כשענת נעצה בי את עיני האיילה החומות הגדולות והעצובות שלה באי אמון, חלפה במוחי המחשבה שמזמן לא ראיתי עיניים כל-כך יפות ועם זאת כל-כך מיואשות. היא היתה גם חכמה, אינטלגנטית ושנונה ועבדה בעבודה מכניסה.
אף אחד ממכריה וידידיה הרבים לא הצליח להבין מדוע דווקא היא, בגיל 38, עדיין רווקה. גם היא עצמה התקשתה להבין כיצד זה קרה. היא הזכירה לי מטופלים רבים שלי וגם מאומנים, כולם נאים, אינטלגנטים, מוכשרים בתחום עבודתם ובכל זאת רווקים. רובם החליטו להגיע לטיפול רק כאשר הגיעו כבר לסף יאוש.
ענת נאנחה אנחה ארוכה "זה לא יעזור, הגעתי לטיפול מאוחר מדי, זה כי אני מטומטמת"
"הגעת מאוחר מדי?" ניסיתי להבין "מאוחר מדי בשביל מה?"
"נו, באמת" היא גיחכה "את יודעת בת כמה אני, אמרתי לך את זה בפגישה הראשונה"
"נכון" אישרתי "ואמרת לי גם שכבר ניסית בעבר ללכת לטיפול" זכרתי הייטב את דבריה.
"כן" היא השפילה עיניים "זה היה לפני שמונה שנים, הייתי בשלש פגישות ועזבתי, עכשיו את מבינה למה אני מטומטמת?" היא הרימה את ראשה ונעצה בי שוב את עינייה "יכולתי לעזור לעצמי כבר אז ובחרתי שלא, במקום זה ביזבזתי עוד שמונה שנים מהחיים"
"אולי לא היית בשלה עדיין לעבור טיפול" הצעתי הסבר שאולי ינחם אותה.
"לא התחברתי למטפל ההוא" הסבירה ענת "הוא לא התאים לי אבל זה לא תירוץ, יכולתי לחפש מטפל אחר ולא עשיתי את זה, למה לעזאזאל חשבתי שאני יכולה לפתור את הכל בעצמי?" היא הוסיפה להכות על חטא.
"אבל רגע, בואי ננסה לברר מה היה שם" הצעתי "למה הלכת בזמנו, כלומר לפני שמונה שנים, לטיפול?"
ענת התחילה לאבד סבלנות "כאילו שאת לא יכולה להבין בעצמך" אמרה בציניות "מאותה סיבה שבאתי עכשיו"
"אני הבנתי שהגעת לטיפול בשביל להצליח ליצור זוגיות טובה אבל למה דווקא אז?"
הקשיתי "למה לא לפני עשר שנים? למה לא לפני שבע? מה היה הטריגר שהביא אותך דווקא לפני שמונה שנים לטיפול?"
"בדיוק נפרדתי אז מתומר" ענת עיוותה את פניה "ולא ידעתי אם עשיתי נכון או לא"
"לא ידעת אם עשית נכון" חזרתי אחריה.
"כן" היא התחילה להתפתל בכיסאה באי נוחות "לא היינו כל-כך מתאימים, גם עכשיו אני חושבת ככה אבל הוא הציע לי נישואין ואני כמו טיפשה הסכמתי ואחר כך חשבתי שעשיתי טעות והתחרטתי אבל עוד לא הזמנו אולם חתונות, לא הספקנו, התחרטתי די מהר.. הוא נפגע מאוד וביקש ממני לעזוב את הדירה המשותפת שבה גרנו ביחד, הייתה לי הקלה מסוימת כשפיניתי את כל החפצים מהדירה אבל מצד שני קצת פחדתי להישאר לבד לנצח"
"פחדת להישאר לבד לנצח" הידהדתי שוב אחריה.
"ככה הוא אמר, תומר" היא אמרה.
"מה הוא אמר?" לא הבנתי.
"שעכשיו, בגללי, הוא ישאר לבד לנצח, שבחיים הוא לא יאהב שוב מישהי כמו שהוא אוהב אותי ושהרסתי לו כל שמץ של סיכוי לזוגיות מאושרת"
"הוא גרם לך להרגיש אשמה" אמרתי.
