חופש המידע הציבורי
כידוע, בשנת התשנ"ח - 1998 נחקק במדינת ישראל חוק חופש המידע. בס' 1 לחוק נקבע כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות החוק".שנה לאחר מכן, בשנת התשנ"ט - 1999 נחקקו תקנות לחוק הנוגעות לענייני אגרות. מהחוק ומהתקנות עולה כי רשות ציבורית צריכה למסור לכל אזרח ישראלי או לתושב בה מידע הנוגע לו עצמו, ואפילו למי שאינו אזרח או תושב חייבת הרשות למסור מידע בדבר זכויותיו בישראל.
חובה זו כפופה לחריגים מטעמי ביטחון או חסיון, מטעמים של איסור גילוי המידע עפ"י חוק ומטעמים של פגיעה בתפקוד התקין של הרשות.
באופן כללי, עבור קבלת מידע ישנן שלוש סוגי אגרות שונות המתעדכנות בהתאם למדד:אגרת בקשה (כיום 83 שח), אגרת טיפול (כיום 44 שח לכל שעת עבודה באיתור החומר החל מהשעה השלישית) ואגרת הפקה (כיום 1.12 שח לכל דף מצולם או מודפס ו- 4.45 שח לדיסקט מחשב).
כענין שבשגרה, אזרח נדרש ע"י רשות לשלם עפ"י חוק, תקנה או צו, ומבקש לדעת את המידע הנוגע לחובו זה.
השאלה הנשאלת היא: מה נדרש מאזרח לעשות ע"מ להשיג מידע כזה, הנוגע לו עצמו, ומהי עלותו של המידע -
הליכי הבקשה - ראשית, את הבקשה יש להגיש לממונה על ביצוע החוק ברשות (צריך להיות אדם כזה בכל רשות עפ"י החוק). במידה שהרשות החליטה למסור את המידע עליה לעשות זאת בתוך 15 ימים לכל היותר. במידה והרשות החליטה לסרב לבקשה היא צריכה להודיע למבקש ללא שיהוי ולכל היותר בתוך 30 ימים על החלטתה. אך בכך לא די. ראש הרשות הציבורית יכול לקבוע 2 הארכות על 30 ימים אלו, הארכה ראשונה של 30 ימים ושניה של 60 ימים. הארכות אלו צריכות להיות בהודעה בכתב למבקש המידע תוך ציון הנימוק להארכה. לסיכום, בתוך 120 ימים לכל היותר צריך האזרח לקבל תשובה לבקשתו האם הרשות מסכימה להעמיד לרשותו את המידע או לא.
עלות הבקשה - תקנה 6 לתקנות חופש המידע (אגרות) קובעת כי מידע שאדם מבקש על אודות עצמו וזכויותיו פטור מאגרת בקשה, וכן מאגרת טיפול עד 4 שעות עבודה החל מהשעה השלישית, כלומר הוא פטור מתשלום עבור 7 השעות הראשונות שתשקיע הרשות באיתור המידע, במיונו או בטיפול אחר בבקשה.
אולם, מאגרת הפקה אין פטור, גם אם המידע נוגע לאדם עצמו. כלומר, על האזרח יהיה לשלם את העלות של הפקת המידע כקבוע בתקנות, עלות נמוכה בד"כ, שמסתכמת, כאמור בשקלים ספורים.
יובל גרשוני, עו"ד
המידע ניתן כשירות לציבור ואין לראותו כעצה משפטית מוסמכת
כידוע, בשנת התשנ"ח - 1998 נחקק במדינת ישראל חוק חופש המידע. בס' 1 לחוק נקבע כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות החוק".שנה לאחר מכן, בשנת התשנ"ט - 1999 נחקקו תקנות לחוק הנוגעות לענייני אגרות. מהחוק ומהתקנות עולה כי רשות ציבורית צריכה למסור לכל אזרח ישראלי או לתושב בה מידע הנוגע לו עצמו, ואפילו למי שאינו אזרח או תושב חייבת הרשות למסור מידע בדבר זכויותיו בישראל.
חובה זו כפופה לחריגים מטעמי ביטחון או חסיון, מטעמים של איסור גילוי המידע עפ"י חוק ומטעמים של פגיעה בתפקוד התקין של הרשות.
באופן כללי, עבור קבלת מידע ישנן שלוש סוגי אגרות שונות המתעדכנות בהתאם למדד:אגרת בקשה (כיום 83 שח), אגרת טיפול (כיום 44 שח לכל שעת עבודה באיתור החומר החל מהשעה השלישית) ואגרת הפקה (כיום 1.12 שח לכל דף מצולם או מודפס ו- 4.45 שח לדיסקט מחשב).
כענין שבשגרה, אזרח נדרש ע"י רשות לשלם עפ"י חוק, תקנה או צו, ומבקש לדעת את המידע הנוגע לחובו זה.
השאלה הנשאלת היא: מה נדרש מאזרח לעשות ע"מ להשיג מידע כזה, הנוגע לו עצמו, ומהי עלותו של המידע -
הליכי הבקשה - ראשית, את הבקשה יש להגיש לממונה על ביצוע החוק ברשות (צריך להיות אדם כזה בכל רשות עפ"י החוק). במידה שהרשות החליטה למסור את המידע עליה לעשות זאת בתוך 15 ימים לכל היותר. במידה והרשות החליטה לסרב לבקשה היא צריכה להודיע למבקש ללא שיהוי ולכל היותר בתוך 30 ימים על החלטתה. אך בכך לא די. ראש הרשות הציבורית יכול לקבוע 2 הארכות על 30 ימים אלו, הארכה ראשונה של 30 ימים ושניה של 60 ימים. הארכות אלו צריכות להיות בהודעה בכתב למבקש המידע תוך ציון הנימוק להארכה. לסיכום, בתוך 120 ימים לכל היותר צריך האזרח לקבל תשובה לבקשתו האם הרשות מסכימה להעמיד לרשותו את המידע או לא.
עלות הבקשה - תקנה 6 לתקנות חופש המידע (אגרות) קובעת כי מידע שאדם מבקש על אודות עצמו וזכויותיו פטור מאגרת בקשה, וכן מאגרת טיפול עד 4 שעות עבודה החל מהשעה השלישית, כלומר הוא פטור מתשלום עבור 7 השעות הראשונות שתשקיע הרשות באיתור המידע, במיונו או בטיפול אחר בבקשה.
אולם, מאגרת הפקה אין פטור, גם אם המידע נוגע לאדם עצמו. כלומר, על האזרח יהיה לשלם את העלות של הפקת המידע כקבוע בתקנות, עלות נמוכה בד"כ, שמסתכמת, כאמור בשקלים ספורים.
יובל גרשוני, עו"ד
המידע ניתן כשירות לציבור ואין לראותו כעצה משפטית מוסמכת
