התודעה הצרכנית שלי מאוד מפותחת. גם זו התקשורתית, אבל תסלחו לי, "טיב טעם" וגם "YES" ירדו מהפסים. ההתגוננות הזו, ההתרפסות, ההתנצלויות, שלא לדבר על האמוק שתפס אותן לנהל קמפיין תקשורתי רחב, באמת מיותרים.
דווקא נהניתי בסוף השבוע מחוסר האונים של חברת הלוויין שלי. ראיתי כמה סרטים לא רעים בכלל וגם כמה ממש מזעזעים, במסגרת ניסיונות הפיוס שלהם את מאות אלפי צופיהם שסובלים משיבושים בקליטת השידורים, אבל אני תוהה אם באמת יש אש שמעלה עשן. אם אתם שואלים אותי, ולמרות שאני צרכנית כבדה של שידורי טלוויזיה, ההסברים ששלחו לי ב- Push לתיבת ההודעות במפענח שלי, בהחלט סיברו את אוזני.
צריך לומר את זה, משהו באינטרסים של צה"ל ושל חברת הלוויין לא תואם. כתוצאה מזה, החזק מנצח. האם ניתן להאשים את חברת הלוויין באופן גורף שאינה עושה די? האם היא אחראית מלאה? לא! כל אדם מכיר את המצב שבו הוא נאלץ לעשות דבר שלא באג'נדה שלו. כי ככה זה. מישהו בכיר מעליו החליט שצריך לבצע וזה הכל.
חברת טיב טעם מתמודדת עם עובד ממורמר ו/או עם תוכנית תחקירים שהחליטה לשבת להם על הכנף. לא נעים. אפילו מעצבן. מוציא משיווי משקל. אבל למה בעצם? אם נקביל לרגע את סיפור טיב טעם לארגז החול, הרי שגם שם נמצא את הילד החלש. זה שלא מסוגל לעמוד על שלו ונכנע ללחצי הבריון בגן. אותו בריון ימשיך לסנוט בחלשלוש ולו רק בגלל שהוא יכול. לו רק בגלל שהחלשלוש מגיב להצקות בדרך היחידה שהוא יודע - צווחות ובכי.
אותו הדבר כאן. מדוע נכנעת חברת הלוויין ללחצים שמופעלים עליה ומשתפת פעולה עם יועצי התקשורת שממהרים להצהיר על משבר? מדוע בוחרת טיב טעם להשקיע עשרות אלפי דולרים לא מתוכננים במודעות ענק מבוהלות ובהודעות עצבניות לעיתונות על "כלמיני" מהלכים שהם נוקטים? מי באמת החליט שמדובר במשבר שמצריך הערכות מיוחדת? ולמה?
משבר תקשורתי לאיש יחסי ציבור, כמו גםלעו"ד או רו"ח הוא כמו לחם חם וטרי שהרגע יצא מהתנור. הריח לבדו גורם לחושים להתערפל ולמוח לחשוב יצירתי ולתכנן את מיני המטעמים שידחסו לתוכו. אם נבחן אחורה את הסיבות להפיכתם של חלק ממשרדי יחסי הציבור שגורים יותר בפיהם של בכירים בתחום העסקי או בענף התקשורת, נגלה שבעברם טיפול בתפוח אדמה לוהט, משברי שכזה.
ללא ספק, משרדי יחסי הציבור כולם מושכים היום לשם. כולם רוצים להיות יועצי תקשורת המנהלים משברים. שם מצוי הכסף הגדול באמת. שם הכוח ושם ההתמנגלות האמיתית עם המדיה. היוצרות מתהפכות. במשבר תקשורתי נחשף איש יחסי הציבור לבכירים שבעיתונאים, לעורכים, למגוון התוכניות ברדיו ובטלוויזיה. הפעם הם כולם רוצים אותו. מבקשים מידע, תגובה. הוא מנווט ומחליט מי יראיין, היכן, מתי. זו הזדמנות עבורו ליצור קשרים ולרענן את זיכרונו בהתנהלות תקשורתית עתירת אדרנלין ודינמית.
האם מוצדק להוציא עשרות אלפי דולרים על משבר? כל משבר? בשני המקרים האלה אני חושבת שהחברות קצת איבדו פרופורציה.
לא על כל תקלה צריך לקחת אחריות כוללת, במיוחד כשיש דברים שלא בשליטתך. לא כל אייטם בטלוויזיה ימוטט פעילות עסקית עד אפס. צריך לבחון את הדברים גם בפן משפטי. האם לאנשי טיב טעם רשימת הוכחות סדורה ומגובה שתעמוד להם בבית משפט למול טענות תוכנית התחקירים? אם כן, חסכו את המודעה בעיתון והגישו תביעה. דרשו את הפיצויים המגיעים לכם. מי שמחפש את המוצרים הנמכרים ברשת הזו, יגיע לשם למרות הכל. אני כזו. מניחה שיש עוד כמוני. האם חברת הלוויין צריכה לחלק מתנות חינם רק כדי להשתיק את הציבור ולהמשיך ולהלהיט את רוחות העיתונאים בהצהרות כי אצלם מדובר במשבר חמור פי כמה ממשבר הסיליקון בחלב? חאליק.
לפעמים ארגון צריך לעמוד בפרץ ולהגיד עם כל הכבוד וכל הרצון הטוב, זה לא אני. גדול עלי.
