איך את יכולה לזהות שאת בזוגיות שמחלישה אותך? 

 אז זהו שבדרך כלל אנחנו לא יודעות או יותר נכון לא מודעות. כאשר לקשר אין אופי של מכות פיסיות והאלימות מתבטאת באופן מילולי, נפשי או כלכלי קשה מאוד להבין כי את נמצאת במצב של אלימות. קשה מאוד לשייך את מה שעובר עלייך לתופעה הקשה הזו - מצב של אלימות במשפחה. הקשר בדרך כלל משלב צדדים טובים מאוד שנשברים באופן פתאומי בהתפרצויות זעם או במילים הרסניות. כל אלה נשזרים אחד בשני בדרך מניפולטיבית מאוד שמופעלת עלייך ומקשה עלייך להבין שאת במצב כזה.  וככל שאת אינטליגנטית יותר משכילה יותר, קשה לך יותר להשלים עם המצב כי את מודעת וחכמה ולא יתכן שאת במצב כזה, ואז ההכחשה רבה יותר ונמשכת זמן רב יותר.

 אבל בכל זאת עם חוסר המודעות, והקושי לאמר לעצמך, את מרגישה משהו. את מרגישה שמשהו לא בסדר בזוגיות ובחיים שלך.יתכן כי את מרגישה מבולבלת, חסרת אונים. כל מה שאת מנסה לא עובד,  חוסר אנרגיות, כעס, מרגישה אשמה וטועה באופן קבוע, ואולי תחושה של תסכול ופחד מבן הזוג,מרגישה כלואה וחסרת אונים...

ככה זה נשמע מפיה של ע. שפנתה אלי על מנת לברר לעצמה מה קורה בחייה:

"לא יודעת מה חוסם אותי מבפנים, למה אני מגישה כלואה, כל כך לא מצליחה בחיי ועצובה.

אני מרגישה חסרת אנרגיה, לבד, אבל בעצם לא. רואה שחורות אבל בעצם לא. מה קורה לי בפנים? מאיפה כל הבלבול הזה? שום דבר לא מסתדר, מושך אותי אחורה לתחושות אפלות .

מנסה להסתדר אבל זה חזק ממני, סוחב אותי אחורה ואני, לא רוצה להרפות. איך לא אפול לתהום? איך אברח, אני מפחדת כל כך. מוכנה לפעמים לוותר על הכל ופשוט לברוח. מתכנסת וקורסת פנימה אל תחושות של מוות. ואני בהריון, מאיפה זה בא עכשיו? ואולי זה הגורם? איך יש חיים בתוכי? רוצה להפסיק, לברוח. להיות איפה שעוד לא הייתי.

בבית רע לי המעבר מחדר לחדר, הבלגן, העובדה שאני לא מצליחה לשבת במנוחה, אין לי מקום. מנסה לברוח לגן שעשועים שהגדול ישחק ולי תהיה רק רוח בעיניים וציוץ של ציפורים משהו שיגיד שהעולם ממשיך ועלי למצא את עצמי, לצאת מהמקום הזה.

ואולי תהיה עבודה ואולי לא, הכל תלוי על חבל דק, לא ברור מה יהיה מחר, לא יודעת כלום. מרגישה שאני רוצה להשטף תחת מים ולהעלם. אני לא יודעת לעזוב אני תמיד כאן הורגת את עצמי בשביל כולם לא יודעת למצא את עצמי ביניהם אבל גם לא מסוגלת לעזוב.

לא יודעת איך לצאת מזה. איך לראות את הטוב איך להקפיץ את עצמי למקום שאהיה בו מרוצה מסופקת . שום דבר לא הולך ואני לא מסוגלת לקחת את עצמי צעד אחד קדימה...".

יתכן שאת מרגישה את הצורך העז לשנות אבל חוששת מתוצאות השינוי הזה. חוששת לפרק, להרגיז להשפיע על הילדים וגם מפחדת על עצמך, מה יהיה עלייך ואיך תבני את עצמך. ואת מושכת את הזמן, מחזיקה עוד קצת ועוד קצת ופתאום את מגלה שעברו הרבה שנים ואת עדיין באותו מצב, ואיך יוצאים מזה?

כשיגיע הזמן עבורך ותרגישי שאת יכולה להעיז לקום ולבקש עזרה מקצועית, את תגלי כי עולם חדש יפתח בפנייך. עולם של תובנות ולמידה על עצמך שיובילו אותך למקומות שלא חלמת שתוכלי להגיע אליהם. המעבר מחוסר האונים לתחושה של שליטה בחיים שלך אולי נראית דמיונית היום אבל היא אפשרית וקוראת מדי יום לנשים במצב שהעיזו לבקש עזרה.

הכל מתחיל מהאפשרות שאת נותנת לעצמך להתחיל לדבר על זה. לספר את עצמך החוצה. לשחרר את הלחץ שיושב בפנים ולעיתים קרובות מפתח דלקות גרון קשות שהולכות ונשנות לאורך חייך. מתן החופש לעצמך לבטא את עצמך הוא צעד ראשון לדרך החדשה שלך.

בהמשך תוכלי לאפשר לעצמך להרגיש כמו ה. שחוותה אלימות בביתה וכותבת את המילים הללו במהלך התהליך שלה לבניית הדרך החדשה שלה. היא כותבת את המילים מתוך החווייה שלה אלייך. לכל אישה שקוראת ומזדהה עם הרגשות העזים שתוארו כאן :

"להכיר במציאות ולהסתכל לה בעיניים גם אם המציאות מרה, זו תחילת העליה. גם אם "להודות" בכך זה להודות שהגעת לתחתית, זו לא ירידה ולא בושה זו דווקא עליה. 

המקום שנתפס בעיניים כלא שייך לך ולא חלק מהחיים שלך, המקום שרק נשים אחרות מגיעות אליו, כי לך "זה לא קורה", הוא המקום היחיד שבו תמצאי נשים חזקות ומחזקות, הרבה עשייה, עזרה מקצועית ותמיכה שיהפכו אותך לאישה חזקה שתוכל לחיות חיים שאפילו את לא חולמת שיש ובטח שאת לא חולמת שמגיע לך. 

מגיע לך לחיות את החיים הטובים וזו רק ההתחלה. כדי להגיע צריך להתחיל איפשהו.."

ה. היא אחת מהרבה נשים מדהימות שהעזו לדבר ולבקש עזרה. כן גם היא כמו רבות אחרות התביישה לספר, לא חשבה שיש דרך לצאת מזה. ולמרות שהיא משכילה בעלת משרה מכובדת ואמא לשני ילדים לקח לה הרבה זמן לעשות את הצעד. וברגע שהיא התחילה ללכת את הדרך דברים נפלאים קרו, שהביאו אותה לבנות את חייה ושל ילדיה מתוך תחושה של בטחון ושלוות נפש. 

גם לך מגיעים החיים השקטים הללו...