חינוך ביתי, מה זה בעצם? זהו בעצם מצב בו הילד, בכל גיל, אינו הולך לגן או לבית הספר. נכון היה יותר לקרא לזה "למידה ללא בית ספר". יש מקרים בהם ילדים נאלצים להגיע למצב זה, למשל ילדים חולים שמאושפזים לתקופה ארוכה או מרותקים למיטתם זמן רב. אבל במרבית המקרים ילדים מגיעים לחינוך הביתי בגלל החלטת הוריהם או מהחלטה משותפת שלהם ושל הוריהם, כי לדעתם בדרך זו יהיה טוב הרבה יותר לילד הן בילדותו והן כאשר יהפוך לאדם בוגר.
כמובן שבמקרה של ילד חולה לא קיימת אפשרות אחרת, ואין כל שאלה האם לעשות לו חינוך ביתי או לאו. זה ברור שזה מה שצריך לעשות. השאלה מתעוררת לגבי הילדים הבריאים. האם יש ילדים שלהם זו השיטה העדיפה ואחרים שעבורם לא?
כדי לבחון זאת צריך ראשית לענות על שאלת צרכיו של הילד. אז מהם אותם צרכים?
* ילד זקוק לבטחון
* ילד זקוק לתנאי קיום
* ילד זקוק לאהבה
* ילד זקוק לחיי חברה
* ילד זקוק לתנאים שיאפשרו לו להתפתח כראוי
* ילד זקוק לרכישת כלים נכונים שיכינו אותו לחייו הבוגרים
לאחר שידועים צרכיו של הילד יש לבחון את תכונותיו האישיות, ואת מידת יכולתו האישית להשיג לעצמו מענה לכל אחד מצרכים אלה, בצורה המיטבית, בכל אחת מהמסגרות הנגישות עבורו. כאשר לוקחים בחשבון שהמערכת הממלכתית והחינוך הביתי נגישים לכל אחד, ועבור חלק יש אפשרויות נוספות. לאחר שנענה על אלה, עלינו לבחון את משפחתו של הילד ואת המערכת ולבחון מי יכול לתרום לילד טוב יותר ולתת לו מענה טוב יותר לצרכיו.
אמרנו שהילד זקוק לבטחון. האם אופיו והחינוך שקבל מאפשרים לו להמנע עד כמה שניתן מכניסה לסכנות, והאם יש בידיו מספיק כלים להחלצות מסכנות אליהן בכל זאת נקלע? האם המערכת יכולה להקנות לו כלים שיקנו לו בטחון? האם הוריו מחנכים אותו כראוי, לשם הקנית כלים לשמירה על בטחונו, אם כילד ואם כאדם בוגר? האם המערכת מגנה כראוי על הילדים שבאים בשעריה? האם ההורים מספיק זמינים כדי להגן על ילדם, בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו? ככל שהילד מסוגל טוב יותר להגן על עצמו בכוחות עצמו, זה טוב בכל מסגרת בה הוא ימצא, אבל אפילו הילד שלו הכמות הגדולה ביותר של כלים להגנה עצמית עדיין זקוק גם להגנת המבוגרים. אם את אותה הגנה יוכל לקבל טוב יותר במערכת, מוטב שילך לבית ספר, אבל אם הוריו מסוגלים להגן עליו טוב יותר מאשר צוות בית הספר, מוטב לו שיהיה בחינוך ביתי.
אמרנו שהילד זקוק לתנאי קיום. האם הוריו מסוגלים להעניק לו את כל צרכי הקיום הבסיסיים שלו? אם כן, אין זה משנה באיזו מסגרת הוא ימצא. אם הוריו לא מסוגלים לזה, האם בית הספר מסוגל לתת מענה לפחות לחלקם? אם דבר כזה היה אפשרי, ואכן היה נסיון לתת מענה בתחום תזונת הילדים, אז אולי עדיף לילד שימצא במסגרת.
