הדרת נשים? אדרת נשים? הרב יוסף ויצמן 

 בשבועות האחרונים סערה וגעשה להמדינת ישראל בכל נושא הקיצוניות, "הדרת הנשים", אחד הפריד והשני הכפיש, זה תקף ואילו חברו ירק עלילדה קטנה בת שבע. אבל לכך נגיע בהמשך הטור. קודם פרשת השבוע והמסר הישיר שאנו לומדים על כלהסערה האחרונה.  

בשבוע שעבר קראנו על החלומות של יוסף שעוררו את כעס אחיו. אותם חלומות שגרמו למכירתו של יוסף לעבדבמצריים, והביאו לניסיונותיו הקשים בבית פוטיפר ולמאסרו הממושך בבית הסוהר. כל החלומות התגשמוכתוצאה ישירה של אותה מכירה... והנה הגיעה שעת "השין", הרגע שבו כל החלומות מתגשמים, כל אחיו עומדיםמולו ומשתחווים לפניו ארצה, בדיוק כמו אותן אלומות שראה יוסף בחלומו, החלום התגשם, הפנטזיה קורמת להעור וגידים והופכת להיות מציאות חייה ומוחשית. 

אם נחשוב לעומק נראה כי למעשה, כל המשתתפים בלי יוצא מהכלל היו שחקנים בידי ההשגחה העליונה, בדיוקכמו בובת פינוקיו המפזזת לה על חוטים בידיו הנאמנות של סבא ג'פאטו, האחים שחשבו ורצו לסכל אתהחלומות שהפחידו אותם על ידי מכירת יוסף אחיהם לעבד, המדיינים והישמעאלים, פוטיפר, אשתו. גם אותוזבוב שנפל לתוך הכוס של פרעה ואותה אבן שמצאה את דרכה אל פתו של פרעה, והביאו למאסרם של שרהאופים ושל שר המשקים. 

חלום השרים וחלומות פרעה, כל אלה היוו אבני דרך ביד ההשגחה העליונה. גם העם המצרי זכה לשבע שנותשפע שלא היו כמותן בהיסטוריה הכלל עולמית, וגם התייסר בשנים של רעב, הכול אך ורק כדי להגשים את חלומושל יוסף הצדיק! ה', שוכן מרומים מכוון את אורחותינו לייעוד הידוע לו בלבד. בסוף, בבוא הגאולה השלמה,ייפקחו עינינו ונראה כמה טובות עשה ה' עמנו, כיצד אחז בידינו והנחה אותנו בדרכנו! ההשגחה האלוקית מסמנתמטרות, והמהלכים מובילים אליהן בסדרת צעדים שתוך כדי המהלכים יש לנו שאלות, תהיות על כל צעד ושעל,חוסר ודאות מוחלט! אבל המהלכים יובנו לבני האדם המעמיקים רק למפרע, לאחר סיום התהליך. באופן דומהמצעידה אותנו ההשגחה העליונה לקראת הגאולה השלמה. 

דוד המלך קובע בספר הספרים של עם ישראל בכל הדורות באשר הם, הלא הוא ספר התהילים בפרק קכ"ופסוק א': "בשוב ה' את שיבת ציון, היינו כחולמים". תהליך שיבת ציון, והגאולה השלמה יהיה תהליך הדומהלחלום. בחלום רואים קטעי דברים מעורבבים, תלושים מהמציאות, לעתים קרובות מוזרים מאוד. כאשרמתעוררים, מתחילים לחשוב על החלום למקם את הפאזל ולחברו: אתמול ראיתי דבר מסוים, שמעתי שיר זהוזה, חשבתי על משהו, לאט לאט מתחילים להבין מה פשר החלום ולמה הוא הגיע. במקביל לכך, גם בגלות, גםבחיי היום יום הכול נראה עקור מהמציאות, הכל נראה תלוש מהמציאות ומעורב. רק בסופו של דבר, בבואהגאולה השלמה, בסופה של הגלות, יובן כל צעד למפרע, על מה ולמה הוא בא.

בהמשך הפרשה אנו קוראים על כך שלאחר הפגישה המרגשת בין יוסף והאחים, הגיע הרגע לאיחוד המשפחתיהגדול, יוסף שולח עגלות מפוארות כיאה למשנה למלך (כלי התחבורה בימים ההם) להביא את אביו ואת כלמשפחתו ולגרום לאיחוד המשפחתי המיוחל, או במחשבה לעומק, לתחילת גלות מצריים, אבל הכול במטאפורהעכשווית ואנושית של פגישה משפחתית לאחר נתק והפרדה כל כך ארוכים. כל משפחתו של יעקביורדת למצריים, מספר בני משפחת יעקב המורחבת מנתה "שבעים נפש" וכתב על כך רבי שלמה יצחקי הלאהוא רש"י "יעקב שבעים נפשות היו לו, ובפסוק כתוב "נפש" וכל זאת למה? לפי שהיו עובדים לאל אחד!

