דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


כיצד הפך מעשה חיובי לסטריאוטיפ שלילי? 

מאת    [ 25/11/2011 ]

מילים במאמר: 765   [ נצפה 4296 פעמים ]

כיצד הפך מעשה חיובי לסטריאוטיפ שלילי? 

אני קוראת, ושוב קוראת, וזה אשכרה טור מחוייך, ספוג אהבה לחיות מהזן החתולי, נכתב בנימה היתולית, ובנושא אהוב עלי, ובכל זאת משהו מפריע לי, ואינני בטוחה מהו ולמה, מכירים את ההרגשה?

חושבת לעצמי "מה הקטע" - קרה לכם שאתם קוראים, רואים, או שומעים משהו נחמד נורא, מחייכים יחד עם כולם, אך בפנים כזה משהו מנקר ומפריע לכם?
אתם מבטלים את המחשבה הטורדנית במחי יד, בטוחים שהגזמתם, עד שרואים שלעוד אנשים גם משהו מפריע, או שמשהו שולי ולא קשור מאיר לכם פתאום כפנס, בדיוק על הנקודה הנכונה.
פתאום אתם מבינים מה הפריע לכם, ושאינכם כל כך טועים.

אז זה מה שקרה לי לגבי הטור המחוייך הזה : הארץ גלריה "איך כמעט הצטרפתי לנשים המאכילות חתולים ברחוב" (21.11.2011) תמר רותם
[לקישור]

נראה משונה שדווקא היא כאישה, ואוהבת חתולים, שבויה עושה רושם (יחד עם ההומור, לא נוגד את זה בכלל), ולא ביחידות בסטריאוטיפ שמאכילי חתולים הן נשים, רווקות, מבוגרות, שמאכילות חתולים מסיבות מובנות וידועות.

בכלל נראה שהטור ספוג, לא רק בהומור, גם בנימת התנצלות, שכאילו מסבירה למה ואיך היה לה זמן לטפל בחתולים, שלה, אחרים ובכל זה (הילדים לא היו בבית, והיה לה ריק). הרי אפשר לעשות גם זה וגם זה, כשיש מקום בלב, כשאוהבים, כשרוצים באמת אפשר.

כולנו כולל הכותבת, יודעים שמאכילי חתולים הם גברים ונשים, רבים נשואים ובעלי משפחות, ו"תנאי הקבלה" ל"משרה הנחשקת" הזו אינם הכרחיים כפי שקובע הסטריאוטיפ.
ובכלל האכלת החתולים נובעת לאו דווקא מהסיבות הנרמזות אלא מסיבות שונות לחתולין (הפצה והטמעה עי haleth) – מפולניות ייתר !!!

(יכול להיות שאני רואה לא רק נשים בתמונה?, התמונה דרך
אגב, מכאן )

אמא שלי צוחקת עלי ואומרת שכמו שהיא תמיד ניסתה לדחוף לנו אוכל, גם אני מנסה לדחוף לכולם אוכל, כולל לה עצמה.

אבל ברצינות, לא נראה הגיוני יותר שהמניעים ל"גחמה המגונה" שקרויה האכלת חתולים, היא פשוט חמלה על חיות חסרות ישע, עזובות, ורעבות? או קושי בלראות מישהו רעב? סיבות כאלה, שהגיוניות יותר בעיני אינן אופייניות ובלעדיות לנשים, ובודאי לאו רק לרווקות או נשואות, חסרות ילדים או בעלות ילדים - אלא לדרך הסתכלות על החיים, חמלה, רצון לעזור.

איך נולדה בכלל הסטיגמה הזו - שמאכילי חתולים הן נשים רווקות מבוגרות מאפירות שיער ללא ילדים, שעושות זאת מסיבות אלה?
מה קרה? ממתי חמלה וחוסר רצון לראות מישהו, יצור חי רעב הפכו למשהו שאינו חיובי, לסטיגמה?

אני בכלל אוהבת בעלי חיים ומנסה לעזור ככל שיכולה, אז זה גרוע עשרות מונים, אז אני אמורה לחוש בושה - להתנצל שזה רק בגלל שבמקרה היה לי זמן?

כשאכפת לך ממשהו, ושאתה חושב שמשהו אינו תקין, ובמקום רק לצקצק בלשונך אתה ברוב עוונותיך גם עושה משהו זו בושה?

הרשויות אמורות לטפל בחיות רחוב ובבע"ח מפקירות אותם, האכיפה והחקיקה לא משהו, ובנישה הזו, בשל החוסר האדיר הבלתי נסלח ולא אנושי, נכנסים בלית ברירה עמותות, אוהבי בעלי חיים, ואנשים שלא יכולים לשאת את הסבל. הם עושים מעשה אנושי טוב, כמה ומה שיכולים - אז זה בגלל ש"אין להם מה לעשות בחיים"? בגלל שהן נשים משועממות?

"איינה" חברה הפכנו להיות...חברה שבה במקום להעריך, לעודד, ולטפוח על השכם למי שלוקחים על עצמם, בהתנדבות וללא תמורה, לעשות משהו טוב למען האחר שזקוק לכך נואשות – מוציאים להם שם לא הכי חיובי, טועים במניעיהם, ומנסים לביישם במה שהם עושים. למה? ממתי חמלה על החלש, מעשה טוב הפך לבושה וסטיגמה חסרת הגיון כזו?

מוזר ומעניין, כי הרי אם אותם אנשים בדיוק היו מתנדבים ומאכילים על חשבונם חסרי בית למשל, נראה לכם שהסטיגמה הזו הייתה מחזיקה מעמד במקרה כזה, או נוצרת בכלל?
אבל כלפי בעלי חיים שאינם יכולים להגן על עצמם, שזקוקים לעזרה ולרחמים יותר מכולם, שבסוף סולם העדיפויות של הכל, כולל הרשויות שמזניחות את הטיפול בהם – כאן נוצרים כל מיני דעות קדומות, אמונות טפלות, וסטיגמות חופשי, בכיף, למה לא....

נחמד כתיבה עם הומור, השאלה אם היא בהומור על עצם הדעות הקדומות כאן, או בהומור על עצמה שאף היא הצטרפה כמעט (איזה מזל שלא) לנשואי אותו סטריאוטיפ?

נוח לי יותר עם הומור בו אני מגחכת על עצמי יותר מאשר על מי שאינו יכול להגיב, או על סבל ורעב של מישהו אחר, ולו הוא חתול רחוב עזוב, ואם אני עושה משהו בנדון, ואני עושה כבר שנים רבות, אינני חשה צורך להסביר או להתנצל.

כמה שנכון הפתגם הזה ש"חברה נאורה ניכרת ביחסה לבעלי החיים שבתוכה".
מדינה נאורה ניכרת ביחס אל החלש בה....חשבתם על זה -
אפשר בהתאם לעניין כאן לומר שחברה ניכרת ביחסה לאלה ממנה שעוזרים לאותו חלש שבה. אם זה חסר בית, אישה מוכה, או חתול רחוב עזוב, זה לא משנה מי - זה העיקרון.
ובחברה של היום, בזמנים אלה, לא מגבים ומעודדים עמותות ומתנדבים, לפעמים להיפך עושה רושם מערימים על דרכם קשיים אין סוף.

עלה במקור כולל תמונות בבלוג שלי כא
[לקישור]

התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד) http://cafe.themarker.com/user/114149/        bonbonyetta@walla.co.il




מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב