לפני מיליארדי שנים חיו על פני כדור הארץ שלנו אורגניזמים חד תאיים שונים בלבד. וכאשר הסביבה החלה להשתנות שהתנאים הסביבתיים נהיו קשים, הם התחילו להתחבר לגופים מורכבים יותר על מנת לשרוד. ואז הופיעו צורות חיים שכללו בתוכן תאים רבים, כלומר, נוצרו אורגניזמים רב תאיים, האורגניזמים החד-תאיים כביכול "הבינו" שעדיף להם להתקיים יחד, עדיף להתחבר לגוף אחד שבו יש חלוקת תפקידים, שיאפשר להם לשרוד ובכך ליצור מערכת יחסים הרמונית יותר עם הטבע, כי הטבע דוחף לשיתוף פעולה והדדיות.
וכך בהדרגה, שלב אחר שלב, יחד עם שינוי הסביבה, השתנו והתפתחו החיים על פני האדמה, ונוצרו צורות חיים מפותחות יותר ויותר. ולבסוף, הופיע האדם.
ועכשיו אנחנו עוברים את השלב שבו בני האדם צריכים ליצור גוף אחד מפותח עוד יותר, כדי להגיע שוב לאיזון עם הסביבה, שהשתנתה בטבעה. היא נעשתה שונה לחלוטין מבחינה איכותית.
בדומה לאורגניזמים החד-תאיים לפני מיליארד וחצי שנים, צריכים ליצור מבנה שונה, מפותח יותר, לארגן ביננו קשרים כמו בגוף החי שכל אחד צורך את הנחוץ ופועל במידת היכולת לטובת המערכת הכללית.
זה יאפשר לאדם לשרוד בעולם המשתנה, שבימינו מתגלה לא אחת כעוין.
אך הוא עוין כלפינו רק כאשר אנחנו מפורדים זה מזה, כאשר כל אחד חי בנפרד. אך אם נתאחד ביחסים מהסוג הזה, לא רק שנוכל לשרוד, אלא נוכל לגלות דרגת קיום שונה, לצאת לסביבה שונה,
אנחנו יצורים נבונים ומפותחים ביותר. אך ביחס למה שאנחנו עומדים לגלות, אנחנו כמו אותם החד-תאיים הקדמונים. כל עוד אנחנו מפורדים.
קיימים יצורים פשוטים שקולטים שני מימדים בלבד: אורך ורוחב, ואילו המימד השלישי – העומק – לא קיים עבורם. ואנחנו, כדי לגלות את העולם החדש, המימד הרביעי, צריכים לרכוש את ה"עומק", כלומר, לרכוש תכונה חדשה שעדיין אינה מוכרת לנו, שהופכת אותנו למכלול אחד, שדרכו מורגשת פנימיות המציאות,
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
