שוב הוא מרגיש חנוק.. 

אורי נע בכיסאו באי נוחות אולי בפעם המאה. הוא נראה אבוד לחלוטין.

"אז מה לעשות?" שאל "לעזוב את שלומית או להישאר איתה?"

"מה היית מעדיף שאומר?" התחכמתי. הוא היחיד שיכול לדעת מה הכי טוב בשבילו.

"המ.. תגידי לי לעזוב וזהו. לא יכול יותר. אין לי אוויר. הקשר הזה חונק אותי" פסק.

"ואם אגיד לך לעזוב וזהו - מה תעשה?" בדקתי. היה לי ברור כי אין זה מקרה פשוט.

הוא משך בכתפיו בחוסר אונים "לא יודע, קשה לי נורא, היא בחורה מקסימה"

היבטתי בו, בחור נאה מאוד, מתפרנס יפה, בן שלושים ותשע ועדיין רווק. כשהגיע אלי לראשונה

הסביר לי שכל חבריו כבר נשואים וחובקים ילדים ורק הוא נשאר לבד. אומנם יש לו חיים נוחים

ודי נעים לו לחיות בסולו אבל אינו רוצה למצוא את עצמו בעוד הרבה שנים זקן ערירי ללא משפחה.

אורי יצר בקלות קשרים עם בחורות. בנות לא חסרו לו אבל בכל פעם שקשר חדש שיצר היה מתחיל

להיות רציני יותר הוא היה מתחיל לחוש תחושת חנק, מרגיש כמו בבית כלא, לדבריו.

היה לו רק קשר אחד שהחזיק מעמד שנה. כשחקרנו את הקשר הזה לעומק, הבנו שהוא התאפשר בזכות

העובדה שהבחורה לא הייתה מספיק רצינית איתו. היא כל הזמן נתנה לו את התחושה שהיא "עם רגל

אחת בחוץ" וזה מה שאיפשר לו להישאר איתה כשנה מבלי לחוש תחושת חנק קשה. רב הבחורות שיצא

איתן ובכללן שלומית חיפשו קשר רציני ומצאו באורי עניין רב ולכן תחושת החנק לא איחרה לבוא.

"דווקא היא נותנת לי הרבה ספייס, שלומית, אני לא מבין למה גם זה לא מספיק לי" המשיך אורי להתפתל בכיסא "לא התקשרתי אליה אתמול, התחמקתי ממנה. אולי זה בגלל שהיא אומנם נראית טוב אבל לא כזאת יפה כמו האקסיות שלי, אני רגיל לסטנדרטים גבוהים ביופי"

"לא אורי" הייתי נחרצת "כבר דיברנו על זה והגעת למסקנה שאתה מאוד נמשך לשלומית, זוכר? ואמרת שאתה דווקא גאה להציג אותה לחברים"

"אז למה אני מרגיש ככה? אולי בגלל שאני לא מת על המשפחה שלה" ניסה שוב.

"לא, אני לא חושבת שתחושת החנק שלך קשורה בכלל לשלומית" אמרתי בשקט "זה דפוס חוזר בכל הקשרים הרציניים שלך" הזכרתי.

"אז שוב את עומדת להאשים את אמא שלי?" מחה אורי בכעס.

"אני לא מאשימה אף אחד" הסברתי "אמא שלך רצתה את הכי טוב בשבילך אבל נוצר מצב שבו היא הייתה מאוד זקוקה לתמיכה שלך ולא ידעה שאתה עתיד לשלם על כך מחיר"

הוא נאנח ונעץ את עיניו ברצפה. ידעתי שקשה לו להודות בפני עצמו בכך שהקשר ההדוק שלו עם אימו

הוא הגורם לבעיותיו בתחום הזוגיות.

אביו של אורי עזב את הבית כשהיה בן שמונה, לטובת אשה אחרת. אמו התקשתה להתגבר על האובדן

ותיפקדה רק באופן חלקי. אורי, בלית ברירה, עשה הכל על מנת לשמח אותה והוא, מבחינתה, הפך לחברה הטוב ביותר.

אורי, שתיפקד כ"ילד הורי", כלומר לקח אחריות על מצבה הריגשי של אמו, חש כיום תחושת חנק בקשריו עם נשים. קשר שיוביל לחתונה או אפילו מגורים משותפים עם אשה מהווה, למעשה, סוג של בגידה באמו. גם אם אמו הייתה מוכנה "לשחרר" אותו מבחינה רגשית ולפרגן לו על עצמאותו ועל בחירותיו בחיים עדיין אני מניחה שהיה חש תחושת חנק מסוימת בקשריו עם נשים מכיוון שהוא משחזר

"תחושת מחנק" של ילד שבלית ברירה ילדותו נלקחה ממנו. בגיל מאוד צעיר לקח אחריות על אימו.

"שלומית דווקא מסתדרת טוב עם אמא שלי" הוא הרים עיניו בתקווה מחודשת.

"זה מצוין" אמרתי "וזו אחת הסיבות לכך שכל-כך קשה לך לעזוב אותה"

"אני לא עומד לעזוב אותה" הוא נשמע לי פתאום החלטי ומפוכס.

זמנינו תם והוא שילם ועמד לצאת, ליד דלת היציאה השתהה לרגע ואמר בשקט "אם אני אעזוב גם אותה אז אני באמת אבוד".

"אתה בטוח בהחלטה הזו?" בדקתי.

"כן" הוא חייך בפעם הראשונה באותו יום, חיוך רחב, מודע לעצמו "רק אל תשכחי להזכיר לי את זה בפגישה הבאה".

גליה שדה.