שנים עשרה ילדים היו ליעקב, שנים עשרה שבטים, שתים עשרה דרכים שונות, כל אחד ודרכו הוא, כל אחדואורח חייו הוא, כל אחד ושיטתו הוא, כל אחד והשקפת עולמו הוא, אבל המטרה האחת היא אלוקים שבשמיים,והרי הם "נפש" אחת מאוחדת. זה דומה לכל אחד ואחת מאיתנו, יש לנו בגוף מכלול איברים, וכל איבר בגוףעושה את תפקידו נאמנה. הרגליים הולכות, הידיים פועלות, הפה אוכל ומדבר, העיניים רואות, האוזנייםשומעות.... היעלה על הדעת לתת קרדיט לאיבר אחד בלבד בגוף? למרות שישנו במרכז היצירה המופלאההנקראת אדם מנוע אחד המנווט את הכל ביעילות מדהימה, בהרמוניה נפלאה, בתזמון מושלם. במרכז עומדהמוח האנושי. הוא מרכז את כל התפקודים כולם ומאחד אותם לכלל שלימות מדהימה. וכך הוא כל אחד ואחתמאיתנו, למרות שכל אחד הולך בדרך אחרת, למרות שכל אחד חי בצורה שונה, למרות שכל אחד והשפקתעולמו, למרות שכל אחד וצורת חייו, כולנו ביחד משלימים את הפאזל הנהדר שנקרא עם ישראל – כי כולנויהודים!

קוראים יקרים ואהובים בואו ונעצור לרגע, ונשכח מכל ההמולה התקשורתית על הדרת נשים, על ההפרדהוהפילוג, על היריקות על ילדות קטנות, של המעשים הדוחים שאותם קיצוניים עושים הנוטלים לעצמם מונופול עלהיהדות ומדברים בשם אותה דת עלומה שמוכרת אך ורק להם. ואני מבטיח שנחזור עוד לזה!

בוא ונתבונן ביצירה המדהימה ששמה "מדינת ישראל" מבלי לפגוע חלילה באף אחד! אם נתעלם לרגע,מאזרחיה הערבים, הבדואים, הדרוזים, הנוצרים, הצ'רקסים, מהמעפילים המשודרגים והחדשים של שלהי שנת2012 הלא הם הפיליפינים, הניגרים, הנפאלים, מעשרות אלפי הנכרים ששטפו את מדינת ישראל ממדינות חברהעמים. כל אלו כבודם במקומם מונח, למרות שישנם כאלו שרוצים לראות בהם כחלק מהציבוריות הישראליתהחדשה, בואו ונעזוב זאת לרגע ונתמקד בכל אחד ואחת מאיתנו - היהודים היקרים החיים במדינה הקטנטנהוהמופלאה שלנו.

במשך כל השבועיים האחרונים בדרך כלל לאחר כל הרצאה או חוג בית שאני מעביר "בפיתוח האישיות והעצמהאישית בראי בפרשת השבוע" שיעורים והרצאות בהם אנו לומדים על פרשת השבוע מנתחים מספר נושאיםאקטואליים היכולים לתרום לכל אחד ואחת מאיתנו לגדול ולהתעצם במימד האישי של כל אחד ואחת מאיתנוכאדם ושל כולנו כאומה, השאלה הראשונה בה אני נשאל לאחר ההרצאה או חוג הבית היא, מה דעתך על כלההמולה והסחף שהולך בכל הנושא של הדרת נשים, הלבנת פני היהדות על ידי אותם קיצוניים, שהם כל כךשוליים, אבל כמו שחכמים אמרו "אסתרא בלגינא קיש קיש קריא" או במילים ברורות ופשוטות: אדם טיפש עושההרבה רעש, שומעים אותו מצוין. האומנם לכך היהדות מטיפה? האם זה דרך היהדות? לכולם אני אומר כיבשאלה זו בצורה זו או אחרת כי הם דורכים לי על פצע פתוח, הם זורים לי ולרבים מאיתנו מלח על הפצעהפתוח, וגם אתכם קוראים יקרים אשתף אתכם בדעה שלי ובאני מאמין שלי פעם אחת ולתמיד: 

