ספק אם עורכי דין בישראל, כציבור, אוהבים את עבודתם יותר או פחות מבעלי מקצוע אחרים. יחד עם זאת העיסוק מעניק מפגש עם מקרים וסיפורים אנושיים שבכוחם של עורכי הדין לתת להם מענה. לעיתים יהיה בכך סיפוק רב.
מה "מייצר" משרד עורכי דין?
האם עורכי דין בישראל אוהבים את עבודתם? האם העבודה במשרד עורכי דין מספקת? אין ספק כי מדובר בשאלה כללית, אשר התשובה עליה תהיה לעולם אישית וסובייקטיבית. יחד עם זאת, ניסיון להביט על העיסוק במבט-על, ולאפיין אותו ואת העוסקים בו, יכול להניב מספר תובנות – בלתי מחייבות כמובן.
אם ננסה למפות את זירות העיסוק של עורכי דין בישראל, נוכל למנות שלוש מהן:
א. עורכי דין המועסקים כעובדים מן המניין בסקטור התאגידי, הביטוחי או הבנקאי, ואינם עובדים במשרד עורכי דין. ניתן לאפיינם כעובדים שכירים הממלאים תפקיד במנגנון רחב מימדים, שמטרתו המובהקת איננה עשיית משפט.
ב. עורכי דין בשירות המדינה, החל בפרקליטת על מחלקותיה, במחלקות המשפטיות של משרדי הממשלה, ועד לעורכי הדין המועסקים בכונס הרשמי או באפוטרופוס הכללי. אף הם ממלאים תפקיד במנגנון רחב יותר, אך יחד עם זאת הם עוסקים, בדרך כלל, בעשיית משפט.
"המוצר" היוצא תחת ידם הוא משפטי – מובהק יותר או פחות.
ג. עורכי הדין בסקטור הפרטי, בין שיהיו עצמאיים ובין שיהיו שכירים במשרד עורכי דין, הם השכבה הרחבה ביותר שבאה במגע עם הציבור הרחב. משרד עורכי דין הוא כתובת לסיפורים אנושיים ובעיות ארציות אותם יש לתרגם לשפה משפטית. הניסיון לפעול לעשיית צדק עבור הפרט הוא יומרני, ורבות בלתי אפשרי. אך לשמש לאזרח הפשוט מורה נבוכים במערכת אשר הבירוקרטיה היא ממאפייניה העיקריים, היא משימה הרואית לא פחות.
האם עורכי דין בישראל פועלים מתוך שליחות?
המשותף לעורכי דין בישראל בכל הסקטורים שמנינו לעיל, היא היותם כפופים, בהיותם בני אנוש, לכוחות של שחיקה, עייפות החומר, ובנאליות של העיסוק. עבודה במשרד עורכי דין עלולה להיות שוחקת מאוד. בכך אין עורכי דין בישראל נבדלים מכל בעל מקצוע אחר. אך באותה נשימה ניתן לומר, שמנגד, עורכי הדין בסקטור הפרטי צפויים להיתקל פעמים רבות יותר במקרה יוצא דופן שמעמיד אתגר מקצועי או אישי. אין המדובר בהכרח בתחושה של שליחות אל מול אי-צדק משווע. יתכן ומדובר בסוגיה משפטית, ערכית לא פחות, גם אם מצויה היא בתחום דיני ההלוואות או ביטוח כלי רכב מנועי.
ככלל, בעולם המעשה, תחושת שליחות תיסוג בדרך כלל אל מול הצורך ביצירת הכנסה, כלומר, קבלת תיקים לטיפול. בסקטור הציבורי יצירת הכנסה איננה אחת מתכליות העיסוק.
אם לחטוא בהכללה בלתי מחייבת בעליל, המועמדים המובילים ביותר לאהוב את עבודתם, הם עורכי הדין העצמאיים. עצם בחירתם במסלול העצמאי, של הקמת משרד עורכי דין, שללא ספק הוא התובעני ביותר, מצביע על גורם המניע אותם בעבודתם. הם גם יהיו בדרך כלל הראשונים שיודו שמערכת המשפט איננה במרבית המקרים הכתובת לעשיית צדק, לכן אין למהר ויחס להם תחושה של שליחות במובנה הרומנטי, אך כל תיק הוא גם סיפור.
בניגוד לסקטורים אחרים, עורכי הדין העצמאיים והעובדים במשרד עורכי דין, יכירו את הפנים והשמות שמאחורי הסיפור. לעיתים הסיפור משעמם וחוזר על עצמו, אך רבות הפעמים שעבור הלקוח המדובר במקרה הסוער של חייו. עשיית משפט שהיא בנאלית עבור עורכי דין בישראל, יכולה להיות עולם ומלואו עבור הלקוח. אז שליחות אולי אין פה, אך סיפוק יש גם יש.
האם עורך הדין העצמאי הוא מאושר יותר?
עורך דין עצמאי פחות מוגבל בכלים העומדים לרשותו לשם עשיית משפט מאשר עורכי הדין בסקטורים האחרים. גם האחרונים צפויים להיתקל במקרים יוצאי דופן ומאתגרים, אך יחד עם זאת פעולותיהם תחומות במגבלות המעסיק, ובהתאם למטרות המוסד בו הם עוסקים. מטרת עורך הדין בחברת הביטוח למשל, היא בעקרון לשלול סעד; לשלול פיצוי כהנחת עבודה. מטרת הפרקליט למשל איננה עשיית צדק כי אם השגת הרשעה של נאשם.
בל לא נטעה, סיפוק יכול אדם לקבל מכל עיסוק בכל סקטור, וגם שליחות איננה גסה. נסכם ונאמר כי אין לחטוא, כפי שעשינו אנו, בהכללות. עורכי דין בישראל מתוסכלים בחלקם בודאי מעיסוקים, ויהיו מנגד את אלו הנושמים ואוכלים אותו ומסופקים על בסיס יומי. יהיה זה יומרני לנסות ולתת בהם מאפיינים. יחד עם זאת, בפני עורך הדין החדש עומדים מסלולים רבים. חלק גדול מהם, בסופו של יום, איננו שונה בכל עבודה משרדית אחרת. יציאה לדרך עצמאית היא תובענית יותר, אך מבטיחה גיוון רב יותר, וסיכוי רב יותר לסיפוק מן העבודה.
