מהי הסכנה הכרוכה בגישה טוטאלית לחיים ומדוע גישה יחסית היא מאוזנת יותר? 

מהי הסכנה הכרוכה בגישה טוטאלית לחיים ומדוע גישה יחסית היא מאוזנת יותר? 

אנשים טוטאליים מוכנים להקריב את עצמם רק כדי לרצות

אנשים טוטאליים הם אנשים שמוכנים להקריב את עצמם ולפגוע בעצמם רק כדי לרצות אחרים, רק כדי לגרום לאחרים לאהוב אותם, רק כדי לקבל נקודות אצל אחרים.

אבל המחיר לריצוי הזה הוא אדיר ואף חמור. כאשר אדם מקריב את עצמו רק כדי לרצות אחרים הוא פוגע בכל הסביבה שלו: הוא פוגע לא רק בעצמו, אלא גם בסובבים אותו, גם בקרובים לו, גם בכל אלה שתלויים בו. 

הצורך לרצות ולתת עד הסוף מוביל בדיוק לתוצאה ההפוכה

למרבה האירוניה, הכוונות הטובות ביותר מובילות דווקא לגיהנום. צורך בלתי מוגבל וחסר גבולות לרצות, לתת, לעזור או להקריב - לא רק שאינו מוביל לתוצאה טובה אלא הוא כמעט מבטיח מראש תוצאה גרועה.

מי שמוכן לפגוע בעצמו בשביל המטרה - יהיה מוכן לפגוע גם באחרים בשביל המטרה, גם אם הדבר נעשה באופן תת-הכרתי ולא מכוון בצורה מודעת וישירה.    

אדם יחסי מכיר בגבולות שלו

אדם יחסי לא יפגע בעצמו בשביל אחרים. הוא יתן - אבל עד לנקודה שבה הוא מבין שהוא מזיק לעצמו ולאחרים. הוא יעזור, אבל עד לנקודה שצריך לעצור ולתת לאחרים לעזור לעצמם ולהיות מי שהם.

אדם יחסי יתן אולי מעט - אבל הוא יתן בצורה נקייה ונעימה ולא דרך סבל, הקרבה, עצב וכאב פנימי. עשייה ונתינה המבוססת על סבל פנימי והכאבה עצמית אינה בעלת ערך כלל.

גישה יחסית אינה נותנת הכל אלא רק מה שנכון

זו הסיבה מדוע מרבית האנשים הטוטאליים הם אנשים סובלים. הם סובלים משום שהם אינם יודעים מתי לעצור, הם אינם יודעים היכן למקם את הגבול. הם פועלים בצורה שרוצה להיטיב עם אחרים אבל בסופו של דבר מגלים שהם רק מזיקים, רק מחריפים בעיות, רק מחמירים מצבים ורק גורמים לאחרים להתרחק מהם.

עדיף לתת קצת וטוב מאשר לתת בהגזמה ולגרום לנזקים. גישה יחסית היא גישה יותר מאוזנת מהגישה הטוטאלית במובן זה שהיא מנסה לשלב בין נתינה לבין איפוק, בין עזרה לאחרים לבין שמירה על עצמך.

וטיפ לסיום: טוטאליות היא גישה ש"לא רואה ממטר". אין בה חוקים, אין בה גבולות, יש בה כוחנות ועיוורון. היא כאילו נובעת מתוך רצון להתחשב באחרים, אבל למעשה היא עיוורת לקיומם של אנשים כי היא מקדשת לא את האנשים אלא את הנתינה, את הרצון להיות נאהב, את הצורך לצבור נקודות זכות.