אני יודע שבראש ובראשונה כולנו יהודים!!! מה שאני עוד יודע הוא שהסבים שלנו בכל הדורות עונו, נהרגוונרצחו רק בגלל שהם היו יהודים! לא עניין אף אחד מי שומר תורה ומצוות ומי לא שומר תורה ומצוות, האם הואאוכל הכשר של הבדצי"ם למיניהם או שהוא בוחר כשרות של הרבנות הראשית לישראל, האם זה גבר או אשה,האם הוא לבוש במעיל ארוך או במכנסיים קצרים, האם הוא לובש חולצה לבנה או שמסתובב עם גופייה, האםהיא יושבת בקדמת האוטובוס או בסופו. עצם היותנו יהודים הספיק להתיר את דמנו, להפקיר את רכושנו,ולעשות אותנו ללעג וקלס לכל דיכפין, וכל המוסיף מוסיפים לו. אני חושב שברגע שאנחנו משתמשים במושגיםדתיים-חילונים, אשכנזים-ספרדים, ימנים קיצוניים-שמאלנים קיצוניים, מרכז, נוער הגבעות-השומר הצעיר, מדיריםנשים או מאדירים נשים, אנו בסך הכול מפלגים ומקטבים את העם שלנו ואנו עושים לשונאים הכי גדולים שלנואת העבודה בצורה הכי טובה ובדרך שהם אפילו לא חלמו עליה!

חשוב לכבד כל אדם באשר הוא אדם, ולדעת שזכותם של קבוצות הומוגניות כאלה ואחרות להחליט כיצד הן רוצות לנהל את חייהן ואם החליטו לצורך העניין לייחד אוטובוס כשר לטעמם ובעבורם - רצונם כבודם, אולם יש צורך לשים לב לדקויות ולעדינות הנפש, מי שלא מרגיש שייכות לקבוצה זו ומשתמש בשרותיה עליו לפעול לפי הכללים המתבקשים על ידה ולכבד את רצונה מחד, מאידך אותה קבוצה עצמה צריכה להיות ערה למצבים חריגים בהם לדוגמא כאשר קשישה עולה לאוטובוס כזה ונאלצת מאחר וההליכה קשה עליה לשבת במושב הראשון שבקדמת האוטובוס מכורח המציאות שנכפתה עליה לא לנהוג כ"חסיד שוטה" ולפגוע ברגשותיה. 

ברגע שאנשים, המהווים מיעוט, משתמשים בדרך קיצונית, נבזית, ושפלה על מנת לכפות את דעותיהם הבלעדיות על כלל הציבור, כשהם בוחרים בדרך של לכפות דעתם על ידי יריקות על ילדה תמימה בגיל שבע, כאשר הם בוחרים לתקוף צוותי תקשורת, כאשר הם בוחרים לגדף ולחרף אנשים שלא תמיד מסכימים עם דעות חולניות אלו, ועוד מנופפים בגאון בדגל היהדות ומעמידים עצמם כשלוחיו של האלוקים, כאשר הם חושבים שעל ידי מלחמות, על ידי שרפת פחי אשפה, זריקת אבנים.... הם משרתים את תורת ישראל והיהדות הרי הם טועים ומטעים! אותם אנשים משניאים את הדת ואת היהדות גם על הדתיים עצמם ויוצרים פילוג בקבוצתם הם! אותם אנשים נבזים, כנראה כאשר למדו בחיידר או בבית הספר היסטוריה, וחלילה לא היסטוריה על עמים אחרים, אלא היסטוריה של העם היהודי, אותם אנשים לא הקשיבו בשיעור או שיצאו החוצה כי הם היו עסוקים בגרימת עוד בלאגן ועוד פרובוקציות, שהרי אבי האומה היהודית אברהם אבינו בחר להראות את היופי של היהדות לא על ידי מלחמות חורמה, לא על ידי פשקווילים, לא על ידי עליהום, לא על ידי כתובות נאצה, אלא בסבר פנים יפות בדו שיחמ תורבת, בעל ה"עלה שור" הרב וולבה זצוק"ל כתב בהקדמה לספרו את הציטוט הבא: ש"יכול להיות אדם שלמד כל ימיו תורה ועדיין נמצא מחוץ לעולמה של תורה", תורתנו תורת קודש היא, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

הרבי מקוצק אמר פעם רעיון שנון כתער בעל מסר ומוסר השכל לכולנו: "כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו שלחברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך" זאת אומרת – כמו שכל אחדואחת מאיתנו יכול לחיות ולקבל את הזולת גם אם הוא אינו דומה לו במראהו הוויזואלי, גם אם האחד כהה עורוהשני לבן כמו השלג, גם אם אחד מדבר עם מילים של בית מרקחת ואילו חברו מדבר בשפת רחוב, כי כל אחדחונך בדרך אחרת, כל אחד מגיע ממקום אחר מעל פני הקוסמוס הגלובאלי שלנו, כל אחד גדל בבית אחר - כךגם עלינו לסבול ולקבל את הזולת גם אם הדעות שלו לא תמיד תואמות את הדעות שלנו. אנו יכולים לחלוק אחדעל השני, אנו יכולים לא להסכים אחד עם השני, זה לגיטימי לחלוק, לגיטימי להחליף דעות, אבל עלינו לדעתבראש ובראשונה כי כמו שפרצופינו שונים כך גם דעותינו שונות! בואו ונקבל את הזולת כפי שהוא, כי הריפרצופו שונה וכך גם דעותיו.

