הבעיה היא לא עם האליטות ולא עם הפוליטיקאים 

יותר ויותר אנשים בעולם בכל יום נוספים למעגל המחאות, בבומביי מאות אלפי הודים מאוכזבים הריעו לפעיל כפרי שהכריז על שביתת רעב, צעירים זועמים בספרד ויוון ממשיכים להשתלט על הכיכרות בכל רחבי המדינה, התלונות שלהם נוגעות למגוון רחב של תחומים, שחיתות, אבטלה והמחסור בדיור בר השגה שהן הצרות המשותפות של העולם כולו,

המחאות הן מדרום אסיה ועד מרכז אירופה ועכשיו אפילו בוול סטריט, וגם אצלנו אחרי הפגנות הרחוב הגדולות ביותר בהיסטוריה השטח לא נרגע וכנראה שהמשך המחאה יגיע בצורות חדשות,

המשותף לכל המחאות הללו שיותר ויותר אזרחים מכל הגילאים ובמיוחד הצעירים, דוחים את המבנים המסורתיים כמו המפלגות והאיגודים המקצועיים, לטובת מערכת השתתפות רחבה יותר, היררכית פחות, שמעוצבת בצורות שונות בתרבות האינטרנט.,

המפגינים בנו לעצמם חלל פוליטי וירטואלי, שמתייחס בקרירות יחסית , ולעיתים בעוינות גלויה, למוסדות העילית המסורתיים.,

הבעיה בכל התופעות הללו שהאנושות לא צריכה להגיע לייאוש מהאליטות, מהשליטים, מהפוליטיקאים... אלא מהטבע שלנו, כדי שנתחיל להתעלות מעליו.

חלוקה מחודשת של הנכסים ללא התעוררות מוסרית של המונים דרך כלי התקשורת לא תביא לתוצאה חיובית. כל הפיתרונות האלה שמציעים המומחים למינהם הם חלקיים, כלומר לאף אחד אין פיתרון ריאלי לבעיה הכלכלית ולבעיית המשאבים האוזלים אפילו לא יודעים איך לגשת,

כל זאת כיוון שאנו עדיין לא לוקחים בחשבון שלמרות שאנחנו במאה ה-21 אנחנו עדיין חיים בטבע ולטבע יש חוקים ותוכניות משלו לגבי ההתפתחות העתידית שלנו שכנראה לא בקו אחד עם התוכניות שלנו.,

הטבע מציב בפנינו תנאי של איחוד מוחלט למנגנון אחד, שזה אומר צריכה נבונה וקשרים הדדיים אלטרואיסטיים של תועלת מהשפעה,

לא מדובר על קומוניזם חדש, אלא על כניסה לעולם חדש, כתוצאה מההתפתחות (האבולוציה) שלנו שעכשיו סיימה שלב וצריכה לעבור לשלב הבא, הרגשת החיים לא כפרט שמוטרד ממחשבות על עצמו, אלא כחלק מאורגניזם כללי עולמי שלם וניצחי,