ההבדל המהותי בין דרגת המדבר לדרגת החי הוא בכך, שהאדם אינו פועל רק לפי אינסטינקטים ומציית לטבע בעיניים עצומות כמו דרגת החי, אלא הוא זקוק לסביבה שבזכותה הוא מתפתח!
כשחיה נולדת, לאחר מספר ימים היא כבר עומדת על הרגליים ומוכנה להתקיים בצורה עצמאית כיוון שהאינסטינקטים בה מועברים מדור לדור, ולעומת זאת אם נשאיר אדם ביער, ללא סביבה אנושית, הוא יגדל להיות חיה אמיתית. הוא אולי ייראה דומה מעט לאדם, אך הוא לא יוכל לדבר, לא יוכל ללכת על שתי הרגליים, ועוד. כלומר, האדם תלוי לגמרי בחברה: בהתאם לסביבה שבה הוא מתפתח – כך הוא יגדל.
ההתפתחות שלו אינה מוטבעת בו על ידי הטבע, אלא היא דורשת השלמה מצד הסביבה האנושית.
לאדם אין אינסטינקטים שמאפשרים לו לדעת מה מועיל עבורו או להישמר מהמזיק לו, כמו כלב שמסוגל לזהות מקור מים נקיים, צמחי מרפא ולהישמר מצמחים רעילים... האדם אינו יכול לפעול לפי תוכנה פנימית אינסטינקטיבית שתבטיח את קיומו הבריא.
כולנו יודעים מה יקרה אם נאפשר לתינוק לעשות מה שירצה. הבהמה הרבה יותר חכמה ממנו, היא אינה טועה, ואילו האדם טועה כל הזמן.
כלומר, לחי יש את כל האינסטינקטים להסתדר בחיים, ואילו לאדם יש אותם רק ברמה המינימלית. אולם בעלי החיים אינם יכולים ללמוד הרבה, אלא רק ניתן לאלף אותן מעט. ועל אף שהכלב חי מאות אלפי שנים לצד האדם, הוא עדיין נשאר כלב, מפני שהוא פועל בהתאם לאינסטינקטים. בעוד שלאדם אין כאלה אינסטינקטים מצד הטבע, והוא חייב לרכוש מהסביבה את צורות ההתנהגות, ודווקא בזכות זה הוא יתפתח. לכן האדם התפתח כל כך הרבה, בהשוואה לחיות שחיו לידו וכמעט לא השתנו.
בעצם גם האדם בתחילת דרכו היה בדרגת החי, ובכל זאת יש בו תוספת מאוד חשובה: היכולת להתפתח על ידי הסביבה. ואם הוא משתמש בסביבה כדי להתפתח, הוא נוחל הצלחה רבה.
לכן לטבע הדומם, הצומח והחי אין שום חופש. ואילו לאדם יש בחירה חופשית. לגרום לעצמו תוספת התפתחות על ידי סביבה מסוימת, ולכן, הוא יכול לשנות את הסביבה, ובזכות זה להשתנות בעצמו,
ולכן רק כלפי האדם קיים דין וחשבון, מי הוא, מה הוא, עד כמה הוא השתמש באותן הזדמנויות שניתנו לו, האם הוא מימש את הבחירה החופשית שניתנה לו, וזרז בכך את ההתפתחות שלו לקראת איזון עם הטבע, השתוות מלאה איתו, הרגשת הקיום מתוך המערכת הכללית,
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
