בימים אלו ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בנצרת פסק דין בתביעת רשלנות שהוגשה ע"י הורים אשר בנם נפגע במהלך הלידה, כאשר לאחר שראשו כבר יצא, התברר כי חל סיבוך בלידה, אשר דרש ביצוע פעולות חילוץ. משחולץ התינוק, הסתבר כי נגרם לו נזק בגפה הימנית העליונה, הידוע כשיתוק על שם ארב [ERB]. כתוצאה מכך, נותרה לו נכות אורתופדית קבועה (ת"א (נצ') 214/08).
פסק דין זה הנו האחרון בשרשרת פסקי דין רבים העוסקים בסיבוך המיילדותי מוכר המכונה "כליאת כתפיים" או "פרע כתפיים" [בלעז: [Shoulder dystocia אשר בגינו הוגשו ומוגשות תביעות בטענה של רשלנות רפואית בלידה.
סיבוך זה הינו אחד הקשים במיילדות והוא מתרחש במהלך לידה נרתיקית, כאשר לאחר יציאת הראש מתעלת הלידה, נתקעות הכתפיים ומונעות את יציאת היילוד. הנזק העצבי מתרחש כאשר, ע"מ לחלץ את היילוד, נדרש המיילד להפעיל כח ולמשוך בכתפי היילוד, משיכה אשר לעתים ? בפרט אם אינה מתבצעת בדרך המקובלת ? גורמת לפגיעה בלתי הפיכה במקלעת העצבים הברכיאלית.
בפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בעניין זה, פס"ד אסי מימון (ע"א 2694/90), נקבע כי על הצוות הרפואי להכיר את גורמי הסיכון להתרחשות הסיבוך, לפעול לאיתורם מראש, ולהיערך כך שיהא בידו להתמודד עם כל התפתחות שתתרחש במהלך הלידה.
מקובל כי ניתוח קיסרי הנו הדרך המתאימה להתמודד עם הסיכון להתרחשות הסיבוך, באשר בביצוע הניתוח יש כדי למנוע את תופעת פרע הכתפיים. יחד עם זאת, עריכת ניתוח קיסרי צופנת בחובה חסרונות שונים, וגם לניתוח זה יש סיבוכים משלו על כן, נקבע, כי אין לבצע ניתוח קיסרי כדבר שבשגרה, רק כדי למנוע סיכון ערטילאי של פרע כתפיים. הניתוח הקיסרי צריך להיות מוצע ליולדת כאשר ניתן לחזות, על סמך הנתונים שבידי הרופאים, כי קיים סיכון ממשי להתרחשות פרע כתפיים.
גורם הסיכון המקובל, המנבא התרחשות פרע כתפיים, הנו בראש וראשונה משקל עובר גבוה, קרי "עובר מקרוזומי" השוקל מעל 4 ק"ג ומעלה.
על פי נייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה - אשר בתי המשפט פסקו כי האמור בו מהווה את הפרקטיקה המקובלת בבתי היולדות בארץ - ביולדת סוכרתית, קיים סיכון לפרע כתפיים כאשר משקל העובר הינו מעל 4 ק"ג. ביולדת שאינה סכרתית, כאשר הערכת משקל העובר הינה בין 4 ל ? 4.5 ק"ג, ניתן לאפשר לידה לידנית. בכל מקרה יש להפעיל שיקול דעת קליני ולתעד אותו.
גורמי סיכון מקובלים נוספים להתרחשות פרע כתפיים הנם, בין היתר : התמשכות השלב השני בלידה; סכרת במשפחת האם; סכרת הריונית של האם; עליה משמעותית במשקל האם, וולדנות.
בתי המשפט פסקו, כי הצוות הרפואי חייב לנסות ולאתר את גורמי הסיכון טרם הלידה, ובראש ובראשונה לבצע הערכה של משקל העובר, רשלנות באבחון והערכת משקל העובר עלולה להביא לקביעה בדבר רשלנות רפואית בניהול הלידה.