דווקא נהניתי בסוף השבוע מחוסר האונים של חברת הלוויין שלי. ראיתי כמה סרטים לא רעים בכלל וגם כמה ממש מזעזעים, במסגרת ניסיונות הפיוס שלהם את מאות אלפי צופיהם שסובלים משיבושים בקליטת השידורים, אבל אני תוהה אם באמת יש אש שמעלה עשן. אם אתם שואלים אותי, ולמרות שאני צרכנית כבדה של שידורי טלוויזיה, ההסברים ששלחו לי ב- Push לתיבת ההודעות במפענח שלי, בהחלט סיברו את אוזני.
צריך לומר את זה, משהו באינטרסים של צה"ל ושל חברת הלוויין לא תואם. כתוצאה מזה, החזק מנצח. האם ניתן להאשים את חברת הלוויין באופן גורף שאינה עושה די? האם היא אחראית מלאה? לא! כל אדם מכיר את המצב שבו הוא נאלץ לעשות דבר שלא באג'נדה שלו. כי ככה זה. מישהו בכיר מעליו החליט שצריך לבצע וזה הכל.
חברת טיב טעם מתמודדת עם עובד ממורמר ו/או עם תוכנית תחקירים שהחליטה לשבת להם על הכנף. לא נעים. אפילו מעצבן. מוציא משיווי משקל. אבל למה בעצם? אם נקביל לרגע את סיפור טיב טעם לארגז החול, הרי שגם שם נמצא את הילד החלש. זה שלא מסוגל לעמוד על שלו ונכנע ללחצי הבריון בגן. אותו בריון ימשיך לסנוט בחלשלוש ולו רק בגלל שהוא יכול. לו רק בגלל שהחלשלוש מגיב להצקות בדרך היחידה שהוא יודע - צווחות ובכי.
אותו הדבר כאן. מדוע נכנעת חברת הלוויין ללחצים שמופעלים עליה ומשתפת פעולה עם יועצי התקשורת שממהרים להצהיר על משבר? מדוע בוחרת טיב טעם להשקיע עשרות אלפי דולרים לא מתוכננים במודעות ענק מבוהלות ובהודעות עצבניות לעיתונות על "כלמיני" מהלכים שהם נוקטים? מי באמת החליט שמדובר במשבר שמצריך הערכות מיוחדת? ולמה?
משבר תקשורתי לאיש יחסי ציבור, כמו גםלעו"ד או רו"ח הוא כמו לחם חם וטרי שהרגע יצא מהתנור. הריח לבדו גורם לחושים להתערפל ולמוח לחשוב יצירתי ולתכנן את מיני המטעמים שידחסו לתוכו. אם נבחן אחורה את הסיבות להפיכתם של חלק ממשרדי יחסי הציבור שגורים יותר בפיהם של בכירים בתחום העסקי או בענף התקשורת, נגלה שבעברם טיפול בתפוח אדמה לוהט, משברי שכזה.
ללא ספק, משרדי יחסי הציבור כולם מושכים היום לשם. כולם רוצים להיות יועצי תקשורת המנהלים משברים. שם מצוי הכסף הגדול באמת. שם הכוח ושם ההתמנגלות האמיתית עם המדיה. היוצרות מתהפכות. במשבר תקשורתי נחשף איש יחסי הציבור לבכירים שבעיתונאים, לעורכים, למגוון התוכניות ברדיו ובטלוויזיה. הפעם הם כולם רוצים אותו. מבקשים מידע, תגובה. הוא מנווט ומחליט מי יראיין, היכן, מתי. זו הזדמנות עבורו ליצור קשרים ולרענן את זיכרונו בהתנהלות תקשורתית עתירת אדרנלין ודינמית.
האם מוצדק להוציא עשרות אלפי דולרים על משבר? כל משבר? בשני המקרים האלה אני חושבת שהחברות קצת איבדו פרופורציה.
לא על כל תקלה צריך לקחת אחריות כוללת, במיוחד כשיש דברים שלא בשליטתך. לא כל אייטם בטלוויזיה ימוטט פעילות עסקית עד אפס. צריך לבחון את הדברים גם בפן משפטי. האם לאנשי טיב טעם רשימת הוכחות סדורה ומגובה שתעמוד להם בבית משפט למול טענות תוכנית התחקירים? אם כן, חסכו את המודעה בעיתון והגישו תביעה. דרשו את הפיצויים המגיעים לכם. מי שמחפש את המוצרים הנמכרים ברשת הזו, יגיע לשם למרות הכל. אני כזו. מניחה שיש עוד כמוני. האם חברת הלוויין צריכה לחלק מתנות חינם רק כדי להשתיק את הציבור ולהמשיך ולהלהיט את רוחות העיתונאים בהצהרות כי אצלם מדובר במשבר חמור פי כמה ממשבר הסיליקון בחלב? חאליק.
לפעמים ארגון צריך לעמוד בפרץ ולהגיד עם כל הכבוד וכל הרצון הטוב, זה לא אני. גדול עלי.
משרד יחסי ציבור וייעוץ תקשורתי ושיווקי הוקם באוקטובר 2005 ומשרת מאז חברות טכנולוגיה מובילות וסטארטאפים בראשית דרכם המקצועית. המשרד מתבסס על ראייה שיווקית רחבה המחברת בין כל פעילויות השיווק והתקשורת הנדרשות לארגון. את המשרד מנהלת עינת מירון, בעלת ניסיון עשיר של למעלה מ-16 שנים בכל ערוצי המדיה השונים.
