מוח אופטימי או מוח פסימי? אמונה משנה לך את פעילות המוח. 

"האופטימיסט רואה בכל קושי, הזדמנות בעוד הפסימיסט רואה בכל הזדמנות קושי" (וינסטון צ'רצ'יל).

היום יש סיבה טובה נוספת לאמץ הסתכלות חיובית על החיים. מעבר לכך שיש לאופטימיות יתרונות בריאותיים, כפי שיפורט בהמשך, מסתבר שהיא משפיעה על הדרך בה המוח מתכנן את הפעולות שננקוט בחיינו ואת רמת המאמץ שנשקיע בהם.

גם פסימיות משפיעה על המוח, רק בדרך פחות מעודדת...

במוח קיים איזור מיוחד הקרוי הקורטקס הפריאטלי האחורי (PPC). אזור זה הוא תחנת המעבר בין הוראה לפעולה, כלומר- הוא מקבל מידע מהסביבה או מידע תחושתי מהגוף, ומעצב תוכנית פעולה לתנועה שיבצע האדם. כל תנועה מוטורית רצונית עוברת דרכו- הוא זה שעורך את רשימת השרירים שצריכים לפעול על מנת לבצע את התנועה, ואת סדר הפעלת השרירים.

אזור ה PPC קשור לקבלת החלטות, כיוון שהוא המוציא לאור של התוכניות שרצות בראשינו לגבי נקיטת פעולה הדורשת הנעה פיזית.

מוחותיהם של אנשים אופטימים ופסימים נסרקו (fMRI) לצורך מעקב אחרי איזור ה PPC. תוצאות המחקר מראות שהביצועים המוחיים של האזור הזה מושפעים מהאמונה של האדם לגבי הצלחתו או כישלונו!

האמונה שלנו לגבי האם יש לנו סיכוי להצליח או להיכשל במשימה נתונה, וכן שקילת הרווח וההפסד שיבואו לנו בעקבות ניצחון או תבוסה, משפיעים על רמת המאמץ שמשקיעים תאי המוח באזור הקורטקס בייצור ותכנון תנועה.

כלומר- אם אתה מאמין שתיכשל, תאי המוח עלולים לדאוג שאכן כך יקרה כי הם משקיעים פחות מאמץ בתכנון תנועות הגוף הדרושות לפעולה. הם כמו אומרים לעצמם: "נו, אם אני עומד להיכשל- חבל להשקיע הרבה אנרגיה בלתכנן את הגוף לנוע".

המחקר של ריצ'ארד אנדרסון, פרופסור לחקר המוח במכון לטכנולוגיה בקליפורניה, פורסם ב PLoS Biology. אנדרסון מתעניין במסלולים המוחיים שמתווכים תכנון תנועה וקבלת החלטות. במעבדתו עובדים על יצור גפיים מלאכותיות שמבינות את כוונות האדם ויוצרות תנועה בהתאם.

הנבדקים במחקרו של אנדרסון התבקשו לבצע פעולות על מסך מחשב במהלך סריקת מוח. על הצלחה במשימות הובטחו להם 5$  ועל כישלון הם הפסידו 1$ , או להפך. בנוסף, מילאו הנבדקים שאלונים לגבי האמונה שלהם לגבי ביצועיהם במטלות הניסוי. היו נבדקים שדווחו שהם האמינו שהם ביצעו מצוין, בעוד אחרים דווחו שככל הנראה הם ביצעו גרוע.

מסתבר שלא היה כל קשר בין אמונתם של הנבדקים לגבי הצלחתם או כישלונם, לביצועיהם בפועל- כלומר, גם מתוך קבוצת ה"אופטימים" שהאמינו שהצלחתם בטוחה, היו כאלו שדווקא היה להם סיכוי לבצע את המטלה באופן גרוע, ולהפך- היו "פסימים" שהאמינו שביצועיהם גרועים, בעוד הם היו טובים.

מה שמעניין הוא שרמת ההשקעה העצבית שהקורטקס הפיאטלי האחורי שלהם הפעיל, הייתה לפי האמונה שלהם ולא לפי הביצוע בפועל!

אצל מי שהאמין בהצלחתו - האזור הזה פעל בייתר כאשר הוצע סכום כסף גבוה יותר על הצלחה. לעומת זאת, אצל מי שהאמין בכישלונו - האזור הזה עבד בייתר רק כשמחיר הכישלון היה סכום גבוה יותר של כסף. כלומר- הזמן היחיד בו תאי המוח של פסימים הסכימו לעשות מאמץ היה כדי לא להפסיד כסף. תאי המוח שלו לא השקיעו כל מאמץ בהצלחה אפשרית, כיוון שהוא לא האמין שהיא אפשרית!