אמרנו שהילד זקוק לאהבה. סביר להניח שכל הורה אוהב את ילדיו. אבל לא כל הורה מצליח להחצין את אהבתו ולאפשר לילדיו לחוש בה. אז אם הילד חיה בסביבה משפחתית מנוכרת, ואילו בבית הספר הוא עשוי להתקל במורה או שתיים שכן תענקנה לו חם - במקרה כזה ללא ספק עדיף שילך לבית הספר. אבל אם ההורים מסוגלים לבטא את רגשותיהם כלפי ילדיהם, אז ללא ספק יש יתרון לחינוך הביתי.
אמרנו שילד זקוק לחיי חברה. האם מדובר בילד שלא משנה באיזו מסגרת הוא ימצא תמיד חברה באותה קלות, או שהוא זקוק למסגרת ולדחיפה, או שלהיפך המצאות במסגרת תגרום לו להסגר? ברור שאם זה ילד שלא משנה באיזו מסגרת ימצא, תמיד יסתדר או תמיד לא יסתדר, אז הנושא החברתי איננו שיקול. אם מדובר בילד שחייב מסגרת ודחיפה, אז עבורו בית הספר די חיוני. אם זה ילד שמסגרת תגרום לא להסתגרות, אז ברור שבית הספר יזיק לו בהיבט החברתי, והחינוך הביתי עדיף עבורו. צריך גם לבדוק אם זה ילד שמתאימה לו יותר חברת בני גילו או שעדיפה לו חברה רב גילאית, ולזכור שבית הספר מגביל את הילד למפגש עם בני גילו הכרונולוגי בלבד. שיקול נוסף צריך להיות, "היצע" הילדים עמם יכול לפגש הילד בלי הליכה למסגרת לעומת "היצע" הילדים שבית הספר מציע לו.
אמרנו שהילד זקוק לתנאים שיאפשרו לו להתפתח כראוי. אם מדובר במשפחה שחיה בישוב כפרי, כאן ברור לי שהבית מקנה לילד תנאי התפתחות טובים בהרבה מאשר הגן ובית הספר. אם המדובר הוא במשפחה עירונית, עדיין לבית יתרון, לדעתי, אבל בולט הרבה פחות ובמקרים נדירים (של משפחות קשות יום שחיות בתנאים לא אנושיים) הבית עלול להוות מחסום להתפתחות. גם ילד בריא שנולד להורים בעלי מום גופני כלשהו, עלול (במקרים חריגים) לסבול בבית מחסכים התפתחותיים. אבל לרוב גם הורים נכים, אפילו עוורים או חרשים, מסוגלים למצוא פתרונות שיועילו לילדיהם, ומום גופני של ההורים לא צריך להוות מניעה לחינוך ביתי.
אמרנו גם שהילד זקוק לרכישת כלים לחייו הבוגרים. בעצם כאן מדובר בלמידה, חלקה הלמידה שאנחנו רגילים שנעשית בבית הספר, חלקה למידה מנסיון החיים וחלקה למידה על דרך החיקוי. אם הילד מסוגל ללמידה עצמית, הוריו מסוגלים לסייע ללמידה שלו (בכל דרך בה יבחרו) ומאמינים ביכולתם זו, כאן אין לי כל ספק שלחינוך הביתי יתרון עצום על פני בית הספר (גם אם תעשנה רפורמות במערכת בית הספר אף פעם לא יוכל להשתוות לבית בענין זה). אבל, אם הילד זקוק למסגרת נוקשה, או שהוריו לא מסוגלים או לא מאמינים ביכולתם לסייע לו בלמידה אז עדיף שהילד ילך לבית הספר.
שיקול נוסף תלוי בהורים בלבד: האם הם מסוגלים לחיות עם מצב בו לפחות אחד ההורים אינו עובד מחוץ לבית (או שאינו עובד כלל או שעובד בבית). אם הם מסוגלים לכך, וההורה שאינו עובד מחוץ לבית יכול להמצא במצב של נגישות מספקת לילדיו אז אין שום מניעה לבצע חינוך ביתי. אבל אם אף אחד מההורים לא מסוגל להיות נגיש מספיק לילדים, אז לאותה משפחה החינוך הביתי לא מתאים.
