך הפנימי שלנו. אם אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה, עדיף שנשקיע אותה לפתור את הבעיה מהשורש ולא בלנסות להשיג לעצמנו גבס חיצוני.
אבל, לתקן את תחושת חוסר הערך הפנימי שלנו זה כבר תהליך שמצריך התמודדות עם רגשות כואבים. מצריך הרגשה של רגשות עדינים וחלשים. מצריך אותנו להסיר את השריון שלנו ולהסכים לרכות וחולשה להיכנס לחיים שלנו וזה מפחיד.
אך, מי שיצא למסע אחר העוצמה הפנימית שלו. אחר תחושת הערך הבסיסית שלו שנובעת מהחיבור לעצמו ולמהות שלו ייחשף לדבר המדהים ביותר שנקרא חיים. רק בחיבור עם עצמנו יש לנו את היכולת לחיות את החיים ולחוות אותם באמת. ללא חיבור עם המהות שלנו אנחנו מבלים את חיינו בלהתבונן על החיים, לשרת את החיים אך לא בלחיות אותם באמת!
לחיי ההתפתחות האישית שלכם,
חני
חני בורנשטיין - מומחית להתפתחות אישית ולהגשמה עצמית
