על דר אבי אלתר - מילים לזכרו של מי שהיה ראש וראשון למומחי המס בישראל 

5 וחצי שנים עבדתי במחיצתו של דר' אבי אלתר, צמוד, צמוד כמו שמעטים זכו. תחילה כטרום מתמחה אח"כ כמתמחה ואח"כ כעו"ד. עברתי עימו את המחלה הנוראית, את הפרטים הקשים ואת הגילוי הנורא כל פעם מחדש ששוב ההשתלה לא הצליחה והסרטן חזר לקנן בגוף – אבי היה לוחם, תמיד אמר לכולם שהוא מרגיש טוב מתמיד והדברים מתפתחים בכיוון חיובי. כמו כן עברתי עימו את הפגיעה הצורבת, והעלבון מן החשד שהטיחה בו הפרקליטות כאילו נתן ידו למעשה פלילי. חשד שבסופו של יום נוקה ממנו אך העלבון נשאר.

לאבי אלתר היו שתי תדמיות  - התדמית הציבורית אצל עורכי הדין ורואי החשבון בחוץ הללו סברו שמדובר ב "גאון משוגע" איש קשה ונוקשה. המדובר בתדמית שאבי אהב לטפח, אך האמת היתה שונה לחלוטין וגלויה לעובדי המשרד- שם היה אבי רך כקנה. בכל בעיה אישית יכולת להיכנס תמיד ודלתו הייתה פתוחה. במשרד לא היו מעמדות לא היה שותף בכיר שותף זוטר עו"ד שכיר או מזכירה. כולם שותפים. דעתם של כולם חשובה והדבר הביא להרמוניה נפלאה. על אף שהיה ללא ספק ראש וראשון למשרד כאשר היו מחלוקות ניהוליות תמיד דחה את דעתו בפני אחרים, כך הייתה דרכו הן בניהול המשרד והן בשאלות משפטיות: יעידו על כך עוה"ד זיו שרון וענת טנא ממשרדו להם רכש אהבה יתירה ואשר בשנים האחרונות של מחלתו עמדו עימו בראש המשרד.

אבי היה קודם כל "בן אדם" – "מנטש" כמו שאומרים באידיש, ובתחום עריכת הדין אין רבים כאלו. כאשר משרד רואי חשבון מסוים התפרק והיה חשש ביחס לאחד העובדים שלא יימצא לו תפקיד ידעו השותפים באותו משרד רו"ח לפנות לאבי ולבקש שיעשה "טובה" ויעסיק את אותו אדם אצלו כיוון שאחרת סיכוייו למצוא עבודה בשוק העבודה קלושים. כך גם לגבי מתמחים שסיימו את שנת ההתמחות במשרד, אבי פעל במרץ (ולא הסתפק רק בכתיבת המלצה) לנסות ולסייע להם במציאת עבודה.

גם דרכו במשרד פנימה לא הייתה שונה. אני זוכר שכטרום מתמחה במהלך השנה השנייה שלי ללימודים ולאחר כחצי שנה עבודה במשרד נכנס אבי לחדרי במשרד והציע לי ללכת לאכול איתו צהריים. לא היה מדובר בשיחה על עבודה – אלא סתם על החיים, שיחה חברית – האם מישהו מכיר סיטואציות כאלו במשרד עורכי דין רגילים וידועים האם יעלה על הדעת שהשותף הבכיר (לדוגמא, יגאל ארנון) יזמין טרום מתמחה לארוחת צהריים? אבל אצל אבי לא היה דיסטאנס – הוא ידע להפריד בין עבודה לידידות אישית.  פעם אחרת בעודי טרום מתמחה הבחנתי שאחת לשבוע מגיע אל החדר שלי זר פרחים גדול - לא הבנתי מדוע. הסתבר לי שאבי שמע מן המזכירות שבגלל בעיית אוורור שטרם סודרה החדר אינו נעים מספיק ולפעמים אפילו מסריח והוא החליט שעד שהנושא יתוקן יוכנס לחדר זר פרחים גדול וטרי כדי לתקן את האוויר והאווירה.

בימי שישי בטרם נתנה המחלה את אותותיה היינו מגיעים למשרד רק הוא, אני ומזכירה ולפעמים גם עו"ד אורי כליף הוא היה יושב איתנו זמן רב לשיחות על העולם ועל מחשבות שונות ואישיות, ידע לצחוק הרבה ופעמים רבות סיימנו את יום שישי בצהריים בארוחת צהריים משותפת.

בתחום המקצועי לבד מן הידע הרב וה"ברק" המדהים" שהיה לו אבי האמין בכל אחד ואחד מן הפרטים – האנשים שעבדו במשרדו, בתור טרום מתמחה אתה מנהל תיק, קובע שכ"ט ומנהל את הדיונים מול פקיד השומה. זאת בשונה ממשרדים אחרים בהם רק שותף בכיר קובע שכ"ט ועובד ישירות מול הלקוח. אבי האמין שאם החזקת מעמד במשרד – אתה מסוגל להכל. האמון הזה שהוא נטע בעובדים שלו ביכולות שלהם. הפרגון הרב שהרעיפו הוא ושותפו עו"ד זיו שרון על כל אחד מן העובדים הם אלו שגרמו לעובדים להאמין בעצמם. כך לדוגמא, גם אם הייתה רק מתמחה היה אבי שולח אותך להרצות, בלשכת רואי החשבן ולשכת עורכי הדין,  אתה הייתה נפגש לבד עם ראשי המשק ולקוחות שמנים – אבי האמין שאם אתה מקצוען זה לא משנה איזה תואר יש לך, כן עו"ד או לא עו"ד, כן רו"ח או לא רו"ח,  העיקר שאתה יודע לעשות את העבודה. אבי לא העיר מעולם על צורת לבוש. בשונה ממשרדי עורכי דין אחרים במשרדו לא היה "קוד לבוש", הדגש היה על המקצוענות. על היכולת לתת פיתרון ללקוח. אם הפיתרון טוב ונכון משפטית הוא לא חשש להתעמת עם כל מי שהיה צריך, רשויות המס, בתי משפט ועוד.

ללא ספק אבי אלתר אחראי לרבים מן הרעיונות "היצירתיים" הקיימים כיום בשוק תכנוני המס והוא יהיה אחראי באופן עקיף גם לרבים מן הרעיונות היצירתיים שנראה בשנים הקרובות ממי שהיו חבריו ותלמידיו. כפי שכתב באחד מספריו הוא ראה ערך עליון בהכשרת דור עתיד משפטי בתחום המיסים.

חבל על דאבדין ולא משתכחין. אבי ייזכר בליבנו לעד קודם כחבר אח"כ כמורה ולבסוף כמי שבתחומו לא היה כמוהו. אהבה רבה רכשנו לו ותנחומינו שלוחים למירי ולילדים ובתקווה שהמשרד של אבי ימשיך לפעול ולשגשג גם בלעדיו תנחומינו מסורים גם לזיו וענת – חברים אישיים ומי שעיקר עול ניהול המשרד צפוי לעבור לכתפיהם.