בהתקיימות אחד מגורמי הסיכון או יותר על הצוות הרפואי לקיים היוועצות, ולהחליט האם לסיים את הלידה בניתוח קיסרי או להמשיך לנהלה כלידה וגינאלית. אם מתקבלת ההחלטה להמשיך ללידה וגינאלית חובה שרופא מיומן יפקח על התפתחות הלידה באופן צמוד וחובה שרופא בכיר ומיומן יקבל את הלידה. נפסק עוד כי חובה לתעד את ההחלטות אודות אופן ניהול הלידה.
בפסק הדין שכאמור ניתן לאחרונה בנצרת, קיבל ביהמ"ש את חוות דעת פרופ' מילווצקי, המומחה הרפואי שמונה מטעם ביהמ"ש. ביהמ"ש פסק, על יסוד חוות הדעת הרפואית של פרופ' מילווצקי, כי דין התביעה להידחות, באשר במקרה זה לא נמצא, כי הערכת משקלו של העובר, כמו גם עברה המיילדותי של האם, היוו משום תמרור אזהרה, אשר התריע בפני צוות חדר הלידה על אפשרות הולדת תינוק מקרוזומי ועל הצורך בהערכות הולמת. נפסק כי משקלו המוערך של הילוד לא הצריך שקילת לידה באמצעות ניתוח קיסרי.
נציין כי לעומת פסק דין זה, משרדנו זכה בעבר בפסק דין בתביעה ברשלנות רפואית, אשר הוגשה אף היא ע"י הורים לילדה שנפגעה פגיעה עצבית מסוג השיתוק ע"ש ERB לאחר שבלידתה התרחש הסיבוך של פרע כתפיים. בכתב התביעה טענו, כי בנסיבות לידה זו, הצוות הרפואי התרשל, והעניק לאם טיפול כושל, כאשר החליט לסיים את הלידה באופן מכשירני במקום באמצעות ביצוע ניתוח קיסרי.
גם בתביעה שמשרדנו ניהל מינה ביהמ"ש כמומחה מטעמו את הפרופ' מילווצקי, אשר גם במקרה זה קבע, כי לא הייתה התרשלות בניהול הלידה. ואולם במקרה זה, לאחר שהמומחה נחקר וענה לשאלות שהוצגו לו על ידינו הן בע"פ והן בכתב, קיבל ביהמ"ש הנכבד את טענות משרדנו וקבע בפסק הדין, בניגוד לדעת המומחה מטעמו, כי הצוות הרפואי שגה בדרך טיפולו בתובעת.
ביהמ"ש פסק כי חולשת חוות הדעת של פרופ' מילויצקי נובעת מכך שהוא בחר לבחון כל נתון בנפרד, ומצא שכל נתון כזה, כשהוא עומד בפני עצמו אינו מהווה גורם סיכון. ואולם, קבע ביהמ"ש, בחינה כזו מתעלמת מהמשקל המצטבר של הנתונים באשר לעתים, התמונה גדולה מסך מרכיביה, ושילוב הנתונים זה בזה יכול להוביל לתוצאה אחרת.
ביהמ"ש פסק, כי במקרה זה אכן ראייה כוללת של הנתונים, מביאה למסקנה, כי הצוות הרפואי התרשל. בין היתר, פסק ביהמ"ש כי העדרו של מידע חיוני הנוגע להיות היולדת סוכרתית, היה חייב להדליק נורה אדומה, ומכאן והלאה היה מקום להתייחס לכל יתר הנתונים באופן זהיר וחשדני. נתונים גבוליים הגבירו את הסיכון, וחייבו הפעלת שיקול קליני הכולל ביצוע ניתוח קיסרי. הצוות הרפואי נכשל באבחנה הואיל והתעלם מהחלל בנתונים, ובעקבות זאת שגה הצוות הרפואי גם בדרך הטיפול שנקט בה (ת"א (י"ם) 3445/01).