אז כל משפחה ששוקלת את נושא החינוך הביתי, רצוי שתבחן את עצמה לפי הקריטריונים הללו ואז תחליט.
כמובן שבמקרה של ילד חולה לא קיימת אפשרות אחרת, ואין כל שאלה האם לעשות לו חינוך ביתי או לאו. זה ברור שזה מה שצריך לעשות. השאלה מתעוררת לגבי הילדים הבריאים. האם יש ילדים שלהם זו השיטה העדיפה ואחרים שעבורם לא?
כדי לבחון זאת צריך ראשית לענות על שאלת צרכיו של הילד. אז מהם אותם צרכים?
* ילד זקוק לבטחון
* ילד זקוק לתנאי קיום
* ילד זקוק לאהבה
* ילד זקוק לחיי חברה
* ילד זקוק לתנאים שיאפשרו לו להתפתח כראוי
* ילד זקוק לרכישת כלים נכונים שיכינו אותו לחייו הבוגרים
לאחר שידועים צרכיו של הילד יש לבחון את תכונותיו האישיות, ואת מידת יכולתו האישית להשיג לעצמו מענה לכל אחד מצרכים אלה, בצורה המיטבית, בכל אחת מהמסגרות הנגישות עבורו. כאשר לוקחים בחשבון שהמערכת הממלכתית והחינוך הביתי נגישים לכל אחד, ועבור חלק יש אפשרויות נוספות. לאחר שנענה על אלה, עלינו לבחון את משפחתו של הילד ואת המערכת ולבחון מי יכול לתרום לילד טוב יותר ולתת לו מענה טוב יותר לצרכיו.
אמרנו שהילד זקוק לבטחון. האם אופיו והחינוך שקבל מאפשרים לו להמנע עד כמה שניתן מכניסה לסכנות, והאם יש בידיו מספיק כלים להחלצות מסכנות אליהן בכל זאת נקלע? האם המערכת יכולה להקנות לו כלים שיקנו לו בטחון? האם הוריו מחנכים אותו כראוי, לשם הקנית כלים לשמירה על בטחונו, אם כילד ואם כאדם בוגר? האם המערכת מגנה כראוי על הילדים שבאים בשעריה? האם ההורים מספיק זמינים כדי להגן על ילדם, בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו? ככל שהילד מסוגל טוב יותר להגן על עצמו בכוחות עצמו, זה טוב בכל מסגרת בה הוא ימצא, אבל אפילו הילד שלו הכמות הגדולה ביותר של כלים להגנה עצמית עדיין זקוק גם להגנת המבוגרים. אם את אותה הגנה יוכל לקבל טוב יותר במערכת, מוטב שילך לבית ספר, אבל אם הוריו מסוגלים להגן עליו טוב יותר מאשר צוות בית הספר, מוטב לו שיהיה בחינוך ביתי.
אמרנו שהילד זקוק לתנאי קיום. האם הוריו מסוגלים להעניק לו את כל צרכי הקיום הבסיסיים שלו? אם כן, אין זה משנה באיזו מסגרת הוא ימצא. אם הוריו לא מסוגלים לזה, האם בית הספר מסוגל לתת מענה לפחות לחלקם? אם דבר כזה היה אפשרי, ואכן היה נסיון לתת מענה בתחום תזונת הילדים, אז אולי עדיף לילד שימצא במסגרת.
אמרנו שהילד זקוק לאהבה. סביר להניח שכל הורה אוהב את ילדיו. אבל לא כל הורה מצליח להחצין את אהבתו ולאפשר לילדיו לחוש בה. אז אם הילד חיה בסביבה משפחתית מנוכרת, ואילו בבית הספר הוא עשוי להתקל במורה או שתיים שכן תענקנה לו חם - במקרה כזה ללא ספק עדיף שילך לבית הספר. אבל אם ההורים מסוגלים לבטא את רגשותיהם כלפי ילדיהם, אז ללא ספק יש יתרון לחינוך הביתי.
אמרנו שילד זקוק לחיי חברה. האם מדובר בילד שלא משנה באיזו מסגרת הוא ימצא תמיד חברה באותה קלות, או שהוא זקוק למסגרת ולדחיפה, או שלהיפך המצאות במסגרת תגרום לו להסגר? ברור שאם זה ילד שלא משנה באיזו מסגרת ימצא, תמיד יסתדר או תמיד לא יסתדר, אז הנושא החברתי איננו שיקול. אם מדובר בילד שחייב מסגרת ודחיפה, אז עבורו בית הספר די חיוני. אם זה ילד שמסגרת תגרום לא להסתגרות, אז ברור שבית הספר יזיק לו בהיבט החברתי, והחינוך הביתי עדיף עבורו. צריך גם לבדוק אם זה ילד שמתאימה לו יותר חברת בני גילו או שעדיפה לו חברה רב גילאית, ולזכור שבית הספר מגביל את הילד למפגש עם בני גילו הכרונולוגי בלבד. שיקול נוסף צריך להיות, "היצע" הילדים עמם יכול לפגש הילד בלי הליכה למסגרת לעומת "היצע" הילדים שבית הספר מציע לו.
אמרנו שהילד זקוק לתנאים שיאפשרו לו להתפתח כראוי. אם מדובר במשפחה שחיה בישוב כפרי, כאן ברור לי שהבית מקנה לילד תנאי התפתחות טובים בהרבה מאשר הגן ובית הספר. אם המדובר הוא במשפחה עירונית, עדיין לבית יתרון, לדעתי, אבל בולט הרבה פחות ובמקרים נדירים (של משפחות קשות יום שחיות בתנאים לא אנושיים) הבית עלול להוות מחסום להתפתחות. גם ילד בריא שנולד להורים בעלי מום גופני כלשהו, עלול (במקרים חריגים) לסבול בבית מחסכים התפתחותיים. אבל לרוב גם הורים נכים, אפילו עוורים או חרשים, מסוגלים למצוא פתרונות שיועילו לילדיהם, ומום גופני של ההורים לא צריך להוות מניעה לחינוך ביתי.
אמרנו גם שהילד זקוק לרכישת כלים לחייו הבוגרים. בעצם כאן מדובר בלמידה, חלקה הלמידה שאנחנו רגילים שנעשית בבית הספר, חלקה למידה מנסיון החיים וחלקה למידה על דרך החיקוי. אם הילד מסוגל ללמידה עצמית, הוריו מסוגלים לסייע ללמידה שלו (בכל דרך בה יבחרו) ומאמינים ביכולתם זו, כאן אין לי כל ספק שלחינוך הביתי יתרון עצום על פני בית הספר (גם אם תעשנה רפורמות במערכת בית הספר אף פעם לא יוכל להשתוות לבית בענין זה). אבל, אם הילד זקוק למסגרת נוקשה, או שהוריו לא מסוגלים או לא מאמינים ביכולתם לסייע לו בלמידה אז עדיף שהילד ילך לבית הספר.
שיקול נוסף תלוי בהורים בלבד: האם הם מסוגלים לחיות עם מצב בו לפחות אחד ההורים אינו עובד מחוץ לבית (או שאינו עובד כלל או שעובד בבית). אם הם מסוגלים לכך, וההורה שאינו עובד מחוץ לבית יכול להמצא במצב של נגישות מספקת לילדיו אז אין שום מניעה לבצע חינוך ביתי. אבל אם אף אחד מההורים לא מסוגל להיות נגיש מספיק לילדים, אז לאותה משפחה החינוך הביתי לא מתאים.
אז כל משפחה ששוקלת את נושא החינוך הביתי, רצוי שתבחן את עצמה לפי הקריטריונים הללו ואז תחליט.
אמא עירונית, מגדלת את בתה בחינוך ביתי שבו אני משלבת לימודים מסודרים. לא משתייכת לקבוצת "באופן טבעי", על אף שעם חלק מרעיונותיהם מסכימה.