"ועד עכשיו הוא עוד דואג להעביר לי מדי פעם מסרים דרך חברים משותפים, כדי שאדע כמה רע לו בגללי" היא התכווצה בכיסאה "והוא באמת לא התחתן עם אף אחת, עד עכשיו" קולה הפך רפה, עצוב.
"ואת מרגישה שאת אשמה בזה" אמרתי על מנת לשקף לה תחושה אישית שלה, אף לא לרגע אחד האמנתי שהיא באמת אשמה בכך, חיכיתי לשמוע כיצד תגיב.
"אני לא יודעת" קולה היה מיוסר "השכל אומר שלא כי כל אחד אחראי על החיים של עצמו אבל משהו, עמוק עמוק בלב, אומר שכן" היא סיימה להסביר בקול ענות חלשה.
"לפי ההיגיון שלך את לא אשמה אבל יש בך חלק שמאמין שאת כן אשמה במצב שלו" שיקפתי במילים שלי "הוא דאג להזין את רגשות האשמה שלך במשך הרבה זמן"
"נכון" היא נאנחה "במשך שנים אני מרגישה אשמה בגללו כאילו.." היא היססה לפני שהשלימה את המשפט "כאילו שמגיע לי עונש"
"ומה העונש שמגיע לך?" הרגשתי שהגענו לנקודה חשובה ביותר.
"זה לא באמת.." ענת הביעה התנגדות "היו לתומר כל-כך הרבה שנים להתגבר עלי ולבנות
זוגיות חדשה, למה הוא לא עשה את זה?" היא התרגזה "למה זה בכלל קשור אלי?"
"ענת" אמרתי בקול רך "אני מסכימה איתך שזו לגמרי אחריות שלו לעזור לעצמו, אבל בואי נזרום לרגע עם אותו חלק בך שמרגיש אשמה, שמרגיש שמגיע לך עונש, איזה עונש למשל?"
"אני לא יודעת" היא ענתה בהיסוס "יש לי הרגשה כאילו.. כאילו לא מגיע לי ש.." קולה נסדק.
"מה לא מגיע לך?" התעקשתי.
"לא מגיע לי שיהיה לי קשר רציני, חתונה" ענתה בקול קטן.
"וכל עוד האמונה הזו שלא מגיע לך נמצאת בתוכך אז.." הפסקתי את המשפט באמצע.
"אז לא תהייה לי" השלימה ענת את המשפט, היא נראתה נרגשת ונסערת מאוד.
במהלך הפגישה הבאה דיברנו, אני וענת על המקרה שקרה עם תומר בפרוטרוט. ככל שהתעמקנו בפרטים, כך התחזקה הרגשתה של ענת שעשתה נכון כאשר בחרה להיפרד מאדם שאינו מתאים לה, שזו זכותה המלאה לעשות בחירות הנוגעות להמשך חייה ולקחת אחריות עליהן ושתומר לא פעל בהגינות כאשר בחר שלא לקחת אחריות על חייו ולהאשים אותה שוב ושוב בכל הכאבים והבעיות שלו, ככל שקול ההיגיון שלה התחזק כך רגשות האשמה שלה כלפיו הלכו ונחלשו.
בנוסף לכך, נקטתי גם בגישה קוגניטיבית כלומר, ביקשתי מענת לאמץ את האמונה ההפוכה "מגיעה לי זוגיות נהדרת, חתונה ומשפחה" ולתת שלוש הוכחות לכך שמגיע לה..
(גם במסגרת של קואצ'ינג נוקטים בגישה זו, ב"שינוי אמונה מגבילה או פרדיגמה")
ענת מצאה בקלות שלוש סיבות מדוע מגיע לה, אחרי הכל, היא אדם טוב בעיני עצמה ומסוגלת להיות בת-זוג קשובה ותומכת, לדבריה. ביקשתי ממנה לתאר עוד תכונות שיש בה שעשויות לתרום לזוגיות טובה ולעשות טוב לבן הזוג העתידי שלה. כך חיזקנו את האמונה ההפוכה, אמונה חיובית ובונה, אמונה ש"מגיע לה..".
כעבור זמן קצר ענת מצאה בן זוג מתאים ובין השניים מלבלבת אהבה גדולה
גליה שדה
טיפול פרטני וזוגי (פסיכותרפיה), אימון אישי למבוגרים, נוער וילדים
03-9241597 050-7535254
