להיות נשוי או להתחתן, מה יותר חשוב?
יש הרבה מאד תוכניות ריאליטי על הכנות והתארגנות לחתונה.
מראים לנו הכנות של חודשים על חודשים. תוכניות, ירידה לפרטים ואפילו פרטי פרטים של מי יזוז לאן,
מה יהיה הצבע של תחתית הכוס (אם במקרה משהוא יחליט להפוך אותה?!).
שמתם לב שהכלה תמיד יודעת בדיוק מה היא רוצה ותכננה את זה כבר לפני שנים?
לא משאירים נקודה אחת בלתי ברורה. הכל נבדק ולכל יש פתרון.
ואני לא מפסיקה לשאול את עצמי,
תגידו, גם את היום שאחרי החתונה אתם מתכננים בכזו קפידה?
הלו, לא התבלבלתם קצת. מתעסקים ב 3-4 שעות בחיים במשך חודשים ובחיים עצמם?
כמה באמת ישבתם לתכנן איך יראו החיים שלכם אחרי?
לא, אני לא מאמנת שרוצה למכור לכם חזון ותוכנית פעולה לכל החיים.
סתם אדם מן הישוב שחושב על מה העיקר ומה הטפל?
סתם אישה שיושבת עם ילדיה המתבגרים מול המסך כדי לחזור ולהבהיר להם כי החלק היותר חשוב הוא הרגע בו כל האורחים הולכים ואז, רק אז מתחילים החיים האמיתיים.
סתם אישה שחושבת בעצם, ממה מורכבים החיים שלנו, כלומר חיי הנישואין שלנו?
מהדברים הגדולים? עד כמה אני זוכרת ונרגשת להיזכר בחתונה שלנו? מה בעצם אני זוכרת ממנה? מה נשאר? (מדובר על 20+ שנים).
האמת שלא הרבה. כן, היה נחמד אבל....
לאורך השנים היו לנו דברים הרבה יותר מרגשים וחשובים. דברים שמעלים בי ריגושים ודמעות.
רוצים דוגמאות?
הנה לדוגמה: אחד הריגושים הגדולים היה צעידה על רכס בהרי ההימליה, מצידינו עננים ותהום, מעלינו- כל אחד והמחשבות שלו ושם אנחנו שנינו. הוא ואני. לבד. צועדים בין שמיים לארץ. תחושת ריחוף, אלוהיות.
רוצים עוד דוגמה:
אני מתעוררת ורואה אותו מסתובב כמו עכבר מורעל, חסר מנוחה.
ואני שואלת "מה קורה"
והוא עונה- "לא יודע עוד"
ואני: "הם בחוץ?"
והוא: "כן"
ועוברת עוד דקה אחת ארוכה עד שברור לשנינו שזה מאחורינו.
כרגע נולדו לנו ... תאומים.
כי מה שנשאר לנו הם דווקא הרגעים הקטנים, המחוות הקטנות שאנחנו עושים אחד לשני, אלה שלוו דווקא נמדדות בכסף אלא בתשומת לב, שהשקעה, במחשבה. הדברים הקטנים הלא צפויים שמרגשים אותנו ונשארים איתנו עוד הרבה זמן.
ולכל המתחתנים הטריים,
מחפשים את המתכון להצלחה בנישואין? חפשו את הריגושים והמחוות הקטנים כי הם אלה שבסופו של דבר בונים את החיים.
נועה לוי קולקר. בעלים של קליפר- וידאו קליפ במתנה לסלולר לאנשים שאוהבים. חברה המתמחה ב
