למה ? כי זה קל יותר. . . 

למה - כי זה קל יותר. . . 

סחף בערכים, בנורמות חברתיות, בתכנים ובכלל, קיים הרי זמן רב, ואינו חדש - אנשים נוטים לעשות תמיד ובכל מצב מה שיותר קל....

המשווקים, יצרנים של מוצרי צריכה מנצלים זאת, גם מפיקים ויצרני תכנים בטלוויזיה, עיתונות תקשורת תרבות לדוגמא כל "תרבות" האח הגדול, הריאליטי", העיתונות שהתכנים בה הופכים יותר ויותר מכתבות תחקיר ל"כתבות מטעם" (פרסומת סמויה) ונושאים באמת רדודים יותר, ואותו דבר לכן קורה מבחינות אישיות.

לא שזה "פסול", אולי זה הליך טבעי של חברה שמתמסחרת הופכת למתועשת וטכנולוגית יותר וכדומה. אך כמו כל דבר בהגזמה גם כאן באיזה מקום משתלטים עליך ההרגל של אי רצון להתאמץ, אם בשטח תכני הבידור, העיתונות, ועד להרגלים של חוסר חשיבה ומודעות, ואפילו חוסר רגש ואכפתיות, וכמובן חבל.

למשל, קל יותר לשנוא מאשר לאהוב -  שמתם לב?

הרי תמיד אפשר למצוא דברים שליליים בכל דבר, לפעמים יש מי שאפילו זו נטייה טבעית אצלו, אבל לאהוב דורש יותר אכפתיות, ואולי אולי אפילו גם עזרה קטנה או עשייה, התחשבות, יציאה ממקובעות של מה כדאי וטוב עבורי בצורה אנוכית - וזה כבר יותר קשה, והאמת לא תמיד "משתלם"....

אנשים התרגלו לחיים קלים גם מבחינות אלה, לא ככה?

זו רק אחת הסיבות בשלהן אהבתי את רשימתו של הגולש אבי ב"שנאת חינם", למען האמת דבריו הם "הקטליזאטור" שלי לפוסט הזה.

http://cafe.themarker.com/post/2398840/

ואיך ולמה ומתי אוהבים? שמים לב לפרטים, רואים גם מתחת לפני השטח לא רק את החיצוניות, מגלים את הדברים הטובים, מגלים את הסיבות לדברים הפחות טובים, ומבינים....אהבה לרוב דורשת קצת השקעה.  

חוסר אהבה, אי אכפתיות, ושנאה אינם דורשים דבר. אבל מה כן? הם מבזבזים אנרגיה, ממלאים אותנו אנרגיה שלילית, ושואבים את האנרגיה הטובה מאתנו עד שסוחטים אותנו נפשית. לא סתם אומרים ששינאה אינה בריאה ואינה יפה לנפש.

יש לי חברה, וואלה אחת למיליון כפרע עליה, חריגה בדרך חשיבתה וגם במעשים. היא "חתולאית" בנשמתה מלידה, אך בהחלט לא רק, למדתי ממנה המון. מאז ומתמיד גרו אתה כמה חתולים, ועוד כמה נכנסו ויצאו כאוות נפשם.

כשנולדה בתה התינוקת לא רק שלא "השליכה" אותם החוצה, כפי שעושים למרבה הצער המון אנשים לבעלי חיים שגרים אתם. אפשר לומר אפילו להיפך, שכן הייתה לה חתולה זקנה וחולה, ולמרות אי הנוחות והעבודה הרבה, היא סעדה אותה וטיפלה, בה ובתינוקת ביחד.

תאמינו לי שבמצב כזה שהחתולה הייתה זה גם לא קל נפשית (לראות בעל חיים שגר אתך במצב כזה ולתמוך בו), וגם מעשית שכצריך פשוט לטרוח המון.

למרבה הערצתי היא עמדה בזה ועשתה זאת. מעולם לא חשבה ולו לרגע לזרוק אותם מביתם או "למצוא להם בית אחר", כשנולדה בתה (שזה קצת דומה בעיני), לפחות מבחינת הרגשתו של בעל החיים.

ועתה כשהתינוקת גדלה והופכת לילדה ברת דעת, היא קוצרת את אשר זרעה, וזה תענוג לראות ולשמוע.

תמיד אומרים שטוב דווקא לגדל בבית עם ילדים בעלי חיים (ולא רק גם לזקנים ולמבוגרים), שזה מוסיף לחינוך, נותן דברים שהילד לא יכול ללמוד ולרכוש ולקבל בצורה אחרת(Ynet "13 סיבות:איך חיית מחמד בבית עוזרת לילד" 15.2.2011 שרי בר און) 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4028742,00.html

כעת היא מבינה איך ולמה בצורה מעשית, וכל הזמן, טיפין טיפין, מספרת לי קטעים שאני מתמוגגת מהם.

ואני נהנית מהסיפורים הקטנים הללו, וצועקת עליה שתרשום, תרשום יומן, שזה יהיה רב מכר, שזה משעשע, מלהיב, ומשגע. כל הזמן אני מנפחת לה את השכל שאני רוצה עוד סיפורים, ובטח נמאס לה, אבל זה פשוט ממוגג אותי מהנאה צרופה.              

חבל שאמהות והורים לא עושים זאת בזמן, רושמים דברים חוכמות כאלה של ילדיהם הקטנים, ואח"כ אתם יודעים...הם גדלים כל כך מהר...

לפני כמה ימים אחד החתולים שלה ילל, רצה אוכל או משהו, האמא ניגשה לראות מה קורה, והילדה שכבר התחילה לדבר, פונה אל החתול באופן עצמוני לגמרי ורוחב לב יוצא דופן לתינוקת בגילה, מושיטה לו את המוצץ "שלה" ואומרת לו: "אל תבכה, קח, הנה צצי" (מוצץ) ...נו, לא ממיס? שיניתי מצב צבירה תוך שנייה והפכתי לשלולית. מתה על קטעים כאלה.

זו הייתה דוגמא קטנה מהחיים, כמה קל להיות לא אכפתי, ראש קטן, או לשנוא.

כולם ציפו שכשנולדה הילדה "שתפסיק עם השטויות" ותעיף את החתולים מהבית או משהו. אבל היא לא בחרה במוצא הקל, ולא חלמה לעולל דבר כזה, הגם שברור היה לה שההתמודדות לא תהיה קלה.

אהבה כאמור, דורשת לפעמים להתאמץ יותר, אבל תמיד משתלמת, את מה שזרעת קוצרים אח"כ, בגדול.

אבי ברשימתו הנפלאה לדעתי, כתב והסביר למה חתולים קל אולי יותר לשנוא ולפחד מהם. כל מי שמכיר יודע שהם לא מובנים, עצמאיים, לא ניתן "להטיל עליהם מרות", אינדיבידואליים, דעתנים, מיוחדים ומקסימים, כשמכירים ואז אוהבים אותם, אי אפשר להפסיק, שהרי תכונות אלה בדיוק הצ'ארם שלהם, אחרת הם לא היו חתולים. 

אז לגביהם וכאמור לגבי כל דבר בחיים, קל מאד לא לאהוב, לשנוא - קשה יותר לאהוב.

תחשבו על זה: כמה פעמים בחיים כל אחד ואחד מאתנו, בוחר בלי מישים באפשרות הקלה יותר. האפשרות השנייה אולי דורשת יותר, לא מקובלת, אבל יש פעמים בהם גם היא משתלמת לא פחות....

עלה במקור כולל תמונות בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2407115/