במילים אחרות - פסימים יעשו הכול כדי לא להפסיד, כשהאפשרות להרוויח או להצליח לא נלקחת בכלל בחשבון אצלם.

המחקר הזה מראה שהתכנון והפעולות שאנו נוקטים מושפעים מההנחות שלנו לגבי כושר ביצועינו, שאינם בהכרח נכונים. כמו כן, הם מושפעים מהערכתנו את הרווח וההפסד הצפוי לנו. פסימים נוטים  יותר להירתע מההפסד ואופטימים נמשכים יותר לסיכויי ההצלחה.

אופטימיות נמצאה החודש (יולי 2011) כמורידה את הסיכון ללקות בשבץ.

הסתכלות חיובית על החיים עשויה להפחית סיכון לשבץ, כפי שמפרסם המחקר מ Stroke: Journal of the American Heart Association.

מדגם מייצג של 6044 נבדקים מעל גיל 50 שאף אחד מהם לא סבל משבץ עד תחילת הניסוי, בדק את דירוגי האופטימיות שלהם על סקאלה בת 16 נקודות. המחקר עקב אחר הנבדקים למשך שנתיים במטרה לגלות מי מהם פיתח אירועי שבץ. נמצא שכל נקודה של אופטימיות על הסקאלה, הורידה ב 9% את הסיכון לשבץ בשנתיים שלאחר המחקר.

אחת הסיבות לכך, לדבריו של אריק קים, מוביל המחקר מאוניברסיטת מישיגן, היא שאנשים שמצפים לדברים טובים בחייהם, נוקטים יותר פעולות שמטיבות עם בריאותם. בנוסף, ישנן עדויות המצביעות על כך שלחשיבה החיובית עצמה ישנה השפעה ישירה על הבריאות הגופנית. מחקרים קודמים מראים שגישה אופטימית לחיים קשורה לבריאות טובה יותר של הלב ולתפקוד טוב יותר של מערכת החיסון.

אופטימיות היא הציפייה שיותר דברים טובים יקרו בחיים. הדברים הרעים שעלולים לקרות לא נלקחים כאפשרות אצל האופטימי. הפסימיסט, לעומתו, רואה בעיני רוחו את התרחישים הרעים בלבד, ועשוי לחשוב שמזל רע מלווה את חייו.

מחקר חדש נוסף מהחודש האחרון מספק טיפ קטן לפסימיסטים שבינינו- רוצים להיפטר ממזל רע? שיטפו ידיים....

המחקר של פרופסור רמי זוויק, שפורסם ב Journal of Experimental Psychology מטעם אוניברסיטת קליפורניה, מראה שהתנהגות אנשים משתנה בהתאם לאמונה האם מזל רע או טוב דבק בהם.

הוא הראה שכאשר נבדקים נזכרו באירועים בהם הם היו חסרי מזל מבחינה כלכלית (למשל, הפסידו כסף), הם נטו לקחת פחות סיכון בהחלטותיהם. לעומת זאת, נבדקים נטו לקחת יותר סיכונים בהחלטותיהם כאשר הם התבקשו להיזכר באירוע קודם בו היה להם מזל טוב.

כל זאת השתנה לאחר שהם שטפו ידיים - כאשר המושפעים מזיכרון המזל הרע שטפו את ידיהם, 73% מהם התחילו לקחת סיכונים כמו אלו שזכרו את מזלם הטוב. כלומר, אפילו ללא מודעותם, פעולת שטיפת הידיים רמזה למוחם כאילו הם שוטפים מעצמם את המזל הרע. כל זאת לעומת 36% בלבד מזוכרי המזל הרע שלא שטפו ידיהם ועדיין לקחו סיכונים.

לסיום, ובמסגרת החשיבות בחשיבה חיובית, רצוי להפחית את רמת הדאגה. כבר נאמר ש"אין הדאגה אלא שימוש לרעה בכוח הדימיון"- פעילות אינטנסיבית מידי של צד ימין של המוח עלולה להתאפיין ביצירת דאגות, חרדות או תסריטי אימה.

אכן, אנשים הסובלים מדאגנות יתר וחרדות מראים פעילות ימנית מוגברת. במקרים כאלו חלק מאיזון המצב הוא הגברת פעילות אונת המוח השמאלית- ההגיונית, המסודרת והמעוגנת במציאות.

מחקר של הפסיכולוגית אמי פרזו ורסקי מאוניברסיטת Case Western Reserve מיולי האחרון מראה שדאגות עשויות להוריד איכות בריאות ולדרדר איכות מערכות יחסים חברתיות. המחקר הומחש על אנשים הסובלים מהפרעת חרדה כוללת (GAD).