איך עובדים בצוות ? מה הם יחסי הגומלין באגף המכירות 

את הסיפור שאתם מתחילים לקרוא עכשיו, שמענו אחי ואני, בליל שבת קודש, בדרשתו המרתקת של הרב אשר לנדאו, רבה של בית הכנסת "ישראל הצעיר" בני ברק, ששמע, מיהודי ישיש ניצול שואה שפגש שנה שעברה בבית אבות, במרכז ברוקלין ניו יורק, אותו ישיש, קרא  את הסיפור, באחד מעיתוני האידיש שיצאו באותה התקופה, טרום מלחמת עולם השנייה, יש כאן הרבה מוסר השכל לחיים בכלל, ולעולם המכירות בפרט.

לחצקע'ל אחד מהשנוררים הוותיקים של וורשא היה יום קשה, לא הצליח לאסוף פרוטה, למרות שחיזר על הפתחים הלוך ושוב, מותש ומזיע, עייף ורעב, נעמד נשען לו על הגדר של אחוזת הפריץ, החל להתגרד, ראה הפריץ מחלון חדרו, ירד למטה כולו עצבני, על היהודון המתגרד, שאל מדוע אתה מתגרד בגדר האחוזה - מה כאן זה המשרדים של חיש גד - ספר לי מהר ומייד, מה הביאך לפעולה מסתורית זו, של גרוד עצמך דרך אגב, בגדר חווילתי, ענה וסיפר חצק'ל, ביבושת האופיינית לו, על תפקידו, על היום המאכזב שהיה לו, כי הוא צריך להשיא את ביתו בעוד חודשיים, הפרוטה לא מצויה בכיסו, שלא לדבר על מקלחת חמה, אז הגרוד נראה לו פיתרון רלבנטי ומרענן.

התרגש, ריחם, הפריץ על חצקע'ל, העריך את כנותו הרבה, הוציא מכיסו, שקית מלאה יהלומים, נתן ואמר, שיהיה לך להוצאות החתונה של ביתך הבוגרת, ושל שאר הצאצאים, הודה מיודענו בנימוס, אץ רץ לביתו שבקצה העיירה, כדרכם של עיירות יהודיות בגולה, הסיפור הזה נהפך לנייעס הכי חם בעיר, שמעה על כך כל קהילת השנוררים, החליטו שניים מהממולחים שבינם, גם לעשות את אותו הדבר, להתגרד בגדר האחוזה של הפריץ, לקוות שגם מזלם ישחק להם כמו לחצקע'ל, ראה אותם הפריץ, ירד כולו רותח וסמוק לחיים, שאל, זעף, הפריצקי הזה, מה אתם עושים פה, החסר מתגרדים אנוכי, שנוספתם גם אתם, ענו לו השניים בשירת המקהלה: בת יש לנו לחתן/ לא ידענו שתתעצבן/ רצינו לקבל ממך יהלומים/ כדי שנוכל לחתן את הילדים/, מיד קרא הפריץ לשומרים ציווה עליהם לקחת את שני היהודונים לתליה, נבהלו צעקו ובכו, על מה ולמה, למה חצקע'ל  קיבל יהלומים, ואנחנו לא, מה הוא יודע להתגרד יותר טוב, ענה להם הפריץ, הוא היה לבד, ולכן היה צריך להתגרד בגדר, אבל אתם יכולתם להתגרד אחד עם השני, אם זה לא עלה בדעתכם, כנראה שכל מהותכם היא שקר ואנוכיות, מה שמגיע לכם זה תליה.

במהלך העבודה קורה לפעמים שאיש מכירות נכנס ללקוח חדש, שכבר קיבל הצעת מחיר מאיש מכירות אחר, או שהוא דיבר איתו על הצעת מחיר, או שחלם בלילה שהוא רוצה להגיע אליו, סוג של יהי רצון, מתחיל הויכוח למי שייך הלקוח, מין  משפטי שלמה כאלה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, האופציה של יחלוקו בעמלה, לא תמיד מתקבלת, כי כל אחד אומר לא שווה לי לעבוד בחצי עמלה, כמו תמיד בית העסק משלם את המחיר, מין ההגינות לדאוג שהעסק לא יפגע, לא יפסיד, שזה אומר שהלקוח לא יעזוב למתחרה אחר.

בכדי לעשות סדר בבלגן, בראש ובראשונה חייבים להיות אזורי טרטוריה מוגדרים, כמו בג'ונגל, לקבוצת האריות האלה יש את השליטה באזור הזה של מדבר קלאהרי, ולקבוצה השנייה יש את האזור הצפוני של הג'ונגל, הבעיה העיקרית היא בסימוני הטריטוריה של כל אחד, אנשי המכירות רוצים את כל הקלפים קרובים לחזה, כשיהיה להם זמן הם ייגשו ללקוח, יציעו לו לעבוד איתנו, סוג של אגואיסטיות מסוימת, מתי הדובים מתעוררים, כשנכנס איש מכירות חדש, הוא מתחיל לדרוך על לקוחות, כי הוא טבולה ראסא - בעברית : ראש חדש/נקי, לא מכיר, לא יודע, הוא רואה שם לקוח, הוא רוצה להיכנס, הוא רוצה לעמוד ביעדים, אבל האריות הזקנים, סימנו טריטוריה, לפני שנה, עדיין לא עשו כלום.

המוסר השכל שצריך ללמוד מחצקע'ל, אם אתה מתגרד עם הקיר, אבל לא מתנהג כמו קיר אטום, יש סיכוי שתצליח להוציא מהלקוח יהלומים, אבל אם מכל הצלחה של מישהו אחר אתה מתחיל להתגרד, או שבמקום להיות מקורי, אתה מתחיל לחכות הצלחות של אחרים, לעשות אותו דבר כמותם, ולא להיות יותר טוב מהם, לכל פגישה תמיד תרצה שיבואו איתך, ייקחו אותך, יעשו לך, אחת דינך הוא לעמוד התליה.