בפני קשיש שהופך לסיעודי, כלומר אינו יכול לבצע בכוחות עצמו את הפעולות הבסיסיות, עומדות שתי אפשרויות: לעבור לבית אבות סיעודי, או להישאר בביתו ולהיעזר במטפל סיעודי, לרוב עובד זר.
לכל אחת מהאפשרויות יש יתרונות משלה, וגם כמובן חסרונות. ההבדל העיקרי הוא שעובד זר מאפשר לקשיש להישאר בסביבה בה הוא גר, ובדרך כלל קרוב למשפחתו, ולעומת זאת בית אבות סיעודי מעניק לו השגחה רפואית צמודה וחיי חברה עשירים יותר.
נכון לשנת 2011 חיים בישראל בין 50 אלף ל- 60 אלף קשישים הנעזרים בעובד זר. על מנת להעסיק עובד זר בתחום הסיעוד יש לקבל רישיון מרשות האוכלוסין וההגירה, רישיון אותו יש לחדש מדי שנה. את העובד או העובדת עצמם ניתן לשכור רק דרך חברות בעלות רישיון להעסיק עובדים זרים בתחום הסיעוד.
על מנת לקבל רישיון להעסיק עובד זר כמטפל, חייב הקשיש לעמוד במספר תנאים: קודם כל, הוא צריך לעבור את גיל הפרישה (64 לנשים ו-67 לגברים, נכון לשנת 2011). בנוסף, הוא צריך לעבוד מבחן ADL – מבחן המעריך את רמת התפקוד של הקשיש ובהתאם את הצורך שלו בסיוע. במבחן זה נבדקת מידת הניידות של הקשיש (הולך בכוחות עצמו, זקוק לכיסא גלגלים, או מרותק למיטה), יכולתו להתלבש בכוחות עצמו, להתרחץ ללא סיוע, לחמם לעצמו אוכל ולאכול, והשליטה בסוגרים.
קשישים שמבחן ה-ADL הוכיח כי הם זקוקים להשגחה וטיפול צמודים יכולים לבחור בין בית אבות סיעודי לבין עובד זר. מי שבחר בבית אבות סיעודי זכאי להגיש למשרד העבודה והרווחה בקשה ל"קוד" שהוא למעשה קבלת סיוע מהמדינה במימון בית האבות הסיעודי, ומי שמעדיף עובד זר יגיש לביטוח לאומי בקשה לקבלת גמלת סיעוד, שהיא מימון של בין 9.75 ל-18 שעות עבודה שבועיות של מטפל זר. עבור מטפל ישראלי ניתן לקבל מימון של עד 22 שעות עבודה שבועיות, אבל מטפלים ישראליים כמעט שאין בנמצא. בשני המקרים נבדקות הכנסותיו של הקשיש על מנת לקבוע אם בקשתו תיענה, ומה יהיה גובה הסיוע.
כשבוחרים באופציה של עובד זר, שבדרך כלל יהיה פיליפיני, אבל ישנם עובדים זרים בתחום הסיעוד המגיעים לארץ גם מנפאל, הודו, מולדובה ומדינות אחרות שבהן רמת החיים נמוכה ואזרחיהן יוצאים לעולם למצוא בו עבודה, חשוב לדעת שעל פי החוק המטפל זכאי ליום חופשה אחד בשבוע, כלומר משפחתו של הקשיש מחויבת לטפל בו יום אחד בשבוע.
בנוסף, זכאי המטפל לימי חופשה בחגים של מדינתו. חיסרון משמעותי של אופציית העובד הזר היא שרובם אינם מיומנים בטיפול בקשישים, וגם אם יש להם מוטיבציה ומסירות, במקרים רבים העבודה הקשה והסיזיפית שוחקת אותם ולא תמיד המשפחה מסוגלת לפקח עליהם ולדרוש את המקסימום עבור יקירם, שעקב מצבו הפיזי הירוד לא תמיד מסוגל לדרוש בעצמו את המגיע לו.
בית אבות סיעודי אמנם מנתק את הקשיש מסביבתו המוכרת, אבל שם ימצא הקשיש צוות אחיות שעבר הכשרה מיוחדת, פעילויות פנאי המותאמות למצבו הבריאותי וקשישים רבים אחרים איתם ימצא מן הסתם שפה משותפת, דבר שקשה ליצור עם עובד זר.
