בואו שבו איתי על הספסל... 

לאחרונה הבנות שלי משחקות בבניית

אוהלים מתחת למיטות שלהן.

הן יצרו שם עולם שלם של דימיון לצד

מיליון צעצועים וספרים שהן בחרו להכניס.

בשבת רגע לפני השינה, דפקתי באוהל

וביקשתי מהבכורה שלי לסיים את המשחק

וללכת לישון.

היא הסתכלה עלי ואמרה לי בהתלהבות

אדירה: "אמא אני רוצה להיות עשירה"!!!

תארו לכם את התגובה הפנימית שלי...

עם חיוך גדול, שאלתי אותה למה?

והיא אמרה שאם יהיה לה המון כסף היא

תוכל לקנות אותי וככה אני בכל שעה אהיה שלה

במקום להיות גם בעבודה וגם עם האחים הנוספים

שלה!!!

לבכות, לצחוק, להיות גאה על המחשבה, לחוש

רגשות אשם??? מה לעשות עם זה???

הרגשתי קשת של רגשות ומחשבות שמציפות

אותי, ולא נותנות לי מנוח.

הסיפור שלי מתחיל לפני שש שנים בערך, כשהחלטתי

שאני רוצה להיות אמא בסדר העדיפויות שלי.

עזבתי משרה קבועה ויציבה והחלטתי להיות עצמאית,

לעבוד בקצב שלי ולשלב את האמהות במקום הראשון.

אחרי כמה שנים החלטתי שהגיע הזמן למנף את

היכולות שלי ולצאת להגשים את הייעוד והחלום

שלי בעוצמה מלאה.

ברגע ההחלטה, ידעתי שהאמהות שלי צריכה

להשתנות. הגדרתי את עצמי מחדש וקראתי

לעצמי "אמא יצירתית"-

כזאת שיכולה לשלב, לאזן, להיות בכמה מקומות

 בו זמנית,ליצור בית מלא בצחוק
וביטחון –

הכל היה מאוד בהיר וברור

עבורי.

בגאווה רבה אני נושאת את המותג החדש שלי

"אמא יצירתית" ופתאום הבת שלי רוצה לקנות אותי?

אז הכנסתי הכל לפרופורציה וקראתי לזה "סיכון מחושב".

כשאני צוחקת ומשטתה עם הילדים שלי -יש סיכון

שאני נראית מגוחכת בעיני אחרים.

כשאני חולמת ומקווה- יש סיכון שהתאכזב.

כשאני מנסה להגשים את עצמי- יש סיכון שאני אכשל.

כשאני חייה – יש סיכוי שאמות ( -:

האם זה צריך לשתק אותי או לגרום לי לשבת על הספסל בצד?

אני חושבת שלא. אני חושבת שאני צריכה בעקבות

מה שילדתי המתוקה אמרה לי לראות את העולם גם

מנקודת הראות שלה ולדבר על זה בפתיחות.

בכנות, מה שבאמת היה חזק עבורי זה ש"האוטומט" שלי

מיד קפץ כשהיא אמרה לי את זה.

מיד צפה בי תחושה שנכשלתי באמהות שלי. בשניה,

החלטתי לסגור את העסק המצליח ולהתחיל להיות

בשלנית יותר טובה, לחכות לילדים בצהריים

 במקום להפקיד אותם בצהרון,

אוי כמה מחשבות לא טובות כאלה עפו להן באוויר.

המזל שהן לא נחתו על קרקע שיכלה להכיל אותן.

תבינו, בבית הספר מעולם לא לימדו אותנו לקחת סיכונים.

לא קיים שיעור כזה בכלל וחבל.

ובבית בעיקר שמענו משפטים כמו: " תיזהר לא להירטב",

"אל תעשה את זה...כי..." ," תיזהר אתה תיפול
(פיזית)"!!

חישבו לרגע כמה נפלא היה להיות מצויידים בחיים עם משפט:

" קח סיכון, אל תפחד ליפול כי בכל מקרה אתה עומד ליפול,

למען האמת- תיפול לא מעט אבל נפילה היא חלק חשוב מהלמידה".

אנחנו כבר יודעים, הלמידה הגדולה מתקיימת מהנפילה.

אז הייתי שם, הבנתי שגם משפט תמים של הבת שלי,

משאיר אותי עם חיוך ותובנה וגורם לי לגבוהה עוד

כמה רמות בתודעה שלי- מה שמאפשר לי,

 לראות גם את העולם שלה, הצורך
שלה

ולשלב אותו נכון יותר באמהות היצירתית שלי.

לא צריך לוותר על החלומות,

לא צריך להישאר לשבת על הספסל

חשוב לדבר על זה ולמצוא אפשרויות לפתרון.

מברכת אתכם בשפע,

מירב לוי- ליבוביץ

"מירב האפשרויות"