תגובות? זה כמו בחיים 

תגובות? זה כמו בחיים

מודה באשמה, אוהבת תגובות,
לומדת מחלק, לפעמים הן משלימות,
וקבלת פידבק עבורי חשובה,
תמיד שואפת להשתפר בעשייה.

יותר מכול אהבתי תגובות,
שמהלב בספונטניות באות, ואמיתיות,
גם כשאינן נוצצות, או מסכימות,
רק לא לקוניות כאלה וסתמיות.

רוצה לחוש שממש מסתכלים וקוראים,
שהסתכלו ולא רק ראו, ועם הלב והעיניים,
ששמו לב גם למה שבין השורות,
אלה תגובות ומענים מהם אפשר להחכים.

תגובה תיתכן בכמה אפשרויות,
אחת אינה כחברתה, קודמתה,
כוכב, מסר אישי, או מילה כתובה,
רק בחייכם, בלי חשבונות ושיקולי קואליציה...

ב "מסחר" כזה הכיף וההנאה נגמרים,
אם מככבים כדי להחזיר חובות ולא נעים,
גם כשלא אוהבים, או התכנים לא ראויים
איננו אמיתיים, ואת עצמנו אנו מוזילים.

אני אישית, מודה, לפעמים בבעיה,
לא אוהבת להגיב כפי שאינני חושבת וחשה,
ויש מי שלתגובה לוחצים ו "דורשים"
ורק מסוימת, בעטיפה, כי מהאמת נעלבים.

אני ממש לא ציצית שתכלת כולה,
אך עם התחשבות והגינות ככל שיכולה,
כשלא אוהבת מה שרואה, באישי מגיבה,
לא לקלקל או להביך את כותבה.

והרי גם זאת יש מי שאינם מעריכים,
לא לדעת בכלל אולי מעדיפים,
עדיפים להם מי שלחתולין מתעלמים,
על אלה שמכבדים, עונים, ומתייחסים.

אנשים הפכו בלי משים בעצמם,
לאח הגדול הריאליטי ודומיהם,
לא מסוגלים, רוצים, מתעצלים-בהתמודדות,
מעדיפים מזון לעוס ללא בחירה ואחריות.

דברים חצי אוטומטיים, ושטחיים,
תגובות אינסטנט, סוכר, וחיוכים,
לא מתחשק ונוח להתמודד עם רגשות,
חלילה ושס עלולים הם עוד לעשות.

אין זמן אנו אנשים עסוקים,
גם לא פריירים, שיעשו האחרים,
מעדיפים להישאר לא מודעים ורדומים,
את העשייה משאירים לאחרים.

אח"כ קורה במציאות בקרוב, בחיים,
שדברים גם לפתח דלתם מגיעים,
וחזק פתאום אז קול צעקה מרימים,
וואלה, הא? התעוררתם -
איפה הייתם כשהיו אזהרות וסימנים ?

עלה במקור כולל תמונות בבלוג שלי כאן
[לקישור]