קראתי רעיון נהדר של הרבי מליובאוויטש זצוק"ל שכל כך קשור לימים טרופים אלו, ואנסה לתאר את הרעיוןבמילותיי שלי. אנשים רבים חושבים שהחושך הוא דבר נורא, שלילי, לעיתים הוא מפחיד, לפעמים הוא מרתיע,לפעמים אנשים חושבים כי את החושך מגרשים על ידי מקלות, על ידי אבנים, על ידי הטפה, על ידי ארס, על ידיפירוד, על ידי הפרדה, על ידי מחסומים, על ידי הפרדות, אבל את החושך אפשר לגרש על ידי נר קטנטן. על ידיהאור של נרות החנוכה המחמם את הלבבות ומאיר את הנפש נזכה כולנו לאור גדול, לאיחוד לבבות, לאהבתחינם ולראות כל אחד ואחד את מעלת חברנו ולא את חסרונו, או בשפה היותר מדוברת, שנראה את חצי הכוסהמלאה, למרות שיש לפעמים כמה טיפות קטנות בכוסית ולא לנסות את האופציה האחרת להקטין את הזולתובמקום לחפש את חצי הכוס המלאה למלאה את מעלת חברנו בכוסית קטנטנה במקום בכוס...  

ודווקא עכשיו בימים אלו בתוך מרחבי האפור אפור של ימי החורף החד גוניים, מתנוצץ אורם של שמונת ימיהחנוכה. נכון, חשוך בחוץ, קר בחוץ, אפל בחוץ, נראה כי מלחמת אחים היא בלתי נמנעת. אבל כאן הטעותהגדולה! בגלל שמעל הכיכר, מעל ליריקות, להפרדה ולפילוג שנמצא ברחוב, אי שם במרחק, בשמיים, במקוםגבוה מאוד, למעלה מן השמש, כבר פשט האור... כי עם ישראל חי! ואין כוחנו אלא באחדותנו. אין לנו אלא להכירתודה לפרעה, לאנטיוכוס ולחבר מרעיו, על כך שמכוחם "העם ההולכים בחשכה ראו אור גדול".

כאשר העם שלנו קרוע בין ימין ושמאל, בין קיבוצים ועירוניים, בין מעסיקים למועסקים, בין תושבי המרכז לתושביהפריפריה, בין דתיים וחילוניים, וכל קבוצה מתחלקת לפלגי פלגים, ולקרעי קרעים, ובכל מחנה יש מי שדואגללבות את האש, דואג להנציח פילוגים, לשסות ולהכפיש ציבור שלם, גם אם רוב הציבור הוא ציבור שלו ושקטהבוחר ורוצה בכל מאודו את השלום, אינו מחפש לריב או לכפות את דעתו על הזולת, אינו מחפש לעשות המולהאו רעש וצלצולים, אלא מחפש לחיות את חייו בשקט ובהרמוניה - כאשר מופיע איום ממשי על קיומנו כעם, אנחנומבינים את המסר – ובצורה מהירה במיוחד. אנחנו נזכרים בכך, שבעצם כולנו עם אחד. יכולנו לראות זאתבמלחמת ששת הימים, כשכל עם ישראל עמד יחד להילחם על נפשו. בדומה, גם סביב המאבק למען יהדותברית המועצות, התלכדה היהדות כולה. ככה זה, כשאנחנו מותקפים – אנחנו מתלכדים. השיר הכל כך מוכר"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" אינו רק שיר ארץ ישראלי, הוא אבן יסוד ביהדות האמיתית, מושגששייך לשני צדדים עם הערכה מסוימת אחד לשני. כאשר רואים את הזולת כמסייע לקראת מטרה משותפת.כאשר השני הוא באותה קבוצה - במשחק של החיים האמיתיים, בדברים שיש להם משמעות. 

אך כאשר רצונות אישיים ותוכניות אישיות, מניפולציות, כפיית דעות על הזולת בצורה חולנית וברוטאלית הם המאפיינים הדומיננטיים שלנו כאומה, אנו בסך הכול הורסים את עצמנו ועל ידי זה גוררים את העולם כולו לתוהו ובוהו מבחינה חברתית ומבחינה אנושית. אבל אם במקום שבו הכוח המאחד והמחבר, הוא מטרה בעלת משמעות של אלוקות ותורה, של אור, של "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" אם ננהג כך נצעד כולנו כאומה לעבר השלמות והשלום וניסחוף יחד איתנו את כל הסובבים אותנו והפועל היוצא את העולם כולו, אל עולם טוב יותר, עולם בריא יותר, עולם מתחשב יותר, עולם מפרגן הרבה יותר. והמסקנה מובנת היטב גם